מוסר על ויקרא כ:כג

וְגַם נִכֶּרֶת בְּעִנְיַן מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה, וּבְמַלְבּוּשֵׁי בִּגְדֵי גַּאֲוָה מַלְבּוּשֵׁי נָכְרִי. וְעַל זֶה הֻזְהַרְנוּ בְּתוֹרַת מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ כג): ״וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי״; וּכְתִיב (ויקרא יח ג): ״וּבְחֻקּוֹתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ״; וְנֶאֱמַר (דברים יב ל): ״הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם״ – הַכֹּל בְּעִנְיָן אֶחָד הוּא מַזְהִיר, שֶׁיְּהֵא יִשְׂרָאֵל מֻבְדָּל בְּמַלְבּוּשָׁיו וּבִדְבָרָיו וּבְכָל מִנְהָגָיו מִן הַגּוֹיִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ויקרא כ כו): ״וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים״.

שלא ללכת בחקות הגוים, שנאמר (ויקרא כ, כג) ולא תלכו בחקות הגוים (הג"ה, פירוש שלא יחקה את המינין). טעם מצוה זו, לפי שהנימוסין שלהן כלן הכנות לעבודה זרה, שעושין מיני שחוק והתול כשמתקבצים לעשות זנות שהיא עבודת עבודה זרה. אזהר קרא אפילו בהליכה, משום (משלי ה, ח) הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה, הכי משמע מדלא קאמר לא תעשו. אבל חוקותי ומשפטי תשמרו ללכת בהם, לקבל שכר על ההליכה ועל העשיה, ולא תלכו בחוקות הגוים, עכ"ל (הר"ר מנחם הבבלי הנ"ל):