מוסר על זכריה ג:ד

וְכָל זֶה רָמַז לָנוּ הַכָּתוּב בְּעִנְיַן יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, דִּכְתִיב (זכריה ג' א'): "וַיַּרְאֵנִי אֶת יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עֹמֵד לִפְנֵי מַלְאַךְ ה', וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ וְגוֹ', וַיַּעַן וַיֹּאמֶר וְגוֹ': (שם ד') הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצֹּאִים מֵעָלָיו" וְגוֹ'. וְהִנֵּה הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים מוֹרִים עַל טֻמְאַת הָעֲוֹנוֹת, שֶׁמְּאוּסָה כְּמוֹ צוֹאָה, וּמִדִּכְתִיב: "הָסִירוּ מֵעָלָיו" מוּכָח, שֶׁמֵּעִקָּרָא הָיָה מְלֻבָּשׁ בָּהֶן בְּעַל כָּרְחוֹ ^* וְאַף שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ הָיָה צַדִּיק גָּמוּר, אָכֵן מִפְּנֵי שֶׁבָּנָיו נָטוּ מִדֶּרֶךְ ה' וְנָשְׂאוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת וְהָיָה חִלּוּל ה' גָּדוֹל, עַל כֵּן נִמְשְׁכָה רוּחַ הַטֻמְאָה גַּם עָלָיו: . וְזֶהוּ שֶׁכָּתְבָה לָנוּ הַתּוֹרָה בִּקְצָרָה (ויקרא י"א מ"ג): "וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם".

וְהִנֵּה הַכָּתוּב אוֹמֵר (שם מ"ד): "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קדוֹשִׁים". וְאָמְרוּ חֲזַ"ל (יומא ל"ט.): אָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מְעַט מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ הַרְבֵּה. מִלְּמַטָּה מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה. בָּעוֹלָם הַזֶּה מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא. וְהִנֵּה בָּזֶה כָּל הַמַּאֲמָר כִּפְשׁוּטוֹ. הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא מְקוֹר הַטּוֹב וְהַחֶסֶד, מִכֵּיוָן שֶׁאָדָם כּוֹפֶה יִצְרוֹ וּמַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ לְצַד הַקִּדֻשָׁה מְעַט הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁפִּיעַ עָלָיו קְדֻשָׁה הַרְבֵּה בִּמְלֹא חָפְנַיִם, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל, שֶׁאָמַר הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שיר רבה ה'): פִּתְחוּ לִי פֶּתַח כְּמַחַט שֶׁל סִדְקִית וַאֲנִי אֶפְתַּח לָכֶם פֶּתַח כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם. מִלְּמַטָּה מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה, הַיְנוּ, שֶׁנִּמְשֶׁכֶת קְדֻשָּׁה מִלְּמַעְלָה עַל שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ. בָּעוֹלָם הַזֶּה מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, הַיְנוּ בְּעֵת שֶׁיַּעֲלֶה לְמַעְלָה וְיִצְטָרֵךְ לַעֲמֹד לִפְנֵי כִּסֵּא ה', מַלְבִּישִׁין אוֹתוֹ בִּגְדֵי הוֹד וְהָדָר שֶׁל קדֻשָּׁה (וְהוּא מַה שֶׁכָּתַב שָׁם אֵצֶל יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק (זכריה ג' ד'): "וְהַלְבֵּשׁ אוֹתְךָ מַחֲלָצוֹת").

בזאת, כאשר ספו תמו גדולי היראים, אשר חרדתם מאימת המשפט התראה על פניהם, ועשתה רושם כלב הסרים אחריהם, אם אין שורש מאין יבואו עלין – אכן סיבת הרוחניות היא סיבה העקרית, לפי הראות – אשר חרדת האלול כמעט נכבתה ר"ל – אכן כאשר נפשיט מעלינו לפי שעה, מלבושים הנגאלות ונלבוש מחלצות, נראה בעליל כי יש לפחד ולרתות עתה כ"א לפי ערכו, בכפלי כפלי כפלים מאת אשר לפנים – ובכלל – מה לעשות? הפרטים רבים המה איש לפי מצבו ותכונתו: