מוסר על חבקוק ב:יט

הַחֵלֶק הַחֲמִישִׁי – אִישׁ כִּי יַאֲמִינוּ בְּנֵי אָדָם בִּדְבָרָיו. וְסָמְכוּ כָּל הַשּׁוֹמְעִים עַל דְּבָרָיו. וְיִתְכַּוֵּן לְנַשֵּׂא אַחַד הָעָם אוֹ גּוֹאֲלוֹ הַקָּרוֹב אֵלָיו בְּאַהֲבָתוֹ אוֹתוֹ. וְיֹאמַר עָלָיו כִּי הוּא אִישׁ חָכָם. וְהוּא בֵן לֹא חָכָם. וְהָיָה לְפוּקָה וְצוּר מִכְשׁוֹל כִּי יִסְמְכוּ עַל הוֹרָאוֹתָיו. וְעַל פִּיו יִהְיֶה כָּל רִיב. וִיעַוֵּת מִשְׁפָּט וְאֶת הָעוֹלָם יַחֲרִיב. וְכֵן כִּי יֹאמַר עַל אִישׁ כִּי הוּא נֶאֱמַן רוּחַ וְלֹא הִכִּירוֹ אִם הוּא אִישׁ אֱמוּנִים. אוֹ בֵּן לֹא אֵמוּן בּוֹ. וְאוּלַי יִשְׁמַע הַשּׁוֹמֵעַ וְיַפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ וְכָל יֶשׁ לוֹ יִתֵּן בְּיָדוֹ, וְכִחֵשׁ בּוֹ [לאמר] לֹא רְאִיתִיךָ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין ז:) כָּל הַמַּעֲמִיד דַּיָּן שֶׁאֵינוֹ הָגוּן כְּאִלּוּ נָטַע אֲשֵׁרָה. וּבִמְקוֹם תַּלְמִיד חָכָם כְּאִלּוּ נָטַע אֵצֶל מִזְבֵּחַ. וְהָיָה מִי שֶׁהֵקִים לְרֹאשׁ בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהוֹרוֹת. וְקָרְאוּ עָלָיו מִקְרָא שֶׁכָּתוּב (חבקוק ב':י"ט) הוֹי אֹמֵר לָעֵץ הָקִיצָה עוּרִי לְאֶבֶן דּוּמָם הוּא יוֹרֶה הִנֵּה הוּא תָּפוּשׂ זָהָב וָכֶסֶף וְכָל רוּחַ אֵין בְּקִרְבּוֹ. וְעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהִפָּרַע מִמַּעֲמִידָיו. שֶׁנֶּאֱמַר (חבקוק ב':כ') וַה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ הַס מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ.