מוסר על חגי א:ח

ואלו שלשה הפרשיות תמיד חלים בין המצרים, כי הוא דבר בעתו, כי אלו השלשה הוציאו את ישראל מארצם ואשר לחרב לחרב, ויתר הפליטה היו גולים וחטא חטאה ירושלים בשלשה שלמיות אלה נפש וגוף וממון, כאשר אמרו רבותינו ז"ל (יומא ט, ב) במקדש ראשון חטאו בעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. ומאז חרב בית ראשון לא באנו לתיקון, אף בזמן בית שני היו חסרים חמשה דברים הרוחניים, כמו שאמרו רז"ל (שם כא, ב) ואכבדה חסר ה"א כתיב (חגי א ח). והנה חטא עבודה זרה הוא תלוי בנפש, שלא להעלות במחשבה שיש שום אלהות ויכולת בעולם זולתו יתברך. וגילוי עריות הוא חטא הגוף, כי אין שום עבירה בעולם שאדם עושה באחד מאיבריו שירגיש בו כל הגוף כמו ענין המשגל. גם רציחה אזי הנרצח מת בכל איבריו, וחטאו ירושלים גם בזה כי ידיהם דמים מלאו. עוד חטאו בממון, כמו שנאמר (ישעיה א, כג) שריך סוררים וחברי גנבים כלו אוהב שוחד וגו'. וגם בענין נדרים חטא הנפש והנמשך מזה עון השבועה היה בצדקיה, כי בזה והפר ברית, על כן זקני ציון העלו עפר על ראשם וגו' הורידו לארץ (איכה ב, י), ואמרו במדרש והביאו רש"י במגילת איכה, נבוכדנצר הושיבם לארץ כשמרד בו צדקיהו ועבר על שבועתו כו':

וכתב הרמב"ם בנוסח ההגדה, כי בזמן בית המקדש לא היו אומרים נוסח פיסקא זו של הא לחמא כו', רק כשגלו. וזהו ענין כל דכפין ייתי וייכול, כלומר לא כזמן בית המקדש שלא היו אוכלים אלא למנוייו בשביל קרבן פסח, אבל עתה מותר לבוא מי שירצה. ומה שאומרים כל דצריך ייתי ויפסח, רצה לומר אף אפיקומן שהוא במקום הפסח, אין צריך דוקא להיות מנויים לכתחילה קודם אפיה. אח"כ כשרצה לדבר מארץ ישראל אמר בלשון הקודש לשנה הבאה, כי ארץ ישראל הוא לשון הקודש כדפירשתי. ואמר בארעא דישראל בלשון תרגום כי זה נתקן בע' שנה שהיו בבבל, ואף שחזרו לארץ ישראל לא היה לגמרי לשון הקודש, כי לא חזר לאיתנו לתיקונו הראשון, כמו שאמרו רז"ל (יומא כא) ואכבד (חגי א, ח) חסר ה', כי ה' דברים חסרו בבית שני. אח"כ נתוסף זו הבבא השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין שהוא על המקדש שלעתיד נהיה בני חורין משוחררים לגמרי, לא כעבד שנכנס לברית. ואמר הדיבור כולו בלשון הקודש, כי אז יהיה עצם לשון הקודש.

אבל דע כי חמשת אלה הם למעלה מנחלת הארץ שלמטה, רק אחזו בארץ ישראל העליונים שהוא שורש ארץ ישראל התחתונה, ובשורש ההוא היו חמשה דברים גדולים רוחניים מול חמשה אלה במקדש ראשון. וכשחרב בית ראשון נשארו חסרים אלו חמשה דברים אף כשנבנה בית שני כמו שאמרו רז"ל (יומא כא, ב) שעל כן חסר ה' מן ואכבד (חגי א, ח). נמצא מחורבן בית ראשון נשאר חרב מאלו המעלות גדולות עד עמוד הכהן לאורים ולתומים, ולעתיד יוחזרו אלו ה' דברים. ולא זו שיוחזרו, אלא אפילו יהיו ברום המעלה ביותר שיתגלה אור הגנוז (ישעיה כה, ט) ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה, ויתקיים (ויקרא כו, יב) והתהלכתי בתוככם, כי השכינה תלך בינינו: