מוסר על יהושע ז:יט

וכל מי שמתנהג במידת הרצון ולשון רכה, סוף שעולה לגדולה ולשררה, כענין שנאמר (במדבר כז, יח) קח לך את יהושע [בן נון] איש אשר רוח בו, וכי כל שאר האנשים אין בהן רוח, אלא מהו אשר רוח בו, שהיתה רוחו נוחה ולשונו רכה לסבול את הבריות. צא ולמד כמה דיבר בלשון רכה ובדעת נוחה כשבא לידו מעשה עכן, כענין שנאמר (יהושע ז, יט) בני שים נא כבוד לה' [אלהי ישראל] ותן לו תודה. ומתוך ריצויין ופיוסין נתרצה לו והודה וחזר בתשובה וקנה לו חיי עולם הבא, שנאמר (יהושע ז, כה) יעכרך ה' ביום הזה, היום הוא עכור, ואינו עכור לחיי העולם הבא. ואמר חכם אחד, אין עושר כמו הרצון וההסתפקות, ואין שכל כמו ההנהגה טובה, ואין חסידות כיראה, ולא יופי כדעת הנוחה.

וְעִנְיָן גָּדוֹל הוּא הַוִּדּוּי. כִּי שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין מג ב): הָיָה רָחוֹק מִבֵּית הַסְּקִילָה כְּעֶשֶׂר אַמּוֹת, אוֹמְרִים לוֹ: ״הִתְוַדֵּה!״ שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַמּוּמָתִין – מִתְוַדִּין, שֶׁכָּל הַמִּתְוַדֶּה יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּעָכָן, שֶׁאָמַר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ: ״בְּנִי שִׂים נָא כָבוֹד לַיְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתֶן לוֹ תוֹדָה, וְהַגֶּד נָא לִי מֶה עָשִׂיתָ, אַל תְּכַחֵד מִמֶּנִּי. וַיַּעַן עָכָן אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמַר: אָמְנָה אָנֹכִי חָטָאתִי לַיְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְכָזֹאת וְכָזֹאת עָשִׂיתִי״ (יהושע ז יט-כ). וּמִנַּיִן שֶׁכִּפֵּר לוֹ הַוִּדּוּי? דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ? יַעְכֳּרְךָ יְיָ בַּיּוֹם הַזֶּה!״ (שם פסוק כה) – ״בַּיּוֹם הַזֶּה״ אַתָּה עָכוּר, וְאֵין אַתָּה עָכוּר לָעוֹלָם הַבָּא. וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִתְוַדּוֹת, אוֹמְרִים לוֹ: אֱמֹר: ״תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה עַל כָּל עֲוֹנֹתַי״.