מוסר על יונה ג:י

ומתוך שהיסורין באין על האדם הוא חוזר למוטב, וכמו שדרז"ל בשיר השירים רבה (שיר א) הנך יפה דודי אף נעים אף שאתה מביא עלי יסורין נעים הוא למה שאתה מחזירני בו למוטב ולעולם אין תשובתו של אדם שלימה אלא עם היסורין, והתשובה היא הטבת המעשים ותיקון הנהגת המדות, שאין התשובה שיתענה אדם וילבש שק ויתפלש באפר ויטבול גופו במים ושיהיה מלוכלך מבפנים בכמה עבירות וכמה מחשבות רעות. וכן אמר הנביא (ישעיה נח) הלזה תקרא צום ויום רצון לה'. הלא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע התר אגודות מוטה. ואתה מוצא באנשי נינוה שאמר הכתוב (יונה ג) וירא אלהים את מעשיהם ודרשו רז"ל כי כך היו עושים (תענית פ"ב דף ט"ז) גזל מריש ובנאו בבירה מקעקע כל הבירה ומחזיר מריש לבעליו. דרך העכו"ם שסובלין גופם ומראין לכל אדם שהם טהורים ומענין ומסגפין עצמם ברעב ועושין טהרה במה שהוא נגלה ולבם מבפנים מטונף ומגואל ועל כן אמר הנביא (ישעיה ס) המתקדשים והמטהרים אל הגנות כלומר מראין עצמן קדושים וטהורים והן אוכלי בשר החזיר השקץ והעכבר. ועל כיוצא בזה אמר שלמה (משלי ל) דור טהור בעיניו וגו' דור מה רמו עיניו ועפעפיו ינשאו. דור חרבות שניו ומאכלות מתלעותיו לאכול עניים מארץ וגו'. אבל כונת התורה שינקה האדם הפנימי תחלה להשליך מלבו שקוצי החטא ולהחזיר גזלות וחמסים שבידו ולבקש מחילה מחברו אם חטא לו, ואחר שטבל לבו בפנימיותו ונהג בו כל מיני טהרה ונקה אותו מעון יש לו לנהוג טהרה בנגלה כגון תענית וטבילת הגוף, וכענין שאמר הנביא (יואל ב) וקרעו לבבכם ואל בגדיכם שובו אל ה' אלהיכם, כיוון הכתוב לומר שטהרת הפנימי קודם ועל כן צריכין כל ישראל בראותם צרה מן הצרות להכניע לבם ולהתפלל אל ה' ולהתעסק תחלה בטהרת הפנימי ואח"כ בטהרה הנגלה:

הָעִקָּר הַשִּׁשָּׁה עָשָׂר – תִּקּוּן הַמְעֻוָּת בַּאֲשֶׁר יוּכַל לְתַקֵּן: כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (יונה ג':י') וַיַּרְא הָאֱלֹקִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה. וְנֶאֱמַר (יונה ג':ח') וְיָשׁוּבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם. כִּי בִּדְבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ כְּמוֹ הַגָּזֵל וְהֶחָמָס. לֹא יִתְכַּפֵּר עֲוֹנוֹ עַד אֲשֶׁר יָשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה. וְכֵן אִם צִעֵר אֶת חֲבֵרוֹ וְהֵצִיק לוֹ. אוֹ הִלְבִּין פָּנָיו. אוֹ סִפֵּר עָלָיו לָשׁוֹן הָרַע. אֵין לוֹ כַּפָּרָה עַד שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לוֹ דְּמֵי בָשְׁתּוֹ וּדְמֵי צַעַר הַהַכָּאָה. אֵין צַעַר הַבּוּשָׁה וְהַהַכָּאָה נִמְחָל לוֹ עַד שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ [מחילה] שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כ':ז') וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה.

לעולם ה' דברך נצב בשמים. גם זה הפסוק על האדם נאמר. כשחטא אדם הראשון, אילולי שהב"ה ישב על כסא רחמים, לא היה מתקיים אפי' שעה אחת. והב"ה הבטיח לזרעו אחריו שיתנהג עמהם במדת רחמים, שנא' (תהלים קיט, צ) לדור ודור אמונתך כוננת ארץ ותעמוד. ובכל דור ודור לא עמד אדם שעשה תשובה לפני הב"ה אלא שמחל לו, שהוא ית' שמו מקבל את השבים, ואע"פ שהרשיעו יותר מדאי, ואומר שובו אלי ואשובה אליכם. כדגרסי' בפסיקתא תשובתו של אחאב קבלתי, ותשובותיכם איני מקבל, שנגזרה עליו גזירה קשה. הה"ד ויהי דבר ה' אל אליהו התשבי לאמר, לך לקראת אחאב אשר בשומרון הנה בכרם נבות אשר ירד שם, ודברת אליו, כה אמר ה' צבאות במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות ילוקו הכלבים את דמך גם אתה, ויהי כשמוע אחאב את הדברים, ויקרע בגדיו וישם שק על בשרו ויצום וישכב בשק ויהלך אט. וכמה התענה, שלש שעות. אם היה רגיל לאכול בשלש אכל בששה, ואם בששה אכל בתשעה. ויהלך אט. מהו אט. ר' יהושע בן לוי אומר, שהיה מהלך יחף. מה כתי' תמן (מלכים א כא, כט), הראית כי נכנע אחאב מפני וכו'. אמ' הב"ה לאליהו, חמית אחאב דעבד תתובא, יען כי נכנע לפני לא אביא הרעה בימיו. תשובת אנשי ענתות קבלתי, ותשובותיכם איני מקבל. שנגזרה עליהם גזירה קשה, דכתי' (ירמיהו יא, כב) כה אמר ה' הנני פוקד עליהם, ושארית לא תהיה להם. וכיון שעשו תשובה, זכו להתייחס מאה ועשרים ושמונה, כדמפרש בעזרא. תשובתן של אנשי נינוה קבלתי, ותשובותיכם איני מקבל. שנגזרה עליהם גזרה קשה, דכתי' (יונה ג, ד) ויחל יונה לבא בעיר וגו', וכתי' (יונה ג, ה) ויאמינו אנשי נינוה וכו', וכתי' (יונה ג, ו) ויגע הדבר למלך נינוה וגו', וכתי' (יונה ג, ט) מי יודע ישוב וניחם האלהים ושב מחרון אפו ולא נאבד, וכתי' (יונה ג, י) וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה וינחם האלהים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה. וקרעו לבבכם ולא בגדיכם ושובו אל ה' אלהיכם וגו'. א"ר יהושע בן לוי, אם קרעתם לבבכם בתשובה, אין אתם קורעים בגדיכם על בניכם ולא על בנותיכם, למה, כי חנון ורחום הוא. תשובתו של יכניהו קבלתי, ותשובותיכם איני מקבל.