מוסר על יחזקאל א:י

ובהורדת השכינה למטה אז הי' מתגלה למטה שם ידו"ה סוד האחדות, וזה היה מצד האבות כי הן הן המרכבה (בר"ר מז, ו), ובפרט ראש בית אב אומה הישראלית אברהם אבינו ע"ה הוא סוד המרכבה בסוד (שה"ש ג, י) מרכבת ארגמן, כאשר שמעתי הרמז בשם אברהם, א' הוא האחד הרוכב על ברה"ם אותיות הנשארות מאברהם שהם ד' חיות, כי אותיות ברה"ם הם סופי תיבות מד' חיות, שהן כרוב נש"ר ארי"ה אד"ם. וכרוב הוא במקום שור, כדאיתא בחגיגה פרק אין דורשין (יג, ב) כתוב אחד אומר (יחזקאל א, י) ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין לארבעתן ופני שור מהשמאל לארבעתן וגומר. וכתוב אחד אומר (שם י, יד) וארבעה פנים לאחד, פני האחד פני הכרוב, והשני פני אדם, והשלישי פני האריה, והרביעי פני הנשר, ואלו שור לא קא חשיב. אמרו רז"ל, יחזקאל בקש עליו רחמים והפכו לכרוב. אמר לפניו, רבש"ע קטיגור יעשה סניגור, עד כאן לשון הגמ'. וכן על זה נאמר (שה"ש ו, יב) מרכבות עמי נדיב, אות הראשון מנדיב, הוא אות ראשון נשר. אות הב' מנדיב, הוא אות הב' מאדם. אות הג' מנדיב, הוא אות ג' מאריה. אות ד' מנדיב, הוא אות ד' מכרוב (וסימנך א"ב ג"ד) (וכל זה מבואר בתפילה מערך רך שחיבר מהר"ם מרגלית יצ"ו מק"ק קראק"א). הרי שאברהם אבינו היה הראשון להיות מרכבה להורדת האחדות למטה, ואחר כך במשך השלשלת הקדוש ביצחק יקרא לך זרע (בראשית כא, יב), זרע נזרע מלמטה ואז באה ההשפעה מלמעלה ואומר לו גדל, בענין סוד (דברים ח, ג) מוצא פי ה', כי הוא אמר ויהי. וכתיב ביצחק, ולא כל יצחק (נדרים לא, א) רק יעקב. ושופריה דיעקב היה מעין שופריה דאדם הראשון (ב"מ פד, א) כי אז נשלם הכנת התיקון לחטא אדם הראשון כאשר אפרש:

והנה בענין נשיאות ראש היו שווים במחצית השקל כל ראש וראש. אמנם ג' תרומות נרמזו כאן, גם תרומת נדבה, וזו התרומה של הנדבה נקראת לי כמו שאומר (שמות כה, ב) ויקחו לי, לשמי. תצרף לי עם רא"ש, הוא אותיות ישראל, ואז שבת קודש לישראל שהם ו' מאות אלף נכנסים לבת זוג יום הז' קודש שבת בת זוגם. אבל בעגל קלקלו בשש (שם לב, א) וירא העם כי בשש, ופירשו רז"ל (שבת פט, א) כי בא שש וכו' כמו שמוזכר בדברי רש"י (שם ד"ה כי בשש), ופגמו בשמו יתברך ובכסאו כי שמטו אחד מטטרמולין (שמו"ר ג, ב), שנאמר ופני השור מהשמאל (יחזקאל א, י), שהוא אחד מחיות הנושאות הכסא, על כן בעת התיקון אמר כי תשא את ראש, וכמו שרמזתי:

והנה שור הוא מצד הגבורה, כמו שנאמר (יחזקאל א, י) ופני השור מהשמאל. ושה הוא שה פזורה ישראל (ירמיה נ, יז), ומדת יעקב הוא תפארת. ובא הרמז שלא יהיו נדחים הגלגולים שהם מצד שור והשה, כי מה שהוא מצד החסד פשיטא כי הגלגול הוא לו למעליותא, על כן האדם המקיים מצוה זו בגשמיות מתעורר זה הסוד הפנימי^הגה"הגם יש רמז בפסוק לא תחסום שור בדישו, רמז לו הרקנאטי וזה לשונו, יש מפרשים כי עונש המשורר עם הנשים שירים של טפלות להתגלגל בשור אם לא שב בתשובה. ולפי שפער פיו לבלי חק, אמרה תורה לא תחסום שור בדישו, כי הותרה לו. ועל כן סמכו לפרשת יבום, עד כאן לשונו:
פירוש דבריו, שור הוא מלשון שירה. ומה שאמר הותרה לו, פירוש כי כבר היה פיו מותר ונפתח בשירתו, ועכשיו כאן נשמתו מצטערת בעונשו, לכן לא תצערנו ביותר בחסימתו. או יש לומר, כי כיון שקבל עונשו שנתגלגל בבהמה, הותרה לו עכשיו פעירת פיו להיות פתוח וגועה על בלילו, ואל תצערנו יותר בחסימתו בהיותו בקיבול עונשו::