מוסר על יחזקאל י:יט

וגרסי' בפרק יום טוב ראשון של ראש השנה אמ' ר' יהודה א"ר יוחנן, עשר מסעות נסעה שכינה, וכולהו מקראי, וכנגדן גלתה סנהדרי גדולה מגמרא. ת"ר עשר מסעות נסעה שכינה, מכרוב לכרוב, ומכרוב למפתן, וממפתן לכרובים, ומכרובים לשער הקדמוני, ומשער הקדמוני לחצר, ומחצר למזבח, וממזבח לחומה, ומחומה לגג, ומגג לעיר, ומעיר להר הזיתים. מכרוב לכרוב, דכתי' (יחזקאל ט, ג) ויעל כבוד ה' מעל הכרוב אשר היה עליו. ומכרוב למפתן, דכתי' (יחזקאל ט, ג) וכבוד ה' אלהי ישראל עלה מעל הכרוב על מפתן הבית. ממפתן לכרובים, דכתי' (יחזקאל י, יח) ויצא כבוד ה' מעל מפתן הבית ויעמוד על הכרובים. ויצא, ויבא מיבעי ליה. משל למלך שהיה יוצא מביתו והיה מהלך וחוזר ומנשק כותלי הבירה. מכרובים לשער הקדמוני, דכתי' (יחזקאל י, יט) וישאו הכרובים את כנפיהם וירומו מן הארץ לעיני בצאתם, ויעמדו פתח שער בית ה' הקדמוני וכבוד אלהי ישראל עליהם מלמעלה. משער הקדמוני לחצר, דכתי' (יחזקאל י, ד) והחצר מלאה נוגה כבוד ה'. מחצר למזבח, דכתי' (עמוס ט, א) ראיתי את ה' נצב על המזבח. ממזבח לחומה, דכתי' (עמוס ז, ז) ראיתי את ה' נצב על חומת אנך. מן החומה לגג, דכתי' (משלי כא, ט) טוב שבת על פנת גג. מגג לעיר, דכתי' (מיכה ו, ט) קול ה' לעיר יקרא. מעיר להר הזיתים, דכתי' (מיכה ו, ט) ויעל כבוד ה' מעל תוך העיר ויעמוד על ההר. מן ההר אמרה אלכה ואשובה אל מקומי. אמ' ר' יוחנן, ששה חדשים נתעכבה שכינה לישראל במדבר, שמא יחזרו בתשובה. כיון שלא חזרו בתשובה, אמרה תפח עצמותן, שנא' (איוב יא, כ) ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח נפש. הא למדנו שהב"ה מצפה לחוטאים אימתי יעשו תשובה. וגרסי' בפסיקתא אמ' ר' יוסי, פתחי לי אחותי רעיתי. אמ' הב"ה, פתחו לי פתח כחרירה של מחט ואני פותח לכם פתח שיהו אהליות ובצרצריות נכנסין בו. פי' פתח גדול. ר' חנינא בר פפא שאל את ר' שמואל בר נחמני, מהו מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים. אמ' ליה, נמשלה התשובה לים, מה הים הזה לעולם פתוח, כך שערי תשובה לעולם פתוחים.

וזה לשון רבינו בחיי, את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו (שמות כה, ט). ידוע כי המשכן וכליו הכל ציורים גופניים להתבונן מהן ציורין עליונים שהם דוגמא להן, ומכלל העניינים הנפלאים הנכללים בו הוא מה שתמצא המשכן על ג' חלקים. לפנים מהכפורת, חוץ לפרוכת שהוא אוהל מועד, חצר המשכן. כנגד המציאות שנחלק לג' חלקים, עולם המלאכים, עולם הגלגלים, עולם השפל. וכן מצינו האדם שהוא עקר הכל שהוא דוגמת המציאות בג' חלקים, נקרא עולם קטן, והוא נחלק לשלשה חלקים, עולם הדבור, עולם החיות, ועולם הטבע. החלק הראשון שבמשכן לפנים מהפרוכת, ושם הארון והלוחות והכרובים שהם כלים פנימיים נעלמים, והם המרכבה לשם יתברך, כמו שכתוב (יחזקאל י, יט) וכבוד אלהי ישראל עליהם מלמעלה. וכתיב (תהלים פ, ב) יושב הכרובים. כנגד עולם המלאכים שהם צורות נפרדות נעלמות, והם שכליים נפרדים מרכבה וכסא להקדוש ברוך הוא. וכנגדו באדם עולם הדבור, והוא הראש שהוא משכן החכמה, ושם השכל שופט על המוח, כי הצדיק השלם מרכבה להקב"ה, וכמו שהיו אבות העולם, ושכינה שורה עליו. מצות תפילין שבראש ובידו כנגד המוח והלב, שהם כנגד שני הכרובים, ובכאן תוכל להתבונן דוגמת המניח תפילין וכמה גדול כחו: