מוסר על יחזקאל כא:ח

וכל כך למה? - משום ש״מאחר שניתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע״. וחז״ל מוסיפים עוד: ״ולא עוד אלא שמתחיל מן הצדיקים תחילה שנאמר (יחזקאל כא): ׳והכרתי ממך צדיק ורשע׳״ (בבא קמא ס.). ומה הטעם שבדבר? משום שמדת הדין חמורה מאד ובזמן שהיא שולטת בעולם אין אדם בארץ אשר יצדק לפניו. והצדיק, ששגגות נעשות לו כזדונות, עליו חרי האף גדול יותר. ועל כן, אינו מבחין המשחית בין צדיק לרשע ועל כן הוא מתחיל מן הצדיקים תחילה. חז״ל הוסיפו ללמוד ממקרא זה הלכה למעשה: ״אמר רב יהודה אמר רב לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב, שנאמר: ׳ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר׳״ (שם:). ופירש רש״י: ״מפני המזיקיך וכו׳.״ ואף הלכה זו אינה מחלקת בין צדיקים ורשעים, וכבר סיפרו לנו חז״ל שהלכה זו קיימו דוקא גדולי וצדיקי עולם: ״וכן אתה מוצא שהאבות והנביאים נהגו בדרך ארץ ׳וישכם אברהם בבקר׳ (בראשית כב:ג); ׳וישכם יעקב בבקר׳ (בראשית כח:יח); ׳וישכם משה בבקר׳ (שמות לד:ד); ׳וישכם יהושע בבקר׳ (יהושע ג:א); ׳וישכם שמואל לקראת שאול בבקר׳ (שמואל א טו:יב). והרי דברים קל וחומר: ומה האבות והנביאים שהלכו לעשות רצונו של מי שאמר והיה העולם נהגו בדרך ארץ - שאר בני האדם על אחת כמה וכמה״ (מכילתא). גם האבות והנביאים, ואף בלכתם לעשות רצונו של מי שאמר והיה העולם, - גם הם היו מתיראים מפני מדת הדין העלולה להשתלט עליהם, ודווקא מצד שלמותם וגדלותם, והיו נוהגים בדרך ארץ ויוצאים לדרכם בשעה שלא ניתנה רשות למחבלים ולמזיקים.

התשובה היא, כי אף על פי שהקב"ה יודע לבות בני אדם, צריך לנקות עצמו בתפלתו כי בזה מתרצה לו מ"ה, כי כיון שחלתה בעולם אינה מתרצה אלא בצדיקים לגודל השתוקקותה להשלמת הפעולות אשר היא סבתם, כמו שאמר בספר הזוהר (ח"ג קכב, א) בענין הרשעים, רחמנא לישזבן מחייבי עלמא ומפגימו דילהון, כמה זכאין מסתלקין בגינייהו כל מה דגרמי לעילא ותתא. כבר אמרו רז"ל (בר"ר מד, ה) בפסוק (בראשית טו, א) אנכי מגן לך, א"ל הקב"ה מנח לא העמדתי צדיקים שמגינים, אבל ממך אני מעמיד צדיקים מגינים. ולא עוד, אלא בשעה שיהיו בניך באים לעבירות ולמעשים רעים, אני רואה צדיק אחד בהם שיכול לומר למדת הדין די אני נוטלו ומכפרו עליהם, תנו לו אבר אחד שיתגרר בו, הד"א (איוב טז, יא) יסגירוני אל עויל ועל ידי רשעים ירטני, הלואי ע"י צדיקים ולא ע"י רשעים. זהו מאמרם כיון שניתן רשות למחבלים לחבל, אינו מבחין בין צדיק לרשע. ובפרק הכונס צאן לדיר (ב"ק ס, א) אמרו רז"ל, א"ר שמואל א"ר יונתן, אין פורענות באה לעולם אלא בשביל הרשעים, ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה, שנאמר (יחזקאל כא, ח) והכרתי ממך צדיק ורשע. וכתיב (שמות כב, ה) כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש. אימתי האש יוצא, בזמן שהקוצים מצויים. ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים, שנאמר ונאכל גדיש. אכל גדיש לא נאמר, אלא ונאכל, שנאכל כבר. זהו (ויקרא י, ג) בקרובי אקדש. וממקדשי תחלו (יחזקאל ט, ו), ואמרו רז"ל (שבת נה, א) אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי, עד כאן לשונו: