מוסר על יחזקאל כא:יז

וְדִבֵּר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם עַל דְּבַר הַתְּשׁוּבָה. וּפֵרַט בּוֹ הָעִנְיָן הַזֶּה. וּפָתַח פֶּתַח דְּבָרָיו וְאָמַר (משלי כח, יב) בַּעֲלֹץ צַדִּיקִים רַבָּה תִפְאָרֶת וּבְקוּם רְשָׁעִים יְחֻפַּשׂ אָדָם. פֵּרוּשׁ הַצַּדִּיקִים מְפָאֲרִים וּמְכַבְּדִים בְּנֵי אָדָם. עַל כָּל מַעֲלָה טוֹבָה הַנִּמְצֵאת בָּהֶם. וְהָרְשָׁעִים מְחַפְּשִׂים מוּמֵי בְּנֵי אָדָם וּשְׁגִיאוֹתָם לְהַשְׁפִּילָם. וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר הִזְנִיחוּ הַמַּעֲשִׂים הָהֵם וְחָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה. אח"כ אָמַר (משלי כח, יג) מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם. כִּי אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לְבַעַל הַתְּשׁוּבָה לְגַלּוֹת עֲוֹנֹתָיו לִבְנֵי אָדָם. כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לְהָבִין מָה שֶׁאָמַר וּבְקוּם רְשָׁעִים יְחֻפַּשׂ אָדָם. אֲבָל חַיָּב לְהִתְוַדּוֹת עֲלֵיהֶן. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לב, ה) חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי. וְנֶאֱמַר (ירמיה ב, לה) הִנְנִי נִשְׁפָּט אוֹתָךְ עַל אָמְרֵךְ לֹא חָטָאתִי. וְחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל זַ"ל פֵּרְשׁוּ. פְּעָמִים שֶׁהַמְּכַסֶּה פְּשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ. כְּמוֹ בַּעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. כִּי אֵין לוֹ כַּפָּרָה עַד אֲשֶׁר יָשִׁיב הַגְּזֵלָה וְהֶחָמָס וְהָעֹשֶׁק. וְעַד אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ מְחִילָה מֵאֲשֶׁר הִצִּיק לוֹ. אוֹ הִלְבִּין פָּנָיו. אוֹ סִפֵּר עָלָיו לָשׁוֹן הָרַע. אוֹ בַּעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם שֶׁנִּתְפַּרְסְמוּ לִבְנֵי אָדָם כִּי הָעוֹשֶׂה עֲבֵרוֹת בְּפַרְהֶסְיָא מְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם (ורש"י ז"ל בפ' יוה"כ מפרש בע"א. עי"ש). וְחַיָּב לְהִתְאוֹנֵן וּלְהִתְאַבֵּל עֲלֵיהֶם לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם לְקַדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ירמיה לא, יח) כִּי אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי סָפַקְתִּי עַל יָרֵךְ. עִנְיַן נִחַמְתִּי הַחֲרָטָה וְהַצַּעַר. כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה בִּמְרִירוּת הַלֵּב כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ. וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי סָפַקְתִּי עַל יָרֵךְ. אַחֲרֵי שֶׁנּוֹדַעְתִּי לִבְנֵי אָדָם וְהִתְפַּרְסְמוּ עֲוֹנֹתַי הִתְאַבַּלְתִּי בְּמַעֲשִׂים נִרְאִין לִבְנֵי אָדָם. כְּמוֹ (יחזקאל כא, יז) סִפּוּק אֶל יָרֵךְ וְנֶאֱמַר (איוב לג, כז) יָשֹׁר עַל אֲנָשִׁים וַיֹּאמֶר חָטָאתִי וְיָשָׁר הֶעֱוֵיתִי.