מוסר על יחזקאל כא:לא

בפרק קמא דגיטין (ז, א), א"ל ריש גלותא לרב הונא כלילא, מנלן דאסור. א"ל מדרבנן, דתנן בפולמוס של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס. אדהכי קם רב הונא לאפנויי, א"ל רב חסדא קרא כתיב (יחזקאל כא, לא) כה אמר ה' הסר המצנפת והרם העטרה זאת לא זאת השפל הגבוה והגבוה השפיל. וכי מה ענין מצנפת אצל עטרה. אלא לומר לך, בזמן שמצנפת בראש כהן גדול, עטרה בראש כל אדם. נסתלק מצנפת מראש כהן גדול, נסתלקה עטרה מראש כל אדם. אדהכי אתא רב הונא, אשכחינהו דהוו יתבי, א"ל האלהים מדרבנן, אלא חסדא שמך וחסדאין מילך, עד כאן:

וּכְנֶגֶד זֶה אָמְרוּ (יל"ש יחזקאל שסא): הָסִר הַמִּצְנֶפֶת וְהָרִם הָעֲטָרָה (יחזקאל כא:לא) כָּל מִי שֶׁהוּא גָּדוֹל בָּעוֹלָם הַזֶּה קָטָן בָּעוֹלָם הַבָּא, וּמִנָּהּ לְהֶפֶךְ מִי שֶׁהוּא קָטָן בָּעוֹלָם הַזֶּה זְמַן גְּדֻלָּתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא.

אַךְ מַפְסִידֵי הַמִּדָּה הַזֹּאת הוּא הָרִבּוּי וְהַשְּׂבִיעָה בְּטוֹבוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, וּכְעִנְיָן הַכָּתוּב שֶׁבְּפֵרוּשׁ אוֹמֵר (דברים ח:יב): פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וְגוֹ' וְרָם לְבָבֶךָ וְגוֹ'.