מוסר על יחזקאל לד:לא

וְאַתֵּ֥ן צֹאנִ֛י צֹ֥אן מַרְעִיתִ֖י אָדָ֣ם אַתֶּ֑ם אֲנִי֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ (פ)

שערי תשובה

הִנֵּה נִתְבָּאֵר כִּי נִשְׁמַת הָרְשָׁעִים יוֹרֶדֶת לִשְׁאוֹל. מִשְּׁנֵי מִקְרָאוֹת שֶׁזָּכַרְנוּ וּמִדִּבְרֵי חֲזַ"ל. וְעוֹד נֶאֱמַר (משלי ט"ו:כ"ד) אֹרַח חַיִּים לְמַעְלָה לְמַשְׂכִּיל לְמַעַן סוּר מִשְּׁאוֹל מָטָּה. וְעוֹד נֶאֱמַר (קהלת ג':כ"א) מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ. פֵּרוּשׁ מִי יַכִּיר הַצַּדִּיקִים וְהָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה. כִּי יֵשׁ רְשָׁעִים אֲשֶׁר מַעֲשֵׂיהֶם בְּמַחְשָׁךְ וְלֹא יַכִּירוּ בָּהֶם בְּנֵי אָדָם [וְיֵשׁ צַדִּיקִים] שֶׁיִּירְאוּ שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ו':ח') וְהַצְנֵעַ לֶכֶת. וְיִקְרָא לְנֶפֶשׁ הָרָשָׁע נֶפֶשׁ הַבְּהֵמָה מִפְּנֵי שֶׁנִּמְשֶׁכֶת אַחֲרֵי הַתַּאֲוָה הַגַּשְׁמִית כַּבְּהֵמָה וּכְעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (יונה ד':י"א) אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה. וּלְנֶפֶשׁ הַצַּדִּיקִים קָרָא רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם וּכְעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל ל"ד:ל"א) אָדָם אַתֶּם. וּבֵאוּר לְשׁוֹן הַמִּקְרָא כֵּן הוּא. מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם וְהֵם הַצַּדִּיקִים. הָעוֹלָה הִיא לְמַעְלָה כִּי יֵשׁ הַרְבֵּה צַדִּיקִים שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לִגְזֹר עֲלֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהֵם צַדִּיקִים בֶּאֱמֶת וְכִי תַּעֲלֶה נַפְשָׁם לַמָּרוֹם. כְּעִנְיָן מָה שֶׁנֶּאֱמַר (ש"א ט"ז:ז') כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב. וְגַם כִּי רַבִּים מִן הַצַּדִּיקִים הֵם יִרְאֵי שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר וְאֵין צִדְקָתָם מוּדַעַת. וּכְעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ו':ח') וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ. וְרוּחַ הַבְּהֵמָה וְגוֹ' גַּם יֵשׁ רְשָׁעִים רַבִּים שֶׁאֵין אָדָם מַכִּיר בְּמַעֲשֵׂיהֶם כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו כ"ט:ט"ו) וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ וּמִי יוֹדְעֵנוּ. וְכֵן פֵּרְשׁוּ זַ"ל בְּמִדְרַשׁ קֹהֶלֶת. כִּי רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים וְרוּחַ הַבְּהֵמָה אֵלּוּ הָרְשָׁעִים. וְלֹא יוּכַל אִישׁ לוֹמַר כִּי הָיָה מִסְתַּפֵּק עַל נִשְׁמַת הָאָדָם אִם תַּעֲלֶה לְמַעְלָה כִּי הִנֵּה כָּתוּב (קהלת י"ב:ז') וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ. וְעוֹד אֵיךְ יִסְתַּפֵּק עַל רוּחַ הַבְּהֵמָה אִם יוֹרֶדֶת לְמַטָּה הֲלֹא רוּחַ הַבְּהֵמָה מִן הָאָרֶץ וְאֵיךְ תַּעֲלֶה. וְנִתְבָּאֵר בַּתּוֹרָה כִּי נִשְׁמַת הָאָדָם עֶלְיוֹנִית. כִּי כָּתוּב עַל נֶפֶשׁ הַבְּהֵמָה כִּי הִיא מִן הָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א':כ"ד) תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ. וְעַל נֶפֶשׁ הָאָדָם כָּתוּב (שם ב') וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים. עַל כֵּן תַּעֲלֶה נִשְׁמַת הָאָדָם בְּמוֹת הַגּוּף לְמַעְלָה כִּי כָּל הַדְּבָרִים שָׁבִים אֶל שָׁרְשָׁם. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת י"ב:ז') וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ. וְנֶאֱמַר עַל נִשְׁמַת הַצַּדִּיקִים (זכריה ג':ז') וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה פֵּרוּשׁוֹ – בֵּין הַמַּלְאָכִים שֶׁהֵם עוֹמְדִים וְקַיָּמִים. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים קמ"ח:ו') וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם וְנֶאֱמַר (דניאל ז':ט"ז) קִרְבֵת עַד חַד מִן קָאֲמַיָּא. וְאָמְרוּ זַ"ל נַפְשׁוֹתֵיהֶן שֶׁל צַדִּיקִים גְּנוּזוֹת תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כ"ה:כ"ט) וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים. וְכָל אַנְשֵׁי לֵבָב יַחְשְׁבוּ הָעוֹלָם הַזֶּה כְּמוֹ דִּירַת עֲרַאי וְלֹא יִשְׁתַּמְּשׁוּ בּוֹ רַק לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וְיָכִינוּ בּוֹ צֵדָה לְנַפְשָׁם. כִּי אִם שָׁנִים רַבּוֹת יִחְיֶה הָאָדָם וְאִלּוּ חָיָה אֶלֶף שָׁנִים פַּעֲמַיִם. אַחֲרֵי שֶׁיֵּשׁ מִסְפָּר לְשָׁנָיו יִכְלֶה הַמִּסְפָּר וְסוֹפוֹ כְּלֹא הָיָה יִהְיֶה. וְעוֹלַם הַגְּמוּל אֵין לוֹ תַּכְלִית כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ט"ז:כ"ב) כִּי שְׁנוֹת מִסְפָּר יֶאֱתָיוּ וְאֹרַח לֹא אָשׁוּב אֶהֱלֹךְ. אַף כִּי יְמֵי הָאָדָם כְּצֵל עוֹבֵר כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים צ':י') יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְגוֹ'. וְנֶאֱמַר (תהילים קמ"ד:ד') יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לֹא כְּצִלּוֹ שֶׁל אִילָן וְלֹא כְּצִלּוֹ שֶׁל כֹּתֶל אֶלָּא כְּצֵל עוֹף הַפּוֹרֵחַ וְעוֹבֵר. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – כִּי חַיָּב הָאָדָם לְהַמְשִׁיל הָעוֹלָם הַזֶּה בִּלְבָבוֹ כְּצֵל עוֹף הַפּוֹרֵחַ וּבְרֶגַע קָטָן עוֹבֵר. גַּם כִּי אֵין הָאָדָם יוֹדֵעַ אִם הַיּוֹם כָּאן וּלְמָחָר בַּקֶּבֶר. וְנִמְצָא בְּהִשְׁתַּדְּלוֹ וְטָרְחוֹ עַל יוֹם מָחָר כִּי הוּא מִצְטַעֵר עַל עוֹלָם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אַל תָּצֵר צָרַת מָחָר כִּי לֹא תֵדַע מַה יֵּלֶד יוֹם.
שאל רבBookmarkShareCopy

שני לוחות הברית

ועל זה נתן הש"י תקנה ע"י התשובה, כי בתשובה חוזר לפנימיות הקדושה. ובא אזהרת התשובה כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך וגו' מדבר מתשובה כמו שכתב הרמב"ן. וסוד התשובה היא בספירת בינ"ה כנודע, ושם אין מגע גוי, כי מחסד ולמטה מתחיל מגע האומות שיונקים מן הצד, דהיינו ישמעאל יצא מאברהם שהוא חסד, ועשו מן יצחק שהוא גבורה, ואח"כ ע' שרים הסובבים, ובמקום מגע גוי ביין שהוא השפע הנשפע עושהו נסך, ומכח זוהמא של נחש שנתפשטה בחטא שסחטה חוה אשכול של ענבים שהוא שורש פורה ראש ולענה נעשה זה הנסך, ועל היין זה נאמר אל תרא יין כי יתאדם (משלי כג, לא). אמנם בבינה שם אין מגיע מגע גוים, ושם היין משומר בענביו אשר עליו רמזו רבותינו ז"ל שהוא משומר מששת ימי בראשית (ברכות לד, ב), רצו לומר ששת ימי בראשית במקומם דהיינו הבנין שם יש מגע, אבל בששת ימי בראשית הנעלמים שם היין משומר, וזה היין משמח, ועד שם צריך להגיע הבעל תשובה, שבתשובה שעושה מכניע הקליפות שסיבב עצמו בהם ומסלקם ונכנס פנימה עד שם. ואז נכנס יין יצא סוד (ערובין סה, א), סוד ה' ליראיו. וסו"ד בגימטריא שבעים, ושבעים נפש מישראל כולם נפש אחד הם, מאחר שהם חלק ה' אז לכולם חלק לעולם הבא. וכבר נודע שהבינה היא סוד עולם הבא, ואז ה' אחד ושמו אחד וישראל אחד הדביקים בו. וישראל הם הנקראים אדם, כמו שנאמר (יחזקאל לד, לא) אדם אתם, ועליהם נאמר (בראשית א, כו) נעשה אדם בצלמנו כו'. ואדם לשון (ישעיה יד, יד) אדמה לעליון, ונעשה מרכבה לאדם היושב על הכסא כביכול. ובאם חס ושלום פוגמים למטה, אז פוגמים למעלה:
שאל רבBookmarkShareCopy

שני לוחות הברית

בחינת ב"ן, חביבים ישראל שנקראו בנים למקום. ועוד יש בזה סוד, הקב"ה אמר ליחזקאל הנביא (יחזקאל ב, ו) ואתה בן אדם, תמיד קרא אותו ב"ן אדם ולא אדם, כי מעלת הנביאים הן בעליית ישראל, ובירידת ישראל ח"ו אז יורדים הנביאים ממעלתם, וכמו שאמרו רז"ל (ברכות לב, א) על פסוק (שמות לב, ז) לך רד רד מגדולתך, כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל כו'. והנה ישראל בעצם נקראים אדם, אדם אתם (יחזקאל לד, לא) בסוד צלם ודמות עליון האדם הגדול, אמנם המסתעף דהיינו הענף המתפשט נקרא בן אדם. וזהו ענין (עי' אבות ה, כב) בן ה"א ה"א סוד הגרים הם נקראים בנים לאברהם כמו שכתוב (בראשית יז, ה) אב המון וגו'. ואנחנו זרע ישראל נקראים בשם אברהם, וכן כתיב (שם יח, יט) למען הביא ה' על אברהם, בית אברהם לא נאמר, אלא על אברהם, מלמד כו' עיין ברש"י. כי אברהם נקרא האדם הגדול, וישראל קרוין אדם, וסוד אד"ם הוא שם מ"ה, וסוד ב"ן הוא שם ב"ן נקרא בן אדם, וזה השם לא נתמלא רק באותיותיו עצמן כזה, ה"א ו"ו ה"ה (כי מילוי יו"ד שוה בכל השמות, גם יו"ד נתמלאת מעצמה, כי ו"ד עולה י') זהו סוד שנקרא ב"ן ה"א ה"א, שכן שם של ב"ן ה"א ה"א. ובן ב"ג ב"ג (שם) רומז ג"כ על שם הזה, רק בן ה"א ה"א בחינת ה', ובן ב"ג ב"ג בחינת ו'. כיצד, ב' פעמים ג' עולה ו', זהו ב"ג, ובחינת ב' פעמים ג', כי כן בחינת ו' מהשם כולל ב' מערכות של ג', דהיינו חסד גבורה תפארת, ואח"כ מערכת נצח הוד יסוד:
שאל רבBookmarkShareCopy