מוסר על יחזקאל מד:טו

וְהַכֹּהֲנִ֨ים הַלְוִיִּ֜ם בְּנֵ֣י צָד֗וֹק אֲשֶׁ֨ר שָׁמְר֜וּ אֶת־מִשְׁמֶ֤רֶת מִקְדָּשִׁי֙ בִּתְע֤וֹת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מֵֽעָלַ֔י הֵ֛מָּה יִקְרְב֥וּ אֵלַ֖י לְשָֽׁרְתֵ֑נִי וְעָמְד֣וּ לְפָנַ֗י לְהַקְרִ֥יב לִי֙ חֵ֣לֶב וָדָ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃

שמירת הלשון

וּבִפְרָט בִּזְמַנֵּנוּ, שֶׁאָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ, בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, שֶׁהַנְּעָרִים שֶׁסָּרוּ מִן הַתּוֹרָה, נַעֲשָׂה אֶצְלָם הֶפְקֵּר גַּם כֵּן אִסּוּר שַׁבָּת וּשְׁאָר אִסּוּרִין. עַל כֵּן בְּוַדַּאי חִיּוּב גָּדוֹל עַל כָּל אָב לְהַחֲזִיקּ בָּנָיו בְּתוֹרַת ה' וּלְהַרְגִּילוֹ בְּמִצְוֹתָיו, כְּמוֹ דִּכְתִיב (משלי כ"ב ו'): "חֲנֹךְ לַנַּעַר" וְגוֹ', וְיִהְיֶה שְׂכָרוֹ עֲבוּר זֶה גָּדוֹל מְאֹד, הַרְבֵּה יוֹתֵר מִדּוֹרוֹת שֶׁלְּפָנֵינוּ, כִּדְאִיתָא בְּאָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן (פ רק ג' משנה ו'): מֵאָה פְּעָמִים בְּצַעַר מִפַּעַם אַחַת שֶׁלֹּא בְּצַעַר. וְנֶאֱמַר (יְחֶזְקַאל מ"ד ט"ו): "וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק, אֲשֶׁר שָׁמְרוּ וְגוֹ', הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי" וְגוֹ'.
שאל רבBookmarkShareCopy