מוסר על ירמיהו ב:כג

הָעִקָּר הַשְּׁנֵים עָשָׂר – צָרִיךְ שֶׁיַּחְקֹר וְיֵדַע וְיַכִּיר גֹּדֶל הָעֹנֶשׁ לְכָל אֶחָד מֵעֲוֹנֹתָיו: בְּאֵיזֶה מֵהֶן יֵשׁ מַלְקוֹת. וּבְאֵיזֶה יֵשׁ חַיָּבֵי כָּרֵתוֹת וּבְאֵיזֶה יֵשׁ חַיָּבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין. לְמַעַן יֵדַע גֹּדֶל עֲוֹנוֹ בְּהִתְוַדֹּתוֹ. וִימָרֵר בִּבְכִי עַל אֲשֶׁר הִכְעִיס תַּמְרוּרִים. וּלְמַעַן יוֹסִיף לְהִכָּנַע. וּלְמַעַן יִפְחַד מֵעֲוֹנֹתָיו. כִּי הָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת. תְּשׁוּבָה תּוֹלָה כַּפָּרָתָן וְיִסּוּרִים מְמָרְקִין. וְכֵן כָּתוּב (ירמיהו ב':כ"ג) רְאִי דַרְכֵּךְ בַּגַּיְא דְּעִי מֶה עָשִׂית. וְיִתְבָּאֵר הָעִקָּר הַזֶּה בַּשַּׁעַר הַשְּׁלִישִׁי.