מוסר על ירמיהו ו:יט

הַשֵּׁנִית, כִּי הַשּׁוֹנֶה בְּחֶטְאוֹ, תְּשׁוּבָתוֹ קָשָׁה, כִּי נַעֲשָׂה לוֹ הַחֵטְא כְּהֶתֵּר, וּבָזֶה כָּבְדָה מְאֹד חַטָּאתוֹ: כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ג ה): "הֲיִנְטֹר לְעוֹלָם אִם יִשְׁמֹר לָנֶצַח? הִנֵּה דִבַּרְתְּ וַתַּעֲשִׂי הָרָעוֹת וַתּוּכָל"; בֵּאוּר וַתּוּכָל, כִּי הָרָעוֹת נַעֲשׂוֹת לְךָ כְּהֶתֵּר וּכְדָבָר שֶׁהוּא בִּיכָלְתְּךָ וּבִרְשׁוּתְךָ, מִלְּשׁוֹן (דברים יב יז): "לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ", שֶׁתַּרְגּוּמוֹ "לֵית לָךְ רְשׁוּ". וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא פו:) "כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר". וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, עַל אִישׁ שֶׁעָבַר עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, כִּי מִכָּאן וְאֵילָךְ, אִם יַחְשֹׁב לַעֲשׂוֹת הָעֲבֵרָה, וְנֶאֱנַס וְלֹא עֲשָׂאָהּ – מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה מִצְטָרֶפֶת לְמַעֲשֶׂה, וְעָלָיו נֶאֱמַר (ירמיהו ו יט): "הִנֵּה אָנֹכִי מֵבִיא רָעָה אֶל הָעָם הַזֶּה פְּרִי מַחְשְׁבוֹתָם".