מוסר על ירמיהו לא:כ

ומעתה אם את דברינו עד כה הכנסת אל לבך ורוצה אתה לשמוע גם הלאה את הדרך, אשר תעלה בו אל ד' ואת האמצעים אשר על ידיהם תתקשר לתורה ועבודה, אז כבר יכולים אנו לקוות שסוף כל סוף תגיע אי"ה אל המצב אשר עליך יאמר ד', בן יקיר אתה לי, ילד שעשועים, כי מדי דברי בך זכור אזכרך עוד רחם ארחמך.

והנה היו ד' מלכויות כנגד ד' מיני צרות הכוללים כל הצרות הרעות המוזכרים לקמן בדרוש דברים, אשר על זה ירמוז מזמור דדוד (תהילים י״ג:א׳-ב׳) עד אנה, עד אנה תשכחינו כו'. א' צרה מתוך רוחה, כי אינו דומה צרת כפרי לצרת בן מלך. ב' (משלי ל, כב) תחת עבד כי ימלוך ושונאו מושל בו, דא ודאי ינקא. שלשה של ביטול תלמוד תורה, זה ודאי אינון יסורין של אהבה. ארבע צרה הנמשכת זמן רב ובבקר תאמר כו' (דברים כח, סז), ונעלם קיצה, על זה אומר נגד צרה נמשכת עד אנה תשכחני. ונגד צרה מתוך רוחה אמר, עד אנה תסתיר את פניך, שהיה לי מתחלה אור פני מלך חיים, יאר י"י פניו. ונגד צרה דביטול תורה, בגוים אין תורה ולא מעשים אמר, עד אנה אשית עצות בנפשי, על דרך (ירמיה לא, כ) הציבי לך ציונים, צריך להמציא עצות תפלה במקום עבודה וכאלה, ואז יגון בנפשי בזכרי החורבן, כמו שאומרים ועתה בעונותינו הרבים שאין לנו כהן כו' והרבה כאלה. ונגד המשלת עבדו אויבוי בו אמר, עד אנה ירום אויבי עלי:

וְנֵלֵךְ בַּמְּסִלָּה אֲשֶׁר דָּרְכוּ אֲבוֹתֵינוּ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "שִׁתִי לִבֵּךְ לַמְסִלָּה דֶּרֶךְ הָלָכְתְּ". וְזֶה לְשׁוֹן הַתָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ פֶּרֶק כ"ג: וּכְשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר הֵן הָיוּ תְּמִימֵי דֶּרֶךְ בַּדָּבָר וְכוּ', וּכְשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, נִתְקַבְּצוּ כֻּלָּם וְיָשְׁבוּ יַחַד, מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ כֻּלָּם בַּאֲגֻדָּה אַחַת, וְכָרְתוּ בְּרִית יַחַד, שֶׁיַּעֲשׂוּ גְּמִילוּת חֲסָדִים זֶה עִם זֶה, וְיִשְׁמְרוּ בִּלְבָבָיּם בְּרִית אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וְלַעֲבֹד אֶת אֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם לְבַדּוֹ, וְשֶׁלֹּא יַנִּיחוּ לְשׁוֹן בֵּית יַעֲקֹב אֲבִיהֶן, וְשֶׁלֹּא יִלְמְדוּ לְשׁוֹן מִצְרַיִם, מִפְּנֵי דַּרְכֵי עֲבוֹדַת אֱלִילִים. כֵּיצַד? כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹבְדִין אֶת אֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם לְבַדּוֹ בְּמִצְרַיִם, וְלֹא הָיוּ מְשַׁנִּים לְשׁוֹנָם, הָיוּ הַמִּצְרִים אוֹמְרִין לָהֶם: לָמָּה לֹא תַּעַבְדוּ אֶת אֱלֹהֵי מִצְרַיִם, וְיָקֵל עֲבוֹדָתוֹ מִכֶּם? מְשִׁיבִין יִשְׂרָאֵל וְאוֹמְרִין לָהֶם: וְכִי שֶׁמָּא עָזְבוּ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָקּ וְיַעֲקֹב אֶת אֱלֹקֶינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁיַּעַזְבוּ בְּנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם אוֹתוֹ?! וְאָמְרוּ לָהֶם הַמִּצְרִים: לָאו וְכוּ'. וּמָלִין אֶת בְּנֵיהֶם בְּמִצְרַיִם, וְאָמְרוּ לָהֶם הַמִּצְרִים: אִם לֹא תִּשְׁמְרוּ וְלֹא תָּמוּלוּ, שֶׁמָּא תֵּקַל הָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה מִכֶּם? הָיוּ יִשְׂרָאֵל מְשִׁיבִין וְאוֹמְרִין: שֶׁמָּא שָׁכְחוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת בְּרִית אֱלֹקֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁיִּשְׁכְּחוּ בְּנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם?! וְאָמְרוּ לָהֶם: לָאו. וְאָמְרוּ לָהֶם יִשְׂרָאֵל: כְּשֵׁם שֶׁלֹּא שָׁכְחוּ אֲבוֹתֵינוּ, כָּךְ לֹא נִשְׁכַּח אֲנַחְנוּ לְעוֹלָם. דָּבָר אַחֵר: כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מָלִין אֶת בְּנֵיהֶם בְּמִצְרַיִם, הָיוּ הַמִּצְרִים אוֹמְרִים לָהֶם: לָמָּה אַתֶּם מָלִין אֶת בְּנֵיכֶם, וַהֲלֹא לְאַחַר שָׁעָה יִהְיוּ מַשְׁלִיכִין אוֹתָן בַּנָּהָר? וְאוֹמְרִים לָהֶם יִשְׂרָאֵל: אֲנַחְנוּ נָמוּל אוֹתָן, וְאַחַר כָּךְ עֲשׂוּ לָהֶן כִּרְצוֹנְכֶם. וּכְשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, הָיוּ הַמִּצְרִים אוֹמְרִין לָהֶם: לָמָּה אַתֶּם עוֹשִׂין שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, וַהֲלֹא לְאַחַר שָׁעָה מוֹצִיאִין אוֹתוֹ לְעִנּוּי (עֲבוֹדַת פָּרֶךְ) ? אָמְרוּ לָהֶם יִשְׂרָאֵל: אֲנַחְנוּ נַעֲשֶׂה שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, וְאַחַר כָּךְ עֲשׂוּ לָנוּ כִּרְצוֹנְכֶם. הַמֵּת יָמוּת וְהַנֶּהֱרָג יֵהָרֵג וְהַבָּא בַּחַיִּים יִחְיֶה. בְּכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים הָיוּ הַמִּצְרִים מְחָרְפִין אֶת יִשְׂרָאֵל וּמַכִּין אוֹתָם וּפוֹגְעִין בָּהֶם וְסוֹעֲרִין (פירוש: ומפחידין) לָהֶם, וְאֵין לְיִשְׂרָאֵל מָנוֹס מִפְּנֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים מ"ד י"ד): "תְּשִׂימֵנוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ, לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ וְגוֹ'. כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחְנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ" וְגוֹ'.