מוסר על ירמיהו מא:ט

וכן מצינו בהגמ' בנדה (ס"א א'), "תנא, הוא הבור שמילא ישמעאל בן נתניה חללים, דכתיב (ירמיהו מ"א, ט') 'והבור אשר השליך שם ישמעאל את כל פגרי אנשים אשר הכה ביד גדליה', וכי גדליה הרגן, והלא ישמעאל הרגן, אלא מתוך שהיה לו לחוש לעצת יוחנן בן קרח (אמר לו לגדליה שמעתי שבא ישמעאל בן נתניה להרגך, רש"י) ולא חש מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן". ולמדנו שגדליה נחשב כאילו הוא הרג את כל האנשים האלו משום שלא חשש לדברי יוחנן בן קרח.

הִנֵּה מַעֲשֵׂה גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם גָּלוּי לְעֵינֵינוּ שֶׁמִּפְּנֵי רֹב חֲסִידוּתוֹ שֶׁלֹּא לָדוּן אֶת יִשְׁמָעֵאל לְכַף חוֹבָה אוֹ שֶׁלֹּא לְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרַע, אָמַר לְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ שֶׁקֶר אַתָּה דּוֹבֵר עַל יִשְׁמָעֵאל (ירמיה מ'), וּמָה גָּרַם? גָּרַם שֶׁמֵּת הוּא וְנִפְזְרוּ יִשְׂרָאֵל וְכָבָה גַּחַלְתָּם הַנִּשְׁאָרָה, וּכְבָר יִחֵס הַכָּתוּב הֲרִיגַת אֲנָשִׁים אֲשֶׁר נֶהֶרְגוּ אֵלָיו כְּאִלּוּ הֲרָגָם הוּא, וּכְמַאֲמָרָם זַ"ל (נדה ס"א) עַל פָּסוּק אֵת כָּל פִּגְרֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הִכָּה בְּיַד גְּדַלְיָהוּ.

וּבְהִתְבּוֹנְנוֹ עַל רוֹב חֲסָדָיו עִמָּנוּ, וְעַל גֹּדֶל אַהֲבָתוֹ יִתְבָּרַךְ לְיִשְׂרָאֵל, וְעַל קִרְבַת הַיְּשָׁרִים אֵלָיו וּמַעֲלַת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת, וְכַיּוֹצֵא מִן הָעִיּוּנִים וְהַלִּמּוּדִים, וַדַּאי שֶׁתִּתְלַהֵט בּוֹ אַהֲבָה עַזָּה, וְיִבְחַר וְיִתְאַוֶּה לִדָּבֵק בּוֹ, כִּי בִּרְאוֹתוֹ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא לָנוּ לְאָב מַמָּשׁ, וּמְרַחֵם עָלֵינוּ כְּאָב עַל בָּנִים, יִתְעוֹרֵר בּוֹ בְּהֶמְשֵׁךְ הַחֵפֶץ וְהַתְּשׁוּקָה לִגְמֹל לוֹ כְּבֵן עַל אָבִיו.