מוסר על ישעיהו א:ג

גדול כח ההכנעה שהשכינה שהיא שורה בשמי מרומים שורה למטה ג"כ עם הצדיק הנכנע שכן העיד ישעיה ע"ה (שם נז) כי כה אמר ה' רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו וגו'. מפרטי ההכנעה הוא שיתבונן האדם שהוא חוטא מתנכר נמשך אחר יצרו (תהילים מ״ט:י״ג) נמשל כבהמות נדמו ועוד הוא פחות מן הבהמה שהרי כתיב (ישעיהו א׳:ג׳) ידע שור קונהו. חוטא שטימא הנפש בחטאיו, חוטא שמתמיד הכעסות למי מתמיד הכעסות למי שמתמיד לו חסדים גדולים חדשים בכל יום כמ"ש (איכה ג׳:כ״ב) חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו, מלת רחמיו דבקה עם חדשים יתבונן שהוא גר בעוה"ז ועתיד שיסע משם ואינו יודע עת הנסיעה, ואפי' מלך ראוי שיחשוב עצמו גר שכן מצינו בדה"מ שאמר (תהילים קי״ט:י״ט) גר אנכי בארץ אל תסתר ממני מצותיך, מבקש מלפניו כי מפאת שהיה חושב עצמו גר ולא היה יודע עת הנסיעה שלא יסתיר ממנו המצות אלא שיתן לו עזר וסיוע כדי שיהיה לו צידה ליום הנסיעה כשיגיע אליו פתאום, וכשם שהגר אין לו צוות כ"א רחמי הש"י כן האדם אם יש לו צוות מרבוי הכסף והזהב סופו שיניחהו בכאן כענין שאמר דוד ע"ה (שם מט) כי לא במותו יקח הכל וגו', ולו יש לו צוות מחברת אוהביו ורעיו ואנשי משפחתו סופם שיניחוהו בקבר יחידי וילכו להם ואין לו צוות כי אם הקב"ה ואין לו מרחם כי אם חסדי השם יתעלה וא"כ צדקו דברי דוד באמרו גר אנכי בארץ. ועל כן ראוי האדם שיתבונן בזה וישוב אל ה' וייחל גמולו ויפחד מעונשו וישתדל במה שהוא עיקר ויניח הטפל: ומן התימה הגדול איך אפשר שיעיז אדם את פניו ולא יבוש מלפני הש"י ואיך לא יתבונן כי הוא בריה שפלה עפר ואפר בחייו רמה ותולעה במותו ואפי' היה מלך נגיד הלא כל ענינו הבל כי הוא בשר ודם ובעל מקרים וכתיב (איוב יג) אדם ילוד אשה וגו', ואיך אפשר שלא יחשוב בגודל רוממות אדון הכל יתב' מתוך פעולותיו ומעשיו הגדולים והנוראים, הלא יראה כי הארץ עומדת על המים כי על זה תקנו לנו ז"ל לברך בכל יום רוקע הארץ על המים והמים עומדים על הרוח והרוח בכח השי"ת, וכן הזהיר מרע"ה (דברים ל״ג:כ״ז) ומתחת זרועות עולם. כי כח השם יתעלה סובב את הכל, והוא שאמר דוד ותהלים קד) נוטה שמים כיריעה המשיל נטיית השמים והשטח שלו אל היריעה הנטויה שאין לה עמודים מלמטה שתהיה פרוסה עליהם אלא שהיא שטוחה ממש תלויה באויר והארץ גם כן שכן כתיב (איוב כ״ו:ז׳) תולה ארץ על בלימה. ודבר ידוע כי אלו יצאה הארץ העומדת על המים מקשר עבודתה ומן החוק הראוי הקצוב לה יהיה העולם חרב כי תהיה הארץ מתמוטטת ותהיה טובעת בתהום, גם הים אלו יצא מקשר מילויו ועבודתו ויצא מקו החול שהוא גבולו ולא היה שומר בריתו של מלכו של עולם היה שוטף כל הישוב כרגע, גם אברים שבאדם שנוצרים בו בחכמה גדולה ונפלאה אלו יצא אחד מהם מקשר מנויו והיה הנח מתנועע או היה המתנועע נח הלא ימות הגבר מיד ויגוע אדם מיד, ועל כן חייב כל נברא להתבונן בנפלאות בוראו שברא אותו בחכמה וצייר כל אבריו בהשגחה עצומה שאין אחד מהם יוצא מקשר עבודתו כי אם לצרכו בעוה"ז ועם זה ייהיה לבו נשבר ונדכה ולא יצא מקשר העבודה ומקום התורה והמצות. הנה יורדי הים הם נכנעים משאר בריות העולם מפני שהם מסתכנים בנפשותם בלכתם בים אין ביניהם ובין המות אלא לוח אחד וכן לבם ועיניהם אל השמים כי אינם רואים יבשה כלל אלא שמים ומים ובעבור זה יחת ויכנע לבם. וכל שכן כשרואים לפעמים מן התנינים הגדולים שבים כשיעור עיר אחת יתפרסם מבריאתם וגודל גופם גודל רוממות השם יתברך, ומקרא מלא הוא (תהילים ק״ז:כ״ג-כ״ד) יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים המה ראו מעשה ה' על אחת כמה וכמה כשיש להם צער גדול בים ורואים שאון ימים ושאון גליהם כי יסתערו ויתגעשו ואז יחשבו עצמם מתים ואז יכנע לבם באמת הוא שכתוב (שם) יעלו שמים ירדו תהומות נפשם ברעה תתמוגג כלומר מתוך הצער והכנעה, ומזה אמרו רז"ל (עשרה יוחסין דף פא) רובן של ספנים חסידים כי הם מכירים כי לולא רחמי השי"ת אין כל חכמתם ותחבולותם חשובים לכלום והוא שכתוב (שם) יחוגו וינועו כשכור וכל חכמתם תתבלע, כי יראו בעין גבורתו של הקב"ה הגדולה והעצומה בענין הגלים המסתערין והמתגברים ורוצים לשטוף כל העולם ואין כח בהם לעבור חומה חלושה והוא החול, הלא זה מעיד על תוקף כח האדון יתב' אשר לו הים והוא עשהו כי הוא שומר בריתו ולא יעבור, וזה שדרשו ז"ל בבבא בתרא פרק הספינה (בבא בתרא דף עג) אמר רבה בר בר חנה אישתעו לי נחותי ימא בין גלא לגלא תלת מאה פרסי ורומא דגלא ג' מאה פרסי זמנא חדא הוה קא אזלינא בספינתא ודלינן גלא לעילא עד דחזינן בי מרבעתא דכוכבי זוטא והוי כמבזר ארבעין גריוי בזרא דחרדלא ואלמלי דלינן טפי הוי קלינן מהבליה ורמא ליה קלא גלא לחבריה שבקת מידי בעלמא דלא שטפתיה דניתי אנא ונאבדיה אמר ליה תא תזי גבורתיה דמרך דאכילו מלא חוטא דחלא לא עברי דכתיב (ירמיהו ה׳:כ״ב) האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים, וכן הגיד הקדוש ב"ה לאיוב (לה) בשומי עם לבושו וערפל חתולתו ואשבור עליו חוקי ואשים בריח ודלתים ואומר עד כה תבא ולא תוסיף ופא ישית בגאון גליך, אכיר כי החול גבול לים וחקו הוא בריח ודלתים עד שם יבא הים ולא יוסיף ועד שם ירפה גאון הגלים, ישית לשון רפיון מלשון (שם) שית ממני ואבליגה מעט, והכלל שהוא מרפא ומשבר גאונם של גלים החזקים מדבר חלוש והוא החול, ומצינו ביונה ב׳:ה׳ן אמתי שהיה להם סער גדול בים הוא שכתוב (יונה א׳:ג׳-ד׳) וה' הטיל רוח גדולה אל הים וכו' וכתיב (שם) וייראו האנשים יראה גדולה את ה' וגו', והזבח הזה שזבחו את יצרם והכניעו את לבם כי לא היה מזדמן להם שם בספינה להקריב קרבנות ומתוך ההכנעה הצילם הקב"ה מזעף הים שנאמר (שם ב) ויעמוד הים מזעפו. והציל גם את יונה מן המיתה ממעמקי תהומות עד שהתפלל ונשמעה תפלתו במה שאמר (שם) אך אוסיף להביט אל היכל קדשך. ואמרו במדרש ביקש שיתקיים בו ירידה ואח"כ עלייה וכך אמר לפניו רבש"ע במשה כתיב עלייה וירידה שנאמר (שמות י״ט:ג׳) ומשה עלה אל האלהים ואח"כ ירד שנאמר (שם) וירד משה מן ההר ובקרח כתיב ירידה בלא עלייה שנאמר (ויקרא טז) וירדו הם וכל אשר להם וגוי באליהו כתיב (מלכים כב) עלייה בלא ירידה שנאמר ויעל אליהו בסערה השמימה בבקשה ממך הראני נפלאותיך על ידי ויתקיים בי ירידה ואח"כ עלייה שנאמר (יונה ב׳:ו׳) אך אוסיף להביט אל היכל קדשך. ומתוך שהיה שלשה ימים בצער גדול במעי הדג קבל הקב"ה תפלתו מתוך הצער וההכנעה שהוא עיקר התורה והמצות ואז העלהו הקב"ה ממעמקי תהומות כמו שאמר (יונה ב) אפפוני מים עד נפש וגו' ונזכר לנסי ים סוף שעברו ישראל בתוכו ואז נכנסה תפלתו לפני המלך הי מתוך ההכנעה והתעטפות הנפש, הוא שאמר (שם) בהתעטף עלי רוחי את ה' זכרתי וגו':

ארבע ברכות של בהמ"ז הן, ברכת הזן וברכת הארץ ובונה ירושלים ושלש ברכות אלו מן התורה. משה תקן להם לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם המן, יהושע תקן להם ברכת הארץ כשנכנסו ישראל לארץ, דוד ושלמה בונה ירושלים, דוד תקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך, ושלמה תקן על הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו, והרביעית שהיא מדרבנן היא הטוב והמטיב וביבנה תקנוה על הרוגי ביתר שזבלו האומות כרמיהם מדמם ועשו מהם גדר לשדותיהם וכרמיהם ולא הסריחו. הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה, ומזה אמרו ז"ל הטוב והמטיב לאו דאורייתא ולכך פותח בה בברוך וחותם בברוך שאינה כמו השאר שכל אחת מהן סמוכה לחברתה, ולכך מפסיקין באמן אחר בונה ירושלים כדי להודיע שיש הפרש ביניהם שהג' מן התורה והד' מדרבנן. וברכה זו של הטוב והמטיב תקנוה ז"ל לברך אותה על שינוי יין ולא תקנו לברך על שינוי לחם אם הביאו לפניו לחם יפה מן הראשון. והטעם מפני ב' דברים, האחד מפני רבוי שמחה שהרי במקום סעודה יהיו מרבין שם יין ואין ספק שיש שם רבוי שמחה ולפי שאסור לו להרבות שמחה בעוה"ז כענין שכתוב (תהילים ב׳:י״א) וגילו ברעדה על כן תקנו בשינוי יין ברכת הטוב והמטיב שהיא ברכת האבל שאומרים אותה בבית האבל, והשני מפני שהפורענות אירע ביין שזבלו האומות כרמיהם וכשהוא מרבה השמחה מעציב את עצמו ותחזור שמחתו בדרך מיצוע תקנו לברך כן. ודרשו רז"ל (ברכות פרק ז') מאי דכתי' (דברים ח׳:י׳) ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה, וברכת זו ברכת הזן, על הארץ זו ברכת הארץ, הטובה זו בונה ירושלים דכתי' (שם ה) ההר הטוב הזה והלבנון, על היין לפניו ולאחריו שתי ברכות הרי לך שמנה ברכות שחייב אדם לברך על השלחן. ודרשו ז"ל (ברכות פ"ו דף נ"א) עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה ואלו הן, עיטור, עיטוף, אוחז בימין, מגביהו מן הקרקע טפח, נוטלו בשתי ידיו, נותן עיניו בו, הדחה, שטיפה, חי, מלא. עיטור מעטרו בתלמידים סביב. עיטוף שיהיה המברך מעוטף. מגביהו טפח דכתיב (תהילים קט״ז:י״ג) כוס ישועות אשא. בשתי ידיו דכתי' (שם קלד) שאו ידיכם קדש. נותן עיניו בו דלא מסח דעתיה מיניה. הדחה מבפנים, שטיפה מבחוץ. חי עד ברכת הארץ. ובברכת הארץ נותן לתוכו מים דמודים חכמים לר"א שאין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים. מלא דא"ר יוחנן (ברכות שם) כל המברך על כוס מלא נותנין לו נחלה בלא מצרים דכתיב (דברים לב) ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה, א"ר יוחנן אנו אין לנו אלא ארבעה וסימניך חמשה נוטריקון של חמש"ה חי מלא שטיפה הדחה. עשרה דברים אלו שנאמרו בכוס של ברכה עיקר גדול הוא ואז"ל יצתה ב"ק ואמרה כוס של ברכה שוה ארבעים זהובים ששכר כל ברכה שוה עשרה, ובזה יש לנו אסמכתא דכתי' (בראשית כ״ד:מ״ח) ואקוד ואשתחוה לה' ואברך את ה' וסמיך ליה עשרה זהב משקלם. והענין כי המברך על מזונו ממשיך כח העושר אל הנפרדים ומשם אל העולם השפל ועם זה יהיה העולם שבע רצון ומלא ברכת ה'. ומי שאוכל ואינו מברך על מזונו הרי זה שוכח את השם הוא שנאמר (דברים ח׳:י״א) ואכלת ושבעת וברכת וסמיך ליה (שם) השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך, ועליו נאמר (תהילים י״ד:ד׳) אוכלי עמי אכלו לחם ה' לא קראו. ולכך חייב אדם להזהר שלא יהנה מן העוה"ז בלא ברכה, ויזהר ביותר בברכת השולחן שהם שמונה ושיתבונן בכל הברכות כשיזכור את השי"ת ויזכרנו באימה וביראה ואם אינו עושה כן ואינו זהיר בהן עליו הכתוב אומר (ישעיהו א׳:ג׳) ישראל לא ידע עמי לא התבונן: אסור להתעצל מלהשלים בכל הברכות וצריך שיזהר שלא יקלו בעיניו, כי מן הדברים שהם קלים בעיני אדם יגיע אליו העונש לפי שעובר עליהם תמיד והרי הוא נענש בחטא הקל שהוא חוזר לחמור והוא שאמר דוד ע"ה (תהילים מ״ט:ו׳) עון עקבי יסבני עון שדשתי בעקבי יסובני. ועל כן צריך אדם לכוין בברכותיו בכל מאמצי כחו הן בברכות השלחן הן בברכות התפלה כי הם בין כלם מאה ברכות שחייב האדם לברך אותם בכל יום, ודבר זה מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים. מן התורה דכתיב (דברים י׳:י״ב) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך. ואמרו ז"ל אל תיקרי מה אלא מאה, ועוד תמצא בפסוק צ"ט אותיות ועם תוספת אל"ף במה יעלו מאה. מן הנביאים שכן מצינו בדוד דכתיב (שמואל ב כ״ג:א׳) נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על על בגימטריא מאה. מן הכתובים דכתיב (תהלים קלא) הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' כי כן בגימטריא מאה, ומה שהיו מאה ברכות בכל יום אמרו במדרש כלפי שהודיעו לדוד שהיו מתים בירושלים מאה אנשים בכל יום עמד ותקן להם מאה ברכות. ונראה מכל זה כי משה רבינו ע"ה יסדם תחלה ואחר כך שכחום וחזר דוד ויסדן ואחר זמנו של דוד שכחום וחזרו חכמי התלמוד ויסדום. ועוד יש לך להתבונן כי היו מאה ברכות בכל יום בחשבון אות ראשונה שבשם הגדול בחשבון המרובע וכן השם בחשבון הזה קו"ף שלימה. ועל כן מצינו באלפ"א בית"א דר' עקיבא קו"ף זה הבורא ומפני שבעשרה מאמרות נברא העולם אנו מברכין עשר ברכות כנגד כל מאמר ומאמר וזה מבואר, ואלו הן מאה ברכות על פי מה שסדרום הגאונים נוחי נפש. שמונה עשרה ברכות לפני ברוך שאמר וברוך שאמר וישתבח שהם שנים פתיחה וחתימה הרי עשרים. שלשה ברכות של שחרית של קריאת שמע שתים לפניה ואחת לאחריה וד' ברכות של קריאת שמע של ערבית שתים לפניה ושתים לאחריה הרי עשרים ושבעה. שלשה תפלות ערבית ושחרית ומנחה כל אחת תשעה עשר ברכות עם ברכת המינים שהם שבעה וחמשים הרי ארבעה ושמונים ברכות. שתי סעודות אחת ביום ואחת בלילה בכל סעודה וסעודה שמונה ברכות הרי לך מאה, שהן עיקר היסוד והאמונה שעליה נקרא האדם צדיק ומי שהוא זהיר בצ' אמנים וד' קדושות ביום ועשרה דברים שבקריאת שמע ומאה ברכות בכל יום הוא נקרא צדיק ועז"א הנביא (ישעיהו כ״ו:ב׳) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים, אל תקרי אמונים אלא אמנים אלו שעונין אמן:

וכן מה ששינו אלהים ברא בראשית שלא יאמרו שתי רשויות הן הקשו התוס' (מגילה ט' ד"ה אלוקים ברא) הא כתבו בלשון יונית תחלה ותי' דיונים ידעו שלעולם יש להזכיר הבורא בתחלה ואם כן אילו כתבו בראשית קודם היו אומרים דב' רשויות הן ותיבה ראשונה בורא ואלהים הוי בורא שני עכ"ל ותמהו המפרשים דכי יאמרו תדע מהקושיא הא יהיה נכתב באר היטב בתחלת ברא אלהים שמים וארץ ואיך יוכיחו מכח קושיא דיש להזכיר שם בורא בתחלה דהוי תיבה ראשונה שם של בורא להכחיש העתקתן ועיין מ"ש המפרשים אבל באמת דברי התוספות נכונים כי יונים הם חכמי פילוסופים אריסטו וחביריו וכנודע והם אמרו שאין שם לבורא בשום תואר כי הוא נשגב מכל תוארים אבל שם הנאות לו לקרא אותו קדמון היותו עילה וסיבה ראשונה ולפ"ז אילו היו הם כותבים בתחלה ברא אלהים שמים וארץ היו אומרים כי בתחלה היא סבה ראשונה כי כך שמו הנאות לו היותו ראשון וקדמון לכל והוא ברא אלהים סיבה ועלול שניה ובזה היו מוצאים מקום לטעותם אילו פתחו בו בלשון יונית בתחלה או בראשון ברא ה' שמים שהיו אומרים בתחלה הוא שם הנכון לסבה ראשונה וזה כוונת התוס' יונים יודעים שלעולם יש להזכירו ולתארו בשם בתחלה כי זולתו אין לו שם כלל לדעתם ולכך כתבו אלהים ברא בתחלה וליכא למטעי דבתחלה הוא שם דהא אם הוא נברא מן אלהים אינו קדמון ואינו סיבה ראשונה ולא שייך לו שם בתחלה ודברים אלו אמתים ונכונים ולענ"ד כוונו עליהם התוס' ואם לאו מ"מ האמת עד לעצמו שכך הוא ועוד עלינו לבאר במה ששינו וכתבו באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס וטעם רש"י דחוק כי הלא יקראו על כל פנים בתורה שהרגו אנשי שכם ומה נפקא מיניה אם כתב כאן איש או שור אבל תדע כי כבר החלונו לעיל להבין למה חרדו כל כך בהעתקת התורה לתלמי ממה שהיתה התורה כתובה בע' לשון אבל הענין להבין למה יוכבד שהשלימה מנין הע' נולדה במצרים דוקא ובכל יוצאי חלציו של יעקב לא היתה נקבה רק יוכבד ודינה באמת היתה גבר שנתחלף ביוסף כנודע (ברכות ס) אבל דע כי ע' נפש הן נגד שבעים שרים שבמרכבה שהן ע' לשון של ע' אומות ונגדם הן שבעים נפש לבית יעקב ודע כי יש מלאכים דוכרים ויש מלאכים נוקבים עלמות תופפות כנודע ועיין ברית מנוחה שהאריך בזה וכל ע' שרים כולם דוכרין חוץ משרו של מצרים שהוא נקבה ולכך כתיב ביה ערות הארץ ומצרים מלא זימה וגם מלא כשפים כי זהו הכל בנוקבא כנודע כי מכשפה לא תחיה דרוב כשפים בנוקבא (זוה"ק בראשית קכ"ו) וזהו שאמרו במדרש (ילק"ש ח"ב רמז תקס"ה) לסוסתי ברכבי פרעה שנדמה לפרעה השר כסוס א' נקבה כי שר שלו היה נקבה כי כך ענין שר שלו שהוא נקבה וקב"ה נלחם בים בשר שלו ולכך ראה כמין סוס נקבה נלחם וזה לסוסתי ברכבי פרעה ונגד שר הלזה היו ביוצאי חלציו של יעקב במנין ע' ג"כ נקבה והיא יוכבד ולכן ממנה יצא משה שנתגדל בבית פרעה שהוא שני לשר כמש"ל כי המלך מרכבה לשר הוא הכניע למצרים ושר שלהם בן יוכבד שהיה מול שר שלהם ולכך לידתה במצרים להכניע שר שלהם לכך כל גזירת פרעה היה על הזכרים והבת תחיון כי שר שלהם מגן בעד נקבות ולכך אמרו ג"כ במכת בכורות שאפי' נקבות נלקו היות השר נקרא בשם בכור נלקה והוא עיקרו נקבה וזהו כוונת הגמרא (ברכות לב) מבלתי יכולת למה יאמרו שתשש כחו כנקבה והיינו כנ"ל שיאמרו כמו ששר מצרים היה חזק ונחלש כחו כן שר ישראל מתחלה היה חזק ולבסוף נחלש וזהו כנקבה כמו שרו של מצרים ולכך נתחבטו למאוד למסור התורה למצרים להיות נקבה סטרא דמסאבא למאוד ערות ארץ ואיך ימסרו התורה להם וכשנכנסו ישראל לארץ אז היו מוכנעים המצרים ולא היה להם תקומה כלל ובגוים לא יתחשב אבל אח"כ בעו"ה בחטא שלמה חזר שרם הנוקבא למקומו בלקחו סוסים ולבסוף בת פרעה משם כאשר הארכתי במקום אחר בזה ובטעם ישיבת הרמב"ם והאר"י ז"ל קדושי ישראל במצרים והכתוב הזהיר לא תוסיף לשוב מצרימה ואין כאן מקומו וזהו שדייק רש"י במגילה תלמי מלך מצרים היה כי זהו משרש הצרה שהיה מלך מצרים ודע כי כנגד שר יון הוא קהת במנין ע' ולכן זרע קהת תמיד הכניעו למלכי יונים אלכסנדר מוקדון ראש למלכי יונים כשראה לשמעון צדיק כהן גדול זרע קהת כרע והשתחווה לפניו ואמר דמות דיוקנו מנצח לפני (יומא סט) וכן זרע חשמונאים כבשו ליונים וכל זמן משך מלכותם לא היתה להם תקומה וכן תדע כי י"ב שבטים כנגד י"ב חדשים ראובן נגד תשרי ולכך ראובן שהתחיל בתשובה כמבואר בגמ' תשרי הוא ירח התשובה ודרשו ה' בהמצאו שמעון כנגד חשוון ואפו עז ועברתו קשה בו החל המבול ולכך נקרא בול ובו אומרים בא"י בז' בו שאלת גשמים גבורת גשמים לוי כסליו ולכך נגמר המשכן מיוחד לעבודת כהנים ולוים בכסליו ובכסליו גברו חשמונאים ועשו חנוכה והדליקו הנרות כי חודש מיוחד לזרע לוי ובטבת יהודה ולכך כאשר חטא יהודה בא נבוכדנאצר לצור על העיר והכתוב צווח מחטאת יהודה שבט יששכר שהוא עץ חיים ולכך ר"ה לאילנות זבולון אדר ולכך שפע ימים ינקו וחלזון עסקו במזל דגים ולהיות כי זבולון היה תאומים כנ"ל לכך אדר כפול וגם באמת היה יוסף עם זבולון ולכך גם יוסף אחיזה שלו בדגים וידגו לרוב ויוסף בניסן ולכך עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים וכו' והוא המכניס ומוציא בנימין באייר ולכך החל שלמה לבנות הבית שהוא בחלקו של בנימין באייר דן בסיון והיותו מאסף לכל המחנות לכך ויחנו מול ההר כאיש אחד לקבל התורה (מכילתא יתרו פי"א) ובסיון נאמר משמים השמעת דין כי הוא דן דינא (פסחים ד) ולולי קבלת תורה היה נפק בערב שבועות טבוח דטבח לכולם (שבת קכט ע"ב) ולכך הוא נגד דן נפתלי נגד תמוז ולכך שלח משה בתמוז מרגלים אילה שלוחה גד הוא באב ואז גובר המזל על ישראל ונתנו למשיסה בעו"ה כמש"ל כאשר יגבר המזל וגד פירושו מזל כנודע (שבת סד ע"ב) אשר נגד אלול ולכך אמרה לאה כי אשרוני בנות כי בתולה מזלו וכבר נודע כי מזל יון הוא שור ולכך גזרו על ישראל כתבו על קרן שור שאין לכם חלק באלהי ישראל ולכך מפלת יונים התחילה בחשוון כמבואר ביוסף בן גוריון והגמר היה בכסליו כי שמעון ולוי עקרו שור וזה נגד שמעון ולוי ולכך נצחו כהנים כהנ"ל כי הם העוקרים שור ולכך מפחד המלך תלמי לא כתבו ברצונם עקרו שור דאם כן יהיה רצונם תמיד למרוד בהם ולעקרם וכתבו באפם ואין אדם נתפס על כעסו (ב"ב טז) וחמת המציק וברצונם עקרו אבוס דהוא חמור דכתיב (ישעי' א ג) וחמור אבוס בעליו וחמור אין ענין כלל ליונים בזאת תבינו ותדעו איך הכל תלוי בישראל ואיך יהיה איש ישראלי מכוין צעדיו ולכל פסיעה ופסיעה ועוקץ יש חשבון וברצונו לעשות רצון ה' מעמיד להררי עוז ובחרון אפו ללכת בתר תוהו והבל יהרסם ולא יבנם ואל יצר לנו תוקף הגלות כי זהו טובתינו כאשר ראיתי כמדומה בס' חן טוב ג"כ מזה בענין ברית בין הבתרים שנאמר (בראשית טו יב) ויהי השמש לבוא ותרדימה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וכו' ואח"כ יצאו ברכוש גדול ויהי השמש באה וכו' והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה ויש להבין המשך הפסוק וענינו והוא כי מבואר במדרש (שמו"ר פנ"א ז) דקב"ה נתן לאברהם הברירה לבניו עבור פשעם אם לירש גיהנום או להיות בגלות והיה אברהם מסתפק איזה מהן לבחור ויעץ לו הקב"ה לבחור בגלות ויש להבין איך עלה ספק בלב אברהם שיבחר בשלות עוה"ז ולהנחיל לבניו גיהנום ח"ו הלא טוב רגע א' בעוה"ב מכל חיי עוה"ז וכן להיפך ווי ווי אם ידעו אנשים מעונש המר בגיהנום היו מונחים על פניהם וצועקים ולא היו עוסקים כלל בחיי עולם הזה כי הלא אלפים פרסאות נחלי אש שנשמת אדם נטבעת בהן ואינה מאירה כמו אש שלנו רק בחושך גדול ועצום כמו חושך מצרים ר"ל ויתר עונשים אלפים רבבות משחיתים מחבלים ככל מיני חיות רעות שבעולם ונחשים שרפים זה מושך וזה נושך מבלי מושך חסד כי הכל מאלהי משפט במשפט ובדין ובגבול ומדה אוי כי אנחנו יושבים פה ואש מתלקחת אלינו ויש בידינו להציל ולכבות אש ואנו עצלים מבלי מכבה וזה גלויות שאנו סובלים הם לנו לתרופה ולמזור להנצל ממדורות אש אם מרגישים אנחנו בגלות ונוהגים עצמנו כגולים דווים וסחופים והורד עדינו מעלינו מבלי לילך בדרכי זרים ולבלי לשמוח בשמחה של מה בכך ומבלי להרים ראש בשרירות וכדומה כאילו מלכנו בציון והבית יושב על מכונו אז ודאי גלות מכפרת לרוב ומקילה מעלינו חמת ה' ואם כן איך עלה ספק בלב אברהם בזה אבל אברהם פחד לנפשו כאשרילכו ישראל בגולה עול הגלות וחמת המציק בשמדות בעו"ה יגבר עליהם וגם יתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם ואם כן יפרו ברית וחוק ויפרקו עול ח"ו ואם כן יהיו קרחים מכאן וקרחים מכאן ח"ו טוב להנחילם עוה"ז כי בלא"ה לא ימלטו ח"ו מגיהנום אבל ה' ידע כי ישראל קדושים ויסבלו עול גלות המר ולא יתנו בכל זה תיפלה לאלהים וילכו בתורתו ולכך יעץ לו כי יבחר בגלות והנה הרכוש הגדול שהבטיח הקב"ה שיהיה להם בצאתם מהגולה אין הכונה על הון וכסף חומרי כי במה נחשב זה לאדון הכל כי אם הכונה שיסגלו במצות ומעשים טובים שיסגלו לרוב בהרבות גרים וכדומה כמ"ש האר"י על וינצלו את מצרים וכו' שלקטו כל נצוצות קדושות שהיו במצרים לעצמם ולא נשאר בו דבר רק קיא צואה וזהו המשך של הפסוק כי בעוד אנו יושבים שלוים שהוא נדמה לזריחת השמש שהגיעה לבוא והנה תרדמה נופלת על אברם כי לא ידע איזה יבחר גלות שהיא שקיעת השמש או גיהנום ונטבע בעומק המחשבה שהיא תרדמה ואימה חשכה גדולה נופלת עליו כי פחד אם יבחר גלות אולי ח"ו יעברו עי"כ רצון השם ויהיו קרחים משני צדדים וה' ראה צרתו והבטיח לו כי גר יהיה זרעך וכו' אבל יצאו ברכוש גדול כי יסגלו תורה ומצות למאוד כהנ"ל כשמוע אברהם כן הסכים תיכף לגלות ולכך כתיב והנה השמש באה ואמר הכתוב שתועלת בביאת השמש שהיא קבלת הגלות והנה תנור עשן ולפיד אש שהוא הגיהנום עבר בין הגזרים וחלף ועבר ולא יהיה בחלק ישראל ולכן אחינו קבלו הגלות בתום לבב והוחילו לה' כי עוד ישוש לטוב אתנו אבל העיקר בקביעות וחיזוק התורה וכמדומה לי אתם כעין בצלאל שבנה משכן קודם לארון וכן אתה בונים בית הכנסת מהודר ומנדבים מנורות ונרות וארון ה' שהוא ת"ח מחשכי ואזלי עד שהוא באחורים בעו"ה לא כן עשה בצלאל שעשה שניהם כמו שיש להבין במה שנאמר לבצלאל בצל אל היית (ברכות נה) מה פתרונו אבל דע כי יש לכאורה קושיא במה שאמר בצלאל כלים שאני עושה היכן אכניסם דתינח אם כדבריו כן עשה שתיכף במעשה משכן הקימו והכניס הארון לתוכו אבל הלא לא היה כן כי כל המשכן ארון וכליו נגמרו בכסליו ולא הוקם המשכן עד ר"ח ניסן שלאחריו בין כך ובין כך ע"כ היה עומד הכל באהלו של משה וא"כ הלא אין מקום לשאלת בצלאל כלים שאני עושה להיכן אכניסם אבל צ"ל דבצלאל שאל מסדר עולם שבונים הבית ואחר כך כלים כלים שאני עושה היכן אכניסם אף כאן במשכן כיון שה' בחר לו לדירה יש לעשותו כסדר עולם אף שאינו כן פה וכו' כנ"ל אך יש מקום לומר אדרבה זיל לאידך גיסא דאין לעשותו כסדר העולם הבונים דירה לעצמם להוציא מלב טועים שלא יאמרו לדירה הוא צריך וכהנה היו הרבה דברים שלא יאמרו לאכילה ולאורה ח"ו צריך אמנם מבואר במדרש (ב"ר פ"ח ז) כשכתב משה נעשה אדם וכו' אמר משה רבש"ע מפני מה אתה נותן פתחון פה למינים א"ל הקב"ה כתוב וכל הרוצה לטעות יבא ויטעה ולכך משה אזיל לשיטתו מבלי ליתן פתחון פה לטועים ולכך שינה הסדר של עולם הבונים דירה למו אבל בצלאל תפס דעת השם כי יש לעשות כסדר הדירה כדכתיב ועשו לי מקדש ומפרשינן לקבוע דירה בתחתונים ואי שהם יטעו כל הרוצה לטעות יבא ויטעה ולכך אמר לו משה בצל אל היית דתפס דעת ה':