מוסר על ישעיהו א:ו

עוֹד אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי ט"ו:ל'-ל"א) מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם. אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין. וְיֵשׁ לְכָל חֲכַם לֵב לָדַעַת כִּי לֹא יִתָּכֵן שֶׁחִבֵּר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם דְּבָרִים בְּטֵלִים כָּאֵלֶּה חִנָּם בְּתוֹךְ דִּבְרֵי הַמּוּסָר וְיִרְאַת ה'. כְּשֶׁכְּבָר הֵעִיד עָלָיו הַכָּתוּב (מלכים א ד') וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם. אָכֵן זֶה פֵּשֶׁר הַדָּבָר. מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב. הָעַיִן אֵבֶר נִכְבָּד מְאֹד כִּי יִרְאוּ בּוֹ אֶת הַמְּאוֹרוֹת הַמְשַׂמְּחִים אֶת הַלֵּב. וְנִכְבָּד מִמֶּנּוּ הָאֹזֶן כִּי יִשְׁמְעוּ בּוֹ שְׁמוּעָה טוֹבָה הַמְּדַשֶּׁנֶת אֶת הָעֶצֶם שֶׁאֵין בּוֹ הַהַרְגָּשָׁה וְלֹא יְדֻשַּׁן בִּמְאוֹר עֵינַיִם בִּלְתִּי בְּתַעֲנוּג יָתֵר. וְכֵן אָמְרוּ זַ"ל כִּי הָאֹזֶן נִכְבָּד מִשְּׁאָר הָאֵיבָרִים. שֶׁאִם סִמֵּא אֶת עֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי עֵינוֹ. חֵרְשׁוֹ נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי כֻלּוֹ. וְהֵן הָאָדָם חַיָּב לַעֲבֹד אֶת הש"י בְּאֵיבָרָיו וִיצוּרָיו כֻּלָּם כִּי לַעֲבוֹדָתוֹ יְצָרָם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ט"ז:ד') כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ. אַף כִּי בָּאֵבָרִים הַנִּכְבָּדִים אֲשֶׁר יָצַר בּוֹ נִתְחַיֵּב לַעֲבֹד בָּהֶם אֶת יוֹצְרָם. וְהָעֹנֶשׁ הַגָּדוֹל יָתֵר מְאֹד אִם יַפְרִיעֵם מִמַּעֲשֵׂה מִצְוֹתָיו וַעֲבוֹדָה לֹא יַעֲבֹד בָּהֶם וְלֹא כִגְמוּל עֲלֵיהֶם הֵשִׁיב. כִּי ה' הֵטִיב עִמּוֹ בְּחוּשָׁיו הַנִּכְבָּדִים טוֹבָה עֲצוּמָה וְכָבוֹד וְהָדָר עִטְּרוֹ בָּהֶם. עַל כֵּן הִקְדִּים לְהַזְכִּיר אַחַת מִמַּעֲלוֹת הָאֹזֶן בַּעֲבוּר הַרְאוֹתְךָ גֹּדֶל חוֹבַת עֲבוֹדָתוֹ. וּבֵאֵר אַחֲרֵי כֵן כִּי תִהְיֶה עֲבוֹדַת הָאֹזֶן בִּשְׁמֹעַ אֶל הַתּוֹכָחוֹת. וְאָמַר אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין פֵּרוּשׁוֹ – רָאוּי לִשְׁכּוֹן בֵּין הַחֲכָמִים. אַחַר אֲשֶׁר יַקְשִׁיב בְּתוֹכַחְתָּם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה נָפַל אָדָם מִן הַגַּג וְנִשְׁבְּרוּ אֵיבָרָיו צָרִיךְ רְטִיָּה וְתַחְבֹּשֶׁת עַל כָּל אֵבֶר מֵאֵיבָרָיו וְעֶצֶם מֵעֲצָמָיו. וְהַחוֹטֵא אֲשֶׁר חָטָא בְּכָל אֵיבָרָיו וְנֶחְשָׁב כְּאִלּוּ רָבְתָה מַכָּה בְּאֵיבָרָיו כֻּלָּם מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו א':ו') מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם. וְהִנֵּה הקב"ה מְרַפֵּא כָּל אֵיבָרָיו בִּרְטִיָּה אַחַת וְהִיא שְׁמִיעַת הָאֹזֶן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נ"ה:ג') הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם.

אכן למורת רוח ודאבון לב, כח הכללי הזה, רק מסתתר בנו, נחבא במצפוני הלב בל יראה החוצה, אם לא נשים לב לשדד אדמת לבבנו בהרחבת רעיוני המוסר. אי לזאת גם הכח הכללי הלזה בל ישלח פארותיו על האיברים לאסרם במאסר היראה. ומזה הכלל לא ימשכו הפרטים, להשמר מהעבירות המתרגשות. ונכשלים אנחנו בכל עת בעבירות רמות עד שמים יגיעו, בחטאי הלשון באין מעצור לרוחנו, ובעסקי משא ומתן למכביר, ובטול תורה על כלנה. ובכלל, בכל האיברים כמעט אין במו מתום, למתבונן היטב איש לפי ערכו, שכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו (סוכה נ"ב), ונכשל בעבירות נשאות ורמות. אשר אם גם לחשכת לבבנו כסומים נחשבנו. אין רואה גדלם (נגד עבירות ההמון). רק אם נשקיפם ע"י כלי המחזה (המגדלת דבר גדול למאד. הנראה לחולשת ראותנו כקטן, כמו הכוכבים אשר גדלם יותר מכדור הארץ, ונראים כנקודות קטנות, וע"י כלי המחזה נראים יותר גדולים מעט, ובאמת אין ערוך לגדלם. כן הדבר הזה), הוא השכל הנכון, ע"פ התורה הנאמנה, נמצא אותם חמורים הרבה באיכותם ביתר שאת ויתר עז:

אֵין בָּעוֹלָם טוֹב כִּשְׁמִיעָה. וְכֵן אָמְרוּ (שמות רבה כז ט): נָפַל אָדָם מִן הַגַּג וְנִשְׁתַּבְּרוּ אֵיבָרָיו – צָרִיךְ רְטִיָּה וְתַחְבֹּשֶׁת עַל כָּל אֵבֶר וְאֵבֶר מֵאֲבָרָיו, וְעֶצֶם מֵעֲצָמָיו. וְהַחוֹטֵא אֲשֶׁר יֶחֱטָא בְּכָל אֵיבָרָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו א ו): ״מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם״ – וְהִנֵּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַפֵּא כָּל אֵיבָרָיו בִּרְטִיָּה אַחַת, וְהִיא שְׁמִיעַת הָאֹזֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (שם נה ג): ״הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם״.