מוסר על ישעיהו א:יב

הָעֲנָוָה הִיא מִדָּה טוֹבָה, וְהִיא הִפּוּךְ הַגַּאֲוָה. וּמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַמִּדָּה הַזֹּאת, כְּבָר הֵשִׁיב נַפְשׁוֹ מִכַּמָּה מִינֵי רָעוֹת. וּמִי שֶׁהִגִּיעַ אֶל מַעֲלָה זֹאת הַנִּכְבֶּדֶת – עוֹשֶׂה מִצְוָה וּמְקַבֵּל שָׂכָר לְפִי גֹּדֶל עַנְוְתָנוּתוֹ. כִּי הָעֲנָוָה שֹׁרֶשׁ הָעֲבוֹדָה, וּמַעֲשֶׂה קָטָן שֶׁל הֶעָנָיו מִתְקַבֵּל לִפְנֵי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא אֶלֶף יָדוֹת יוֹתֵר מִמַּעֲשֵׂה גָּדוֹל שֶׁל הַגַּאֲוָה. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (מנחות קי א): אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט, וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם. אֲבָל מַעֲשֶׂה שֶׁל הַגַּאֲוָה אֵינוֹ מִתְקַבֵּל לִפְנֵי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, כִּי הִיא תּוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז ה): ״תּוֹעֲבַת יְיָ כָּל גְּבַהּ לֵב״. וּבַעֲבוּר זֶה צוֹעֵק וְאֵינוֹ נַעֲנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו א טו): ״גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה, אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ״; וְעוֹשִׂים מִצְווֹת וְטוֹרְפִים אוֹתָם בְּפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (שם א יב): ״מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי״, וְנֶאֱמַר (ירמיהו ז כא): ״עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם, וְאִכְלוּ בָשָׂר״.

וכשיכנס אדם לבית הכנסת, בין בשחרית בין במנחה בין בערבית, ישב באימה וברעדה וביראה, ולא יקל את ראשו ומבזה את התפלה. ושהפסיק ממנו יראת שמים ובא לבית הכנסת לשוח שיחה בטלה, ולא די לו שהוא מפסיד שכר הליכתו, אלא שגורם רעה לעצמו, שנא' (ירמיהו ז, י) ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא שמי עליו ואמרתם נצלנו וגו'. ונוח לו לאדם לישב בביתו ולא יבא לבית הכנסת להכעיס בדברים בטלים ולסלק ממנו יראת שמים. והב"ה מואס בתפלה כזאת, שנא' (ישעיהו א, יב) כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי, וכתי' (ישעיהו א, יג) לא תוסיפו הביא מנחת שוא קטורת תועבה היא לי. ואפי' הנכנס לבית הכנסת שלא בשעת תפלה, צריך לנהוג בו כבוד, מפני ששכינה שרוייה בו ונקרא מקדש מעט. ואסור ליכנס לשם לעבור דרכו, דתנן ולא יעשנה קפנדריא. ואם הוכרח ליכנס לשם שלא להתפלל יאמר מזמור אחד או לפחות פסוק אחד, כדי שיראה שלא נכנס לשם אלא לקרות ולא לעשות צרכיו ולעבור דרכו. והנכנס לבית הכנסת לצרכו ולעבור דרכו נמצא מבזה אותו ומיקל בו, והב"ה בועט עליו וקורא אותו פריץ, שנא' (ירמיהו ז, יא) המערת פריצים היה הבית הזה אשר נקרא שמי עליו בעיניכם. ואפי' בבית הכנסת שחרב צריך לנהוג בו כבוד. כדגרסי' במ' מגלה בפרק בני העיר בתי כנסיות ובתי מדרשות שחרבו, בקדושתן הן עומדין, שנא' (ויקרא כו, לא) והשימותי את מקדשיכם, אע"פ שהן שוממין בקדושתן הן עומדין. וצריך שתהיה בית הכנסת גבוהה משאר בתים, כדגרסי' בפרקא קמא דמסכת שבת אמ' רב בר מחסיה בר חמא בר גיריא אמ' רב כל עיר שגגותיה גבוהים מבית הכנסת סוף חריבה, שנא' (עזרא ט, ט) לרומם את בית אלהינו ולהעמיד את חורבותיו.

בוא וראה כמה מעולה התשובה. אתמול היה זה מובדל בעונותיו מה' אלהי ישראל, שנא' (שמות יב, כב) כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם, והיום מודבק בשכינה, שנא' (דברים ד, ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם וגו'. [אתמול] צועק ואינו נענה, שנא' (ישעיהו א, טו) גם כי תרבו תפלה אינני שומע ידיכם דמים מלאו, והיום טרם שיצעק הב"ה עונהו, שנא' (ישעיהו סה, כד) והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע. אתמול עושה מצות וטורפין אותן בפניו, שנא' (ישעיהו א, יב) כי תבואו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצירי, וכתי' (ישעיהו א, יג) לא תוסיפו הביא מנחת שוא קטורת תועבה היא לי וגו', ואומר מי גם בכם ויסגור דלתים ולא תאירו מזבחי חנם אין לי חפץ בכם, ואומר עולותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר, והיום עושה מצות ומקבלין אותן ממנו בשמחה, שנא' (קהלת ט, ז) לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלהים את מעשיך. ולא עוד אלא שהב"ה מתאוה להן, שנא' (מלאכי ג, ד) וערבה לה' מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמוניות. וכן את מוצא שבלשון שהב"ה מרחיק את החטאים בו בלשון מקרב את השבים, שנא' (הושע ב, א) והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי. וגרסי' בואלה שמות רבה מדת הב"ה אינה כמדת בשר ודם. מדת בשר ודם, שנים עומדים לפני המלך, אחד מלמד קטיגוריא ואחד מלמד סניגוריא שלו, לא מי שמלמד קטיגוריא מלמד סניגוריא, [ולא המלמד סניגוריא] מלמד קטיגוריא, אבל הב"ה הוא מלמד קטיגוריא והוא מלמד סניגוריא, הוא [הפה] שאמ' הוי גוי חוטא, והוא הפה שאמ' פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים, הוא הפה שאמ' עם כבד עון, והוא הפה שאמר ועמך כולם צדיקים, הוא הפה שאמ' בנים משחיתים, והוא הפה שאמ' וכל בניך למודי ה', הוא הפה שאמ' גם כי תרבו תפלה אינני שומע, והוא הפה שאמר והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע, הוא הפה שאמר חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, והוא הפה שאמר והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות לפני אמר ה'.