מוסר על ישעיהו א:כח

וְיֵשׁ מִן הַכַּת הָרָעָה הַהִיא. כִּי לֹא רַב לָהֶם אֲשֶׁר לֹא לָבְשׁוּ חֲרָדוֹת. כִּי חָלְפוּ חֹק וְעֵדוֹת. אֲבָל יְהַלְלוּ וִיבָרְכוּ נַפְשָׁם בְּמַלֹּאתָם תַּאֲוָתָם. וְהֵם הַמַּכְעִסִים וְהַמְּנָאֲצִים לִפְנֵי הַשֵּׁם שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים י':ג') כִּי הִלֵּל רָשָׁע עַל תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ ה'. וְדִבֵּר יְשַׁעְיָה עָלָיו הַשָּׁלוֹם עַל אָבְדַן הַכַּת הַהִיא שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א':כ"ח) וְשֶׁבֶר פֹּשְׁעִים וְחַטָּאִים יַחְדָּו וְעֹזְבֵי ה' יִכְלוּ. הִמְשִׁיל הַמּוֹרְדִים וְהַחוֹטְאִים לִכְלִי הַנִּשְׁבָּר שֶׁיֵּשׁ שְׁאֵרִית. וְאָמַר כִּי עוֹזְבֵי הַשֵּׁם יִכְלוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג':י"ט) אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף.

מִמֵּילָא מוּבָן עֹנֶשׁ הָאָדָם הָעוֹזֵב הַתּוֹרָה, עָלָיו נֶאֱמַר (ישעיה א' כ"ח): "וְעֹזְבֵי ה' יִכְלוּ". אוֹי לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה, אוֹי לְאוֹתָהּ כְּלִמָּה. מַה יַּעֲשֶׂה לְיוֹם פְּקֻדָּה? הֲיֵשׁ קֵץ לְעָנְשׁוֹ? כְּפִי גֹּדֶל הַשָּׂכָר כֵּן גֹּדֶל הָעֹנֶשׁ לְהַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנָּה.

וסמך ברכת בינה, שהוא אתה חונן, לקדושת השם, דכתיב (ישעיהו כט, כג) והקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו. וסמוך ליה וידעו תועי רוח בינה. ואחר בינה תשובה, דכתי' (ישעיהו ו, י) ולבבו יבין ושב ורפא לו. ויש בה חמשה עשר תיבות, כנגד יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח, וכנגד פסוק ובשוב רשע מרשע[ת]ו וגו', וכנגד פסוק ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער כאלה וכאלון אשר בשלכת מצבת בם זרע קדש מצבתה. וכל אחד משלשה פסוקים אלו יש בו ט"ו תיבות. ואחר תשובה סליחה, דכתי' (ישעיהו נה, ז) וישב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח. וקבעו גאולה בברכה השביעית, מפני שישראל נגאלין בשביעית. דאמ' ר' חייא בר אבא, לפי שישראל עתידין ליגאל בשביעית, קבעוה בשביעית. ואמ' מר בששית קולות, בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא. ורפואה בשמינית, לפי שנתנה מילה בשמיני וצריכה רפואה. וברכת השנים בתשיעית, דאמ' ר' אלכסנדראי כנגד מפקיעי שערים, דכתי' בהו שבור זרוע רשע. ודוד בפרשה תשיעית אמרה במזמור תשיעי. ואחר ברכת השנים קבוץ גליות, שנא' (יחזקאל לו, ח) ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבא. ואחר קבוץ גליות עושה הב"ה דין ברשעים, שנא' (ישעיהו א, כה) ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבר סיגיך ואסירה כל בדיליך ואשיבה שופטיך כבראשונה. וכיון שעושה הב"ה דין ברשעים יכלו המינים והודים, שנא' (ישעיהו א, כח) ושבר פושעים וחטאים יחדו ועוזבי ה' יכלו. וכיון שיכלו המינים תרוממנה קרנות צדיק, שנא' (תהלים עה, יא) וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק. והיכן תרוממנה בירושלם, שנא' (תהלים קכב, ו) שאלו שלום ירושלם ישליו אוהביך. וכיון שבאו לירושלם בא דוד, שנא' (הושע ג, ה) ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם. ומיד באה תפלה, שנא' (ישעיהו נו, ז) והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי. ואחר תפלה עבודה, שנא' (ישעיהו נו, ז) עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי, וכיון שבאה עבודה באה הודאה, שנא' (תהלים נ, כג) זובח תודה יכבדוני. ומה ראו לומר ברכת כהנים אחר עבודה, שנאמר (ויקרא ט, כב) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת וגו'. ומה ראו לומר שים שלום אחר ברכת כהנים, שנא' (במדבר ו, כז) ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם, וברכה של הב"ה שלום היא, שנא' (תהלים כט, יא) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.