מוסר על ישעיהו ד:ג

נחזור לעניננו, הרי מבואר ענין האדם הן מצד נשמתו הן מצד דמות גופו, ועל זה נאמר (בראשית א, כו) נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, הצלם בסוד הנשמה, והדמות בסוד הגוף. הדמות נגלה ועליו נאמר (איוב יט, כו) ומבשרי אחזה אלוה^הגה"המכל מקום אל תבין ראיה כפשוטו, דאם כן הוה ליה למימר אראה. אלא אמר אחזה לשון מחזה, הרומז על דרך ההשכלה, כי חלילה אין לו דמות כמו שכתוב (ישעיה מ, כה) ואל מי תדמיוני:, והצלם סוד הנשמה נסתר. וכן נאמר על סוד האדם הגדול על הכסא (יחזקאל א, כו) דמות אדם, כי גבוה מעל גבוה סוד אדם קדמון הוא בחכמה אשר שם נעלם איברי האדם, ואחר כך בתפארת כתיב (ישעיה מד, יג) כתפארת אדם לשבת בית, כי שם נתגלה בשש קצותיו והוא דמותו מתאחד באחדות הגמור כי אינו אלא גילוי הנעלם. וזה האדם זכר ונקבה שמם אדם דהיינו תפארת ומלכות. ורמז לדבר אדם הוא סוד שם יהו"ה במילוי כזה יו"ד ה"א וא"ו ה"א. המילוי של אדם היא אשתו שממנו נתמלאת בסוד העיבור. תחשוב המילוי דהיינו ו"ד א' א"ו א' עולה כמנין חו"ה, והתחתון רומז לעליון. הרי ענין צלם ודמות של אדם, עד שטעו בו מלאכי השרת ורצו להשתחוות לפניו ואמר להם אדם בואו ונשתחוה ונכרעה ונברכה לפני ה' עושינו (תהלים צה, ו) כדאיתא במדרש. ואיתא במדרש (ב"ר ח, י) ויפל ה' תרדמה (בראשית ב, כא), בשעה שברא הקדוש ברוך הוא אדם הראשון טעו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש, משל למה הדבר דומה, למלך ואפרכוס כו'. ולעתיד לבא כשיקויים כוונת הבריאה ויהיה כמו אדם קודם שחטא ויותר במעלה אמרו רבותינו ז"ל בפרק המוכר את הספינה (ב"ב עה, ב) אמר רבי אלעזר עתידים צדיקים שאומרים לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר (ישעיה ד, ג) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כו':

וזהו ענין (שם כה, ו) ולבני הפלגשים נתן להם מתנות, ופירשו רז"ל (סנהדרין צא, א) שם טומאה מסר להם, ודבר זה נרמז במה שתיבת פלגשם חסר כתיב שרומז לשם טומאה, כי הקליפה בשרשה שם, ובהתפשטות טומאה, וזהו ש"ם טומא"ה. וזהו נרמז בתיבת פלגשם חסר כתיב, פלג שם, רצה לומר פלג דהיינו החצי הוא שם, אבל לעתיד יתוקן כי תתבטל הטומאה והיה הנותר קדוש יאמר לו (ישעיה ד, ג):

וכתב בתולעת יעקב, ואמרו רואי פני המלך ביופיו, שצריך אדם לומר כשבא להקריב את בנו קרבן לה' (תהלים סה, ה) אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך. והעומדים עונין אחריו (שם), נשבעה בטוב ביתיך קדוש היכלך, (רומזות לחצר שהוא הראשונה. וירושלים מורה על מידה זו), אמר בתחלה חצריך, אחר ביתך, אחר היכלך, כמה דאת אמר (ישעיה ד, ג) והי' הנשאר בציון והנותר בירושלים וגו'. ביתך, כמה דאת אמר (משלי כד, ג) בחכמה יבנה בית, והוא בית העולם הבא. היכלך, כלומר היכל והוא שלימות עליונים ותחתונים. ושלשה מעלות אלו כלל עשר חופות שעתיד הקב"ה לעשות לעולם הבא לצדיקים (עי' ב"ב עה, א), ולפיכך יש בפסוק זה אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך י' תיבות. ומי שאינו אומרו, מוציא עצמו מהם, ולפיכך יש להזהר בו: