מוסר על ישעיהו ד:ד

הג'- ועובר על פשע - זוֹ מִדָּה גְּדוֹלָה שֶׁהֲרֵי אֵין הַמְּחִילָה עַל יְדֵי שָׁלִיחַ אֶלָּא עַל יָדוֹ מַמָּשׁ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּדִכְתִיב (תהלים קל, ד) כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה וְגוֹ' וּמַה הִיא הַסְּלִיחָה שֶׁהוּא רוֹחֵץ הֶעָוֹן כְּדִכְתִיב (ישעיה ד, ד) אִם רָחַץ אֲדֹנָי אֵת צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן וְגוֹ׳ וְכֵן כְּתִיב (יחזקאל לו, כה) וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וְגוֹ' וְהַיְנוּ וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע שׁוֹלֵחַ מֵימֵי רְחִיצָה וְעוֹבֵר וְרוֹחֵץ הַפֶּשַׁע.

וביותר יש ליתן ללב בשומעו העדר תלמיד חכם והחי יתן אל לבו כי בצלו חיינו ואם כי מת בסבתנו לכפרת פשע יותר יש לנו לשוב בתשובה ואמרו במדרש (ב"ר ריש ויחי) כצל ימינו עלי ארץ הלואי כצלו של כותל אבל הוא רק כצלו של עוף ויש להבין מה יש הבדל בצללים הללו אבל ידוע כי עיקר הצל מאדם הוא נשמת האדם ורוח חיוני ולכך אמרו יהושע וכלב על הגוים (במדבר יד ט') סר צלם מאתם כי נשמת רוח חיוני כבר הלכה ואמרו על שעת פטירת אדם עד שיפוח היום ונסו הצללים כי הוא נשמת אדם והנה כל זמן שהנשמה בגוף יש לו צל כמו כותל לצלו ובמותו נפסק הצל כנפול הכותל אבל זהו אם כאשר ימות שם ינוח ולא ישוב שנית לעולם הוא שפיר כצל הכותל כאשר כותל עומד הוא במקומו וכאשר יפול הכותל פסק הצל לגמרי אבל אם צריך להתגלגל שנית בעולם הרי הצל חוזר אבל הוא בגוף אחר והצל משתנה ממקום למקום וזהו כצלו של עוף שצלו לא עומד במקומו ובכל מקום שהעוף שוכן עושה צל לפעמים במקום זה ולפעמים במקום אחר מקום אשר ישכון כן הנשמה המגולגלת ובאמת תכלית היסורים לנשמה הוא הגלגול כאשר כבר באה וסבלה המות וחבוט הקבר ובאה מעולם חושך ואופל לעולם שכולו אור וזך ונקי יהיה צריך לחזור לזה העולם וישוב לימי עלומיו וכולי האי ואולי הוא שיזכה לאורח חיים בבואו שנית לעולם זוהיא צרה גדולה וזהו אמרו חז"ל (יומא כ"ט) קשה עתיקי מחדתי על זה ישימו ללב כל ישרי דרך להטיב מעשיהם אולי ינוחו ולא ישובו שנית כי מצטערים אנו על הראשונים וזהו אומרו הלואי שיהיה כצלו של כותל כנ"ל והנה ידוע כי לפעמים הצדיק מגולגל לטובת הדור שהדור יתום והוא בגלגול לתקן הדור כמה שנאמר על הפסוק (דברים ג כו) ויתעבר ה' בי למענכם שבא משה בסוד עיבור לטובת ישראל לזכותם (זוהר ח"ג רטז) אך זהו אם מספידים ומתאוננים על מיתת צדיק כמו שישראל בכו על העדר משה שלשים יום מאין הפוגות אבל בלי הספד אין הצדיק חוזר לבוא כי רואה שלא נהגו כבוד במותו וזוהיא כוונת חז"ל (סנהדרין מו ע"ב) הספדא יקרא דחיי כי על ידי כך יחזור להם הצדיק וזהו תכלית כבוד הדור דכתיב (ישעיה כד כג) ונגד זקניו כבוד וזוהיא כוונת הפסוק (שם נז א) ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק יבא שלום ינוחו על משכבותם והיינו כמ"ש כי אם מספידים כראוי אז חוזר בגלגול בשביל זכות הדור ולא ינוחו על משכבותם אבל כאשר אין איש שם על לב ואין מבין להרגיש כי מפני הרעה נאסף הצדיק וראוי לקונן ולהספיד עליו אז לא יוסיף לבוא שנית בסוד עיבור או גלגול כי אם ינוחו על משכבותם ולכן ראוי לקונן ולעורר הספד ובפרט כעת אשר בלאו הכי חובה עלינו לומר איכה בחורבן בית המקדש ואף על זה נאמר איכה נפלו גבורים גבורי תורה מי יורה דעה ומי יבין שמועה ושקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלהינו ולכן ראוי לשפוך כמים לבנו נוכח פני ה' אבל צריך הכנה לתשובה ועיקר בלי לעבור שום נדנוד עבירה בפרהסיא כי אין השכינה כל כך בגלות אלא לעוברים בפרהסיא על מצות והנה בעו"ה השחתת פאת ראש וזקן זהו מעוברים בפרהסיא ובעו"ה כופרים בדיוקנא דמלכא קדישא כי הם עולמות עליונים וצינורות קדושים מוריקים טובה ואמרו ברבה (איכ"ר ה ה ע"ש במ"כ) על צוארינו נרדפנו אנדרינוס גזר כל מאן דאית ליה שער בראשו מן יהודים יתקטל חזר ובטלו אבל גזר כל מאן דאית ליה שער בקדליה שהוא עורף יתקטל וזהו על צוארנו נרדפנו והוא כי ענין עשו שהיה אדמוני אדרת שער כי ידוע כי רבוי הליחות ומותרות שדוחה הטבע ממנו גדילים השער ובראש ראוי לדחות הליחות כי היא מעבירה השכל ויותר רבוי כח החום בראש כן ירבה השכל וטבע הליחות לירד למטה באבר כטבע המים לכן בסוף הראש שהוא הליחות שם יוצא הזקן ולכך אנשים בעלי זקנים הם בעלי מדע שיצאה מהם הליחות ונשים וסריסים חלושי שכל כי טבע ליחות המים מעבירה השכל וזבות הדמים וזהו בראש אבל בגוף צריך לליחות לבל יגבר כח אש ודם ולכך אנשים שיש להם בגוף שער אם כן ליחות המים יוצאת לחוץ ונשאר בקרבו רק חום ואש והוא איש דם מלא חימה וכעס וזולל וסובא כי טבע אש מכלה כל אכילה וכאשר הנסיון מעיד בקטנים שיש להם רבוי שערות שאוכלים ואינם שבעים וקורין בל"א מיט עסיר וכן היה בעשו שהיה לרוב שערות בכל גופו תגבורת החום והדם גובר בו ולכך היה אדמוני וכולו חימה ואף להשחית איש ציד להרוג ולנאוף אשת רעהו לרוב חמימותו ולא היה שבע לכך אמר (בראשית כה ל) הלעיטני נא וכו' ולכך נקרא אדום כי טבע אדמוני גרם כל זה ולכך יצחק בהרגישו זאת כי טבעו זולל וסובא ולבל יגזול ויבוז חשב לברכו ברוב דגן וכו' וכאשר אמר (שם כז ל) ודגן ותירוש סמכתיו ולבל יהרוג לנקי חנם שמהו למושל ארץ וגבור וא"כ תהיה איפוא הריגתו בדין ליסר דין ומלך במשפט יעמיד ארץ וזוהיא היתה כוונתו ולכך קודם הברכה בדק ליעקב הידים שעירות כי זה היה כל טעמו לברכה ולכך אף לבסוף ברכו (שם פסוק מ') על חרבך תחיה להיותו אדמוני וזהו הכל משערות כנ"ל והנה בראש ראוי להיות שערות ולכך ראש עשו היה טוב ולכך בא ראשו לקבורה במערת המכפלה מה שאין כן גופו אשר שעירים ירקדו ואנדרינוס ידע זה כי לכך על חרבך תחיה בשביל שער ויעקב איש חלק (שם פסוק י"א) ולכך צוה מתחילה אפילו על הראש יהיה חלק אבל אחר כך בטלו כי זהו יתכן אף ליעקב ולכך נתן אח"כ הגזרה על שערות בצואר וכדומה כי זהו מיוחד לעשו ולכך אמר כל מאן דאית ליה מבני ישראל שער בצואר יתקטל כי הוא מיוחד לעשו וזהו על צוארנו נרדפנו והנה באמת אין לך דבר הגורם חטא אלא המרבה באכילה ושתיה והם מביאים לכל עבירות וישראל שהיו מרבים בסובאי בשר ויין כמה רעות הגיעם כאומרם (איכה ה ה) על צוארנו נרדפנו והיינו אכילה ושתיה ועשו בא לכלל סטרא מסאבתא הכל בעבור אכילה ושתיה וכאשר אמרו בגמרא דגיטין (דף נז) דהאי בר דרומא אמר הלא אלהים זנחתנו וכו' ואתענש ופריך דוד נמי אמר הכי ומשני דוד אתמוה קמתמי והקשה מהרש"א דהא לשון חדא אמרו אבל הענין במה שכתב התרגום ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו דייתי בני רומי לשם לציון ושם יבואו מושיעים ויהרגו טבח רב לה' ברשעים ויש להבין למה יהיה כך אבל הענין כמ"ש הזוהר (ח"א קיז) כי במצרים היתה כל כך התגברות הטומאה עד שאפילו מלאך שליח ה' לא היה יכול לילך לשם פן יתעב עד שהשכינה בעצמה הלכה לשם אמנם ברומי היתה גם כן כל כך התגברות עד שאינו נאות ששכינה תשרה שם ולכך אין רומי נופלת שתלך השכינה לשם ומה עשה הקב"ה נותן בלב רומי לילך ולצבוא על ירושלים ושמה יעלו מושיעים ושמה תהיה מפלתם בארץ ישראל כי שם תהיה השריית השכינה כדכתיב (זכריה יד ג) ויצא ה' ונלחם בגוים וזהו מאמר דוד (תהלים ס יב) מי יובילנו עיר מצור ומי ינחני עד אדום כי לשם אי אפשר להלוך כי הלא אתה אלהים זנחתנו וכו' ואי אפשר לילך לשם כי אם כאשר יבואו לארץ ישראל בהר ציון להלחם שם תהיה בם המגפה אשר יגוף ה' וזו היתה טעותו של בר דרומא כי דוד אמר בדרך תמיה מי יובילני לשם אם כן הם בטוחים בזה אבל באמת טועים הם כי בעל הסיבות יסבב שיבואו לארץ ישראל ושם תהיה קבורתם ומפלתם א"כ ברומי אי אפשר כי שם אלהים יזנח אבל כשבאו לארץ ישראל להלחם בבר דרומא שם השכינה יצאה להלחם ולא הוה ליה לומר אלהים זנחתנו וכו' כי לא יזנח ה' שמה וזהו היה חטאו שנענש ולכן אנחנו בגולה בעו"ה בתכלית השקיעה והיא נקראת מצולות ים ששמה עצם תכלית מסטרא דמסאבא ועלינו לצעוק אל ה' וה' הבטיח אותנו (תהלים סח כג) אמר ה' מבשן אשיב אשיב ממצולות ים אבל תדע כי צריך הרבה תשובה כי בעו"ה נתלכלכנו בצואה כנ"ל לכך הבטיח הקב"ה (ישעיה ד ד) אם רחץ ה' צואת בנות ציון וכתיב (איכה ה כב) כי אם מאס מאסתנו קצפת עלינו עד מאוד וקאמר המדרש (סוף איכה רבתי) אם מאס מאסתנו לית סבר קצפת עלינו מאוד אית סבר ועל זה ידוו כל הדווים דאמר כי מאס מאסתנו לית לנו סבר וא"כ מה נעשה ומה נדבר אם יוצר עולם מאס בנו ואמר דלית לנו סבר ח"ו איה איפא תקותינו תוחלתנו חדשים לבקרים אבל תדע כי כאשר קבלו ישראל התורה יצאה נשמתן והוריד הקב"ה טל של תחיה והחזיר נשמתן (שבת פה ע"ב) ויש להבין למה היד ה' תקצר ח"ו לעשות תיכף נסים שלא יצאה נשמתן כלל אבל כבר נודע כי ישראל נגועלו במצרים בתועבות ומלוכלכים בעונות והיה גופם בלתי כדאי לקבל התורה ולכנס בברית ה' ולכך יצאה נשמתן והרי הם מתים והגוף בטל והוריד הקב"ה טל של תחיה ונעשה גוף חדש ובריה חדשה שהוא ענין טל של תחיה שיהיה גוף חדש כמ"ש המדרש הנעלם פרשת תולדות (ח"א קלד ע"ב) ע"ש ואז היו ראוים לקבל התורה מפי גבורה וכן קאמר בתקונים (תיקון כו) על משה שבסנה כשנאמר (שמות ג ה) של נעליך היינו שגוף הישן שנתגדל במצרים בבית פרעה נפרד ממנו ועל ידי טל של תחיה נעשה לו גוף חדש כדי שיהיה ראוי לנבואה ע"ש וכן היו ישראל במתן תורה וכן יהיה לעתיד לבא כי ודאי גופינו אינו ראוי למעלה נשגבה שיהיה לישראל בזמן אשר נאמר עליהם הנה ישכיל עבדי וכו' רק שאז גם כן יהיה כמו מתן תורה כמו שאומרים והוא ישמיענו שנית וכו' וא"כ הגופים האלו המה מאוסים לפני הקב"ה כי המה מגועלים בעונות ולית ליה סבר אבל הקב"ה יחדש בטל של תחיה גופים אחרים בריה חדשה והם ראוים לקבל כמו במתן תורה וזהו שאמרו במדרש פרשת אמור (ויק"ר ל ג) ועם נברא יהלל יה עתיד הקב"ה לעשות בריה חדשה כי על ידי כן נזכה לכל כי יבטל המיאוס שמאס ה' בנו ואז ישוב ה' לשוש אתנו כנאמר ביחזקאל (יחזקאל לז יא) שבני ישראל אומרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו והיינו מטענה הנ"ל כי מאס מאסתנו לית ליה סבר א"כ אבדה תקותינו ח"ו ולכך הראה לו הקב"ה תחיית המתים להחיות עצמות יבשות וזהו שיהיה בגדר תחיית המתים ויהיו בריות חדשות ובטל המיאוס ויגאל אותנו ה' ועיין ביחזקאל סימן ל"ו וסימן ל"ז ותראה כמ"ש כי לכך היתה תחיית המתים להודיע לישראל לחזק ברכים כושלות שה' יגאל אותם ולא יאמרו אבדה תקותינו וזהו שאמר הפסוק כי מאס מאסתנו לית לנו סבר קצפת עלינו עד מאד אית לנו סבר אינוח כעסך ואז השיבנו ה' לפתוח לנו שערי תשובה כי ה' יעזור לתשובה והיינו על ידי מלך כהמן וזהו על ידי קצף הקב"ה וזוהיא הכוונה כי קצפת עלינו עד מאוד אית סבר כי זה הקצף הוא בעצם פתח תקוה כי על ידי כך שיהיה קצף לקום מלך כהמן ויהיו פתחי תשובה אצלנו פתוחים וזהו השיבנו ה' אליך ונשובה ואי דלית לנו סבר מחמת כי מאס מאסתנו חדש ימינו כקדם היינו כשעת מתן תורה לחדש ימינו בבריאה חדשה כהנ"ל ואז יבטל המיאוס כנ"ל ולכן בבוא עלינו צרות תכופות יום קשה מחבירו שבר אל שבר ראוי לנו לעורר בתשובה אולי ירחם ה' לטוב לנו כי אריכות הגלות הוא הכל לטובה לבל נשוב לגולה ח"ו כמבואר במדרש (ילקו"ש ישעיה רמז תמג) עניה סוערה לא נוחמה הקב"ה יאמר לאברהם לך נחם לישראל ביקש לנחמם יאמרו אתה הוא שקראתו הר שנאמר היום בהר ה' יראה בא יצחק לנחם יאמרו אתה שעשית שדה יבא יעקב לנחם יאמרו אתה עשית כלא היה שנאמר אין זה כי אם בית אלהים יבוא משה לנחם יאמרו לו אתה שקללתנו מזי רעב ולחומי רשף אמר הקב"ה עניה סוערה לא נוחמה אנכי אנכי הוא מנחמכם וכו' עכ"ל להבין בממה נפשך מה זו נחמה אם בבנין הבית אחרון מהיכי תיתי לא יקבלו נחמה יהיה מה שיהיה אין זכרון לראשונים ואם עדיין לא נבנה מה מקום נחמה יש לאבות עולם לנחם ישראל אם אין בית ה' בנוי על תלו אבל ידוע מ"ש במדרש הנעלם אם תעוררו את האהבה עד שתחפץ עד שיחפץ לא כתיב אלא עד שתחפץ והיינו כי הקב"ה ביקש לרחם על בניו אבל כנסת ישראל אינה רוצה עד שיהיה כל כך מובטח שלא יהיו חוזרים ונגלים כי אם יהיו חוזרים להגלות א"כ יהיה קשה מקדם ולכך כתיב עד שתחפץ וזהו (איכה ד כב) תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך וכו' וזהו שהקב"ה בקש לאבות שינחמו לישראל שיהיו מרוצים להשיב נדחיהם ולבנות הבית כמקדם ולא בבנין עדי עד שלזה צריך זכזוך רב ורוב צרות בגלות ולכך בא אברהם לנחם ולדבר על לבם שירצו בזה והם השיבו אתה קראת לבית ה' הר שמכוון נגד הר אלהים עליון וא"כ כבר אמר דוד מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו וכו' נקי כפים ובר לבב הרי תנאים הרבה התנה דוד מי שיזכה להר בית ה' ואדם אחד מאלף שיזכה לכך ובני עליה להר ה' מעוטים כפי תנאים הנ"ל וא"כ מה לנו בנחמה ההיא מי יזכה בה מי יכול לעלות שם הרי רובם ככולם יהיו בלתי זוכים לעלות הר ה' ובא יצחק לנחמם ואמרו הוא קראו שדה היינו שלא יזכו לבית המקדש כי אם שיהיו נדושים ושחים עד לעפר כשדה שהיא נדשת ומסילה להולכים וגלל כן רצון יצחק שיעקב יעבוד לעשו כי לא יזכה לבית המקדש כ"א ברוב צרות וא"כ כי בזה תנחמנו שנסבול עול הגלות וגרות וצירוף ושעבוד אשר קצנו בחיינו ובא יעקב לנחמם ואמרו אתה אמרת שאין אדם זוכה לבית המקדש כי אם שהוא כל כך עניו עד שמשים עצמו כלא היה כלל כמו שנאמר (חולין פט) גדול הנאמר במשה ואהרן שאמרו נחנו מה וכן צריך להיות מי שיזכה לבית המקדש ולכך אמר אין זה כי אם בית אלהים הרצון מי שאינו וכלא היה יחשב זה הוא הזוכה לבית אלהים וזה אומרו הלא אתה עשיתני כלא היה הרצון שרק האדם הזוכה כל כך א"כ מי יוכל לעמוד בזה זולת משה ואהרן לא מצינו אדם כזה וא"כ מה נחמתנו ובא משה לנחמם אמר לו הלא אתה קללתנו מזי רעב והיינו רעב לתורה שתשכח תורה ולכך לחומי רשף שהם מזיקים כמו שכתב רש"י כי כל שעוסק בתורה מזיקים בדילים הימנו (ברכות ה) אבל ברעב לתורה אין מזיקים ולחומי רשף בדילים וא"כ שיהיה רעב בתורה איך נזכה בבית הבחירה שעיקרו תורה דכתיב (ישעיה ב ג) כי מציון תצא תורה ואם אין תורה אין כלום כי היא מקור ראשון ואחרון לכל ולכך לא מצאו נחמה עד דאמר הקב"ה אנכי אנכי הוא מנחמכם כי הקב"ה הבטיח להסיר לב האבן ולחקוק תורתו בקרבנו ולבער רוח טומאה מהארץ ולא יוסיף עוד לבוא בנו נחמה שלימה אשרי המחכה ויגיע לימים אלה ובא עכו"ם וטמא ולשום משכנו בתוכנו לנצח והיא לציון גואל אמן:

וזהו הדבר כי רבה ראה את אליהו נכנס במקום טומאה לקברי עכו"ם להיות שאין מטמאין וקברי ישראל אפילו רשעים גמורים מטמאין והטעם שנשאר להם שורש קדושה והבלא דגרמא מטעם סידור לבעל חוב כנ"ל ולזה שאל מניין שמסדרין לבעל חוב אולי אין דין סידור נוהג ואף לרשע ישראל לא נשאר כלום כי בא רעהו הטוב ממנו הצדיק ויבוז כל אשר לו ועל זה השיב דלמדין מיכה מיכה מערכין וערכין אינו נוהג רק בישראל ולא בשל נכרי כלל וחזר לשאול מנין לערום שלא יתרום והוא בשנבין מה שאמרו (מנחות מג ע"ב) בדוד כשנכנס לבית המרחץ אמר אוי לי שאני ערום מן המצות כשהביט בברית מילה שמח ואמר למנצח על השמינית ויש להבין מה זה שאמר אוי לי שאני ערום וא"כ לא ירחץ מטומאתו וטבילת קרי גם מה הוא בלילה וכדומה ומהו שנסתכל במילה וכבר אמרתי כי תדע כי מי שהוא ערום בלי לבוש אין השריית קדושה כלל עליו דכתיב (בראשית ג' א) והנחש היה ערום מכל חית השדה כי הנחש אין לו לבוש ומכסה ונאמר (דברים כ"ג טו) לא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך ולכך מי שהוא בשורש נחש אין לו לבוש כלל ואין לו שורש בקדושה כי שב מאחריו בראותו בו ערוה וישראל קדושים לבושים בבגדי ישע כי הם רחוקים מסטרא דנחש ועשו מתחילה כשנולד לא היה ערום כ"כ כי הוא כולו מכוסה בשער כאדרת שער אמנם אח"כ כשחטא הורד מעליו ונתנה לאליהו ולכך נאמר (עיין מל"ב ב) ואדרת שער הוא לבוש ובעשו נאמר (עובדיה א ו) איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו ואמר לשון גילוי שהוא נעשה ערום ונעדר ממנו כל שארית קדושה כי ה' שב מאחריו כי ראה בו ערות דבר ודע הבועל ארמית נעשה ערום ולבוש קדושה שעליו נפשט ממנו והרי הוא ערום ולכך ביוסף שאמרו (סוטה לו ע"ב) לעשות צרכיו נכנס כתיב (עיין בראשית ל"ט יג) וינח בגדו אצלה כי נסתלק ממנו שארית קדושה ולכך (סנהדרין פ"א ע"ב) בועל ארמית קנאים פוגעים בו ולא היתה מיתתו מסורה לב"ד כי סנהדרין לישראל הם דנים למי שיש בו שורש קדושה אבל איש כזה מנוער וריק מכל ואינו כדאי שיד בית דין שלוחה בו שהם כמו בית דין של מעלה לשלוט בו כמו הפקר כל מוצאו יהרגנו כי ה' סר מעליו כמו קין מתחילה אחר החטא רק ה' נתן לו אות קודש אבל הבליעל הזה הוא נגרע מערכו כי אין לו אפילו אות אחת של קודש והנה ביפת תואר שהרשה הכתוב לקיחתה יש מרבותינו אומרים (קידושין כא ע"ב) שלא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע להשקיט יצרו אבל מ"מ באיסורא קיימא כבועל בת נכר ויש אומרים כיון שהותרה הותרה לגמרי ולכך כשנכנס דוד לבית המרחץ הרצון בזה לבדוק חטאיו ולטהר נפשו כדכתיב (ישעיה ד ד) אם רחץ ה' צואת בנות ציון ופשפש במעשיו ואמר ווי לי שאני ערום מן המצות כי בעלתי ארמית יפת תואר ולבוש קודש סר מעלי והריני בלי השריית קדושה כלל וכל המצוות בעו"ה הכל לסטרא אחרא כי אולי חטאתי ביפת תואר ובזו הדאגה היה שרוי אמנם כאשר נסתכל בברית מילה שלו אם כן הרגיש שלא חטא ביפת תואר כי הבועל ארמית נמשכה ערלתו ולא היה ברית קודש כמקדם וזהו האות שלא פעל רע ביפת תואר ושש בזה למאוד וא"ש ובזה יש להבין דידוע מ"ש בזוהר (ח"ב צ"ח ע"ב) כי לפעמים על ידי חטא הדור נשמות קדושים באים בתוך עכו"ם ואם זכות הדור גורם אף הם נעשו גרים גמורים ואם לאו הם מתים עכו"ם ומזה באו חסידי וחכמי עכו"ם ופילסופים כי גנוב נגנבו מארץ עבדים ונשמותיהם הם נשמות ישראל ואם כן תקשה למה יגרעו שלא יטמאו במותם באהל כיון שיש להם שארית נפש קדושה וממקום קדוש יהלכון ושורשם בארץ חיים אבל התשובה מבוארת במה שדרש הזוהר (שם) על פסוק ובת איש כהן כי תהיה לאיש זר ופירש הנשמה של ישראל שהיא בת איש כהן אם היתה לאיש זר היינו שהיתה בתוך עכו"ם אין לה חלק בקדשי השמים שהוא תרומת קדשים ומלחם אביה לא תאכל כל זמן שהיא באיש זר ולכך אין לה חלק כלל מהשפעת אלהים ממעל וכל זמן היותה בגוף זר אין לה חלק ונחלה ובמות הגוף הנשמה תשוב לשמים ואין רושם בגוף כלל מנשמה כדכתיב (ויקרא כ"ב יג) ושבה אל בית וכו' ואז מלחם אביה תאכל אבל כל זמן היותה בגוף אין כאן שורש קדושה כלל ואף טומאה אין כאן והטעם למה מתרומת קדשים לא תאכל בהיותה בגוף איש זר משום דהוא ערום כמ"ש כל עכו"ם ערומים הם מסטרא דנחש והנחש היה ערום וערום אין לו בתרומה ולזה שאל מנין לערום שלא יתרום עד שאתה מחליט שאין לו חלק כל כך בקדשי שמים והשיב דכתיב לא יראה בך ערות דבר וכאן הם ערות דבר ואין כאן השרית קדושה דשב מאחריך וא"ש ודוק הבט נא וראה כמה עמקו דברי חז"ל ודבריהם עמוקים בחידותם ברוך שבחר בהם ובמשנתם: