מוסר על ישעיהו ד:ה

ועוד יש בסיפור המסעות רמז לעתיד כי כל הנביאים מסכימים פה אחד שהגאולה העתידה תהיה בדמיון הגאולה הראשונה, וכן אמר הנביא (מיכה ז׳:ט״ו) כימי צאתך ממצרים אראנו נפלאות. וכשם שיצאו ישראל בגאולה ראשונה ממצרים אל המדבר כן בגאולה אחרונ' עתידין שיצאו הרבה מישראל אל המדבר ויעברו על מקומות אלו והקב"ה ינהלם ויכלכלם שם כמו שעשה לישראל במדבר, והוא דבר הנביא (יחזקאל כ׳:ל״ה) והוצאתים אל מדבר העמים, וענין זה רמזו משה בתורה באלה מסעי שהזכיר שני פעמים מוצאיהם (במדבר ל״ג:ב׳) ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם וחזר ואמר ואלה מסעיהם למוצאיהם כדי לרמוז על יציאה ראשונה ואחרונה, ואמרו במדרש מפני מה זכו ליכתב בתורה כל המסעות הללו על שקבלו את ישראל ועתיד הקב"ה ליתן להן שכרן שנא' (ישעיהו ל״ה:א׳) יששום מדבר וציה וגו' וכתיב פרוח תפרח ותגל. ומה מדבר על שקבל את ישראל כך המקבל תלמידי חכמים בתוך ביתו על אחת כמה וכמה. אתה מוצא שעתיד המדבר להיות ישוב והישוב להיות מדבר, הישוב מדבר שנא' (מלאכי א׳:ג׳) ואת עשו שנאתי וגו' לתנות מדבר. המדבר ישוב שנ' אשים מדבר לאגם מים. אתה מוצא עכשיו אין אילנות במדבר ועתיד להיות שם אילנות שנא' (ישעיהו מ״א:י״ט) אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדיו, ועכשיו אין דרך במדבר שכולו חול והשיירא אינה מהלכת אלא בלילה לאור המזלות ועתיד להיות שם דרך שנא' (שם לה) אשים במדבר דרך וכתיב (שם) והיה שם מסלול ודרך עד כאן. הנה ביארנו טעמים לסיפור המסעות שבתורה ועל הכלל כדי שיהיו זו עמידת ישראל במדבר קבוע בלבבות. ומפני שהיה דירתם במדבר דירת עראי ועתידין ליכנס בדירת קבע שהיא א"י ששם ביהמ"ק הנקרא בית עולמים נצטוינו בתורה במצוה זו לצאת מבתינו שהם דירת קבע ולשבת בסוכה שהיא דירת עראי זכרון לדירת המדבר, וזהו שאמרו רז"ל צא מדירת קבע ושב בדירת עראי כלומר הוי זוכר דירתך במדבר שהיתה דירת עראי והקב"ה הוציאך משם והושיבך בדירת קבע במבחר המקומות ולפי' אני מטריחך במצוה זו שתצא מביתך שהיא דירת קבע ותשב בסוכה שהיא דירת עראי זכרון לזמן המדבר, זהו הנגלה. והנסתר זהו שאמר הכתוב בסכות תשבו שבעת ימים ואמרו רז"ל אלו ענני כבוד שהרי ישראל במדבר היו מקיפין אותם שבעה עננים והעננים נקראים סוכה שכן אמר ישעיה לעתיד (ישעיהו ד׳:ה׳) וברא ה' על מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן וגו' וסמיך ליה וסוכה תהיה לצל יומם, והנה זו מעלה גדולה לישראל כשהיו מוקפים בשבעה עננים, כי כך דרשו ז"ל שהקיף כסא הכבוד בשבעה עננים שנא' (איוב כ״ו:ט׳) מאחז פני כסא פרשז עליו עננו. ביאורו פרש עליו שבעה עננים וזהו תוספת ז', ואותן ז' עננים נקראים סוכות ועליהם נאמר (תהילים י״ח:י״ב) סביבותיו סוכתו, ולכך נצטוינו במצות סוכה שנעשה סוכות כנגד אותן סוכות והם עננים שהקיף אותנו במדבר, ולפי שהיו שבעה על כן נצטוינו לעשות מצוה זו בחדש השביעי ושבעת ימים, ודבר ידוע ומקובל בעננים אלו הפרושים על כסא הכבוד שהם פתוחים לקבל התשובה והתפלה שהרי התשובה מגעת עד כסא הכבוד, ובזמן שישראל חוטאין העננים מסתתמים ונעשין כמין סוכה הוא שכתוב (איכה ג׳:מ״ד) סכותה בענן לך וגו', ולפי שהנשמות הטהורות שרשן בכסא הכבוד ושם עיקר הטהרה היה מרמזי התורה שבכל מקום שנזכר בתורה כסא הכבוד יזכיר מים בצדו הוא שכתוב (תהילים צ״ג:ב׳) נכון כסאך מאז וסמיך ליה (שם) נשאו נהרות ה', וכתיב עוד (ירמיהו י״ז:י״ב) כסא כבוד מרום מראשון וסמוך ליה מקוה ישראל ה', וכן כתיב עוד סביבותיו סוכתו חשכת מים עבי שחקים. ולפי שהמים עיקר הטהרה צווינו מרומז בסכך הסוכה שאין מסככין בדבר המקבל טומאה שנא' (דברים ט״ז:י״ג) באספך מגרנך ומיקבך, ודעת האומר שמסככין בדבר המקבל טומאה הוא סוד הכתוב (במדבר טז) השוכן אתם בתוך טומאותם, גם במדת הסוכה יש בו סוד עמוק כמו שהזכירו רז"ל במדרש מפסוק (תהילים ס׳:ח׳) ועמק סכות אמדד ואין להאריך בכאן יותר:

וכן תמצא שאר הפעולות כלם אי אפשר לו לאדם שימצא תולדות לעבודת השי"ת אלא בדרך נשואי אשה ומתוך הענין הגשמי. ואי אפשר לו להשיג מעלת העולם העליון אלא מתוך העוה"ז הגשמי, ועל כן מיחסים הכתובים וממשילים התורה והחכמה שהם מזון הנפש בלחם שהוא מזון הגוף. וכן מצינו במקדש שהיו המנורה והשולחן זה נכח זה מנורה בדרום ושולחן בצפון, המנורה היתה רמז וסימן החכמה שהיא מזון הנפש והשלחן סימן לכתר מלכות ורמז לעושר שהוא מזון הגוף והשולחן המונח בצפון היה מסתכל למול המנורה שבדרום להורות שאי אפשר שתתקיים זכות העולם וברכותיו כי אם ע"י החכמה, גם החכמה אינה יכולה להתקיים במין האנושי כי אם ע"י מאכל ומשתה ולכך הוצרכו להיות שני כלים אלו המנורה והשולחן בשתי רוחות נגדיים זה נוכח זה. וכיון שכן יתחייב האדם לדבר דברי תורה במקום סעודה לטעמים רבים, האחד להורות שאין הסיפוק והברכה והשובע בעולם אלא בשביל התורה, והשני שכל שולחן שמדברים עליו דברי תורה הוא השלחן המעולה והחביב לפני הקב"ה, שכן דרשו ז"ל (אבות פ"ג) שלשה שאכלו על שלחן אחד ויש ביניהן דברי תורה כאלו אכלו משלחנו של מקום שנאמר (יחזקאל מ׳:מ״ה) וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה'. והג' מפני שהמאכל והמשתה מטרידין את האדם ומולידין גסות הרוח ומזכירין את האדם הגאות הגוף ומשכיחים אותו העיקר, והוא דבר הנביא (הושע י״ג:ו׳) שבעו וירם לבם על כן שכחוני, ועל כן חובה על האדם לעסוק בתורה ושיזכור העיקר במקום שהוא סבה להשכיח העיקר: וכן מצינו אצילי בני ישראל והם שבעים זקנים ומשה ואהרן נדב ואביהוא עמהם בראש שעשו סעודה והיו אוכלין ושותין והיו מסתכלין בלב ומתבוננין ורואים כבוד השם יתעלה זהו שכתוב (שמות כ״ד:י״א) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו, כלומר היו רואין הכבוד בעין השכל בעוד שהיו אוכלי' ושותים. בהרבה מקומות של קדושה ושל נבואה מצינו משתה, במתן תורה כתיב (שם יח) ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם, וכן בחנוכת בית המקדש כשהשלים שלמה בנינו חנכו במשתה הוא שנא' (מלכים א ח׳:ס״ב) והמלך וכל ישראל עמו זובחים זבח לפני ה'. יעקב אבינו לא קבל הברכות אלא מתוך משתה והם המטעמים שהביא. גאולת אסתר לא היתה אלא ע"י משתה שנא' (אסתר ה׳:ח׳) יבוא המלך והמן אל המשתה ומתוך אותו המשתה נתן לה המלך כל מה שבקשה ונגאלו ישראל ממות לחיים, ואע"פ שע"י משתה נגזרה עליהם מיתה הם גרמו לעצמם בחטא מכירת יוסף שמכרוהו אחיו ע"י משתה שנא' (בראשית ל״ז:כ״ה) וישבו לאכל לחם וגו' שכן דרשו ז"ל וישבו לאכול לחם אמר להם הקב"ה אתם מכרתם אחיכם ע"י משתה חייכם שבניכם יהיו נמכרין ע"י משתה שנא' (אסתר ג׳:ט״ו) והמלך והמן ישבו לשתות וגו', וכן דרשו ז"ל בנס חנוכה שהיה ע"י משתה, וכן מצינו לעתיד דרשו ז"ל עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים והסעודה ההיא יש לנו להאמין אותה סעודה גופנית ממש כי המאכלים הם מאכלים זכים מוכנים מששת ימי בראשית והם לויתן מן הדגים ומן העופות בר יוכני ומן הבהמות בהמות בהררי אלף. ואולי יהיו מתולדות האור העליון כענין המן במדבר ובתכלית העלוי והדקות יותר כי שפע החכמה וההשגה לקבל המושכלות תהיה בהם יותר מכל הזמנים כלם, אחר הסעודות האלה שיהיו בסוף הזמן יתחדש זמן אחר והוא זמן תחיית המתים שבו יהיו ניזונין ומתעדנין מזיו שכינה ושוב אינן חוזרין לעפרן שכן דרז"ל (חלק דף צב) מתים שעתיד הקב"ה להחיות שוב אינן חוזרין לעפרן אלא והיו קיימים נצחיים כמלאכי השרת ומתעדנין בתוך שבע חופות שכן דרשו ז"ל בסדר אליהו זוטא שבע חופות עתיד הקב"ה לעשות לצדיקים לעתיד לבא שנא' (ישעיהו ד׳:ה׳) וברא ה' על מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חופה:

ב' כל אחד מישראל הוא אחד המיוחד בפני עצמו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ב"ב עה, א) כל צדיק וצדיק נכוה מפני חופתו של חבירו. הרי שכולם כאחד זוכים לעולם הבא, מכל מקום כל אחד מיוחד בפני עצמו. ועל זה אמר (דברים לב, יב), ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר, ינחנו לשון יחוד, על ענין כי כל אחד מיוחד במעלה בפני עצמו, ועל שכולם כאיש אחד חלק ה'. ואמר, ואין עמו אל נכר, שלא נתן הש"י על ישראל שום שליטה משום שר הנקרא אל נכר, רק הוא לבדו יתברך בכבודו ובעצמו. ועל זה הענין באו אלו שני המצות, אחת מצות הקהל, יהיו כולם ביחד אנשים ונשים וטף לשמוע התורה, כי כולם נפש אחת. אח"כ בא הציווי על כל יחיד ויחיד שיכתוב ספר תורה לעצמו, וזה כל זמן שישראל עושין רצונו של מקום אזי דבקים בו בכלל ובפרט, וכשחס ושלום חוטאים, אז עמהם אל נכר, רצוני לומר שהולכים אחר יצר הרע הנקרא אל זר, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קה, ב) על פסוק (תהלים פא, י) לא יהיה בך אל זר כו', ואז החוטא בסטרא דמסאבא כשאר האומות: