מוסר על ישעיהו ה:יב

וְסִימַן הַנְּקָמָה: שֶׁיִּהְיֶה בַּעַל הַמָּמוֹן מַזִּיק לַאֲחֵרִים בְּמָמוֹנוֹ, וּמִתְגָּאֶה בּוֹ, וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה בּוֹ צְדָקָה, וְטָרוּד בּוֹ לְהִתְעַנֵּג, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ישעיהו כב יג): ״שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, הָרֹג בָּקָר וְשָׁחֹט צֹאן״; וְאוֹמֵר (שם ה יב): ״וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל, תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם״; וְלֹא יְשַׁלֵּם מִמֶּנּוּ חֹק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – עַל זֶה נֶאֱמַר (קהלת ה יב): ״עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ״. וְכֵן אִם הֶחָכָם יַעֲרִים לַעֲשׂוֹת רָעוֹת וְלֹא יַעֲשֶׂה טוֹב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ד כב): ״חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע, וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ״ – אָז חָכְמָתוֹ לוֹ לְמִכְשׁוֹל.

לפי' חייב אדם לעלות על לבו חרבן ירושלם ושממותה, שנא' (ירמיהו נא, נ) זכרו מרחוק את ה' וירושלם תעלה על לבבכם. ואמ' דוד המלך ע"ה אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי. ואפי' ביום שמחתו של אדם אל ישמח יותר מדאי, ויהיה כואב ונעצב על חורבן ירושלם ועל ישראל שהם פזורים בין האומות. כדגרסינן במ' ברכות בפרק אין עומדין להתפלל, אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי, אסור לאדם למלא שחוק פיו בעולם הזה, שנא' (תהלים קכו, ב) אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה, אימתי, בזמן שיאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה, שנא' (תהלים קכו, ב) הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים. וגרסי' במ' סנהדרין בפ' ארבע מיתות נמסרו לבית דין, סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בו דבר מועט. כמה. א"ר יוסף אמה. אמ' רב חסדא וכנגד הפתח. עושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר בה דבר מועט. מאי היא. אמ' רב כסא דהרסנא, שנאמר אם אשכחך וכו'. מאי על ראש שמחתי. אמ' ר' יצחק זה אפר מקלה שבראשי חתנים, שנא' (ישעיהו סא, ג) לשום לאבילי ציון פאר תחת אפר. ועוד גרסי' בפרק אין עומדין להתפלל. רב אשי עבד הילולא לבריה, חזא רבנן דקא בדחי טובא, איתי כסא דזכוכיתא דשויא ארבע מאות זוזי, תבר קמייהו ואיעציבו. רב המנונא הוה בהילולא דמר בריה דרבינא. אמר ליה, לישני לן מר. אמ' להו, ואי לך דמייתינן, ואי לן דמייתינן. ואל יתענג אדם בעולם הזה יותר מדאי, ואל ישתכר, ואפי' בסעודה של מצוה, כ"ש בסעודה של רשות. ואסור לנגן בסעודה של רשות בכל מיני זמר. כדגרסי' במ' ברכות אודנא דשמעא זמר תעקר. זמרן גברי וענין נשי פריצותא, זמרן נשי וענין גברי כאש בנעורת, דכתי' (ישעיהו ה, יא) הוי משכימי בבקר שכר ירדפו מאחרי בנשף יין ידליקם, וכתיב (ישעיהו ה, יב) והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם ואת פועל ה' לא יביטו ואת מעשי ידיו לא ראו. מה כתיב בתריה, לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חוק וירד הדרה והמונה ושאונה ועלז בה. וכל זה כדי שיהיה אדם מתאבל תמיד על ירושלם וזוכר חורבנה ושממותה.

וְיֵשׁ עוֹד שִׂמְחָה מְעֻרְבֶּבֶת, הַמַּעֲלָה עָשָׁן לְכָל הַמִּצְווֹת, וְהַמְּשַׁכַּחַת יִרְאַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִלִּבּוֹת בְּנֵי אָדָם: כְּגוֹן אֵלּוּ הַמִּשְׁתַּכְּרִים וּשְׂמֵחִים בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה, וְאַחֲרֵי הַשִּׂמְחָה הַזֹּאת – תּוּגָה, כִּי הַרְבֵּה קִלְקוּלִים בָּאִים מִתּוֹךְ הַמִּשְׁתֶּה. וּמִי בַּחָכְמָה חָכָם כִּשְׁלֹמֹה בֶּן דָּוִד, אֲשֶׁר אָמַר (משלי כג כט-ל): ״לְמִי אוֹי, לְמִי אֲבוֹי, לְמִי מִדְיָנִים, לְמִי שִׁיחַ, לְמִי פְּצָעִים חִנָּם, לְמִי חַכְלִלוּת עֵינַיִם? לַמְאַחֲרִים עַל הַיָּיִן, לַבָּאִים לַחְקֹר מִמְסָךְ״. גַּם הַנָּבִיא אָמַר (ישעיהו ה יא): ״הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר – שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ, מְאַחֲרֵי בַּנֶּשֶׁף – יַיִן יַדְלִיקֵם״; וְאָמַר (שם פסוק יב): ״וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם, וְאֵת פֹּעַל יְיָ לֹא יַבִּיטוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ״; וְאוֹמֵר (שם פסוק יג): ״לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דָעַת, וּכְבוֹדוֹ מְתֵי רָעָב, וַהֲמוֹנוֹ צִחֵה צָמָא״; וְאוֹמֵר (שם פסוק יד): ״לָכֵן הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל נַפְשָׁהּ, וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי חֹק, וְיָרַד הֲדָרָהּ וַהֲמוֹנָהּ וּשְׁאוֹנָהּ וְעָלֵז בָּהּ״; וְנֶאֱמַר (שם כח ז): ״וְגַם אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ, כֹּהֵן וְנָבִיא שָׁגוּ בַשֵּׁכָר, נִבְלְעוּ מִן הַיַּיִן, תָּעוּ מִן הַשֵּׁכָר, שָׁגוּ בָּרֹאֶה, פָּקוּ פְּלִילִיָּה״. רְאֵה מָה קִלְקוּל בָּא מִן הַיַּיִן! וּכְתִיב (משלי כ א): ״לֵץ הַיַּיִן, הֹמֶה שֵׁכָר, וְכָל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם״. רְאֵה מָה קִלְקוּלִים בָּאִים מִן הַשִּׁכְרוּת, כְּדִכְתִיב (בראשית ט כא): וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר, וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה...״ – וְעַל זֶה בָּאוּ כְּנַעֲנִים לָעוֹלָם.