וְעָ֥בַר בָּ֖הּ נִקְשֶׁ֣ה וְרָעֵ֑ב וְהָיָ֨ה כִֽי־יִרְעַ֜ב וְהִתְקַצַּ֗ף וְקִלֵּ֧ל בְּמַלְכּ֛וֹ וּבֵאלֹהָ֖יו וּפָנָ֥ה לְמָֽעְלָה׃
שני לוחות הברית
ומדריגה שלמטה הימנו, אהבה פנימיות, והיא מעלת היא של רוב החשובים מבני אדם, היא בנים אתם לה' אלהיכם. והמדריגה של מטה הימנה יראה פנימיית, אשר עליה נאמר (שם לד, י) יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו, כי היראה החיצונית לגמרי, דהיינו בשביל עולם הזה כשיש לו מחסור, אזי אינו ירא, כענין שנאמר (ישעיה ח, כא) והיה כי ירעב כו' וקילל באלהיו כו'. אמנם ביראה הפנימיות מצד הקדושה, דהיינו קיום תורתינו הקדושה, אזי אין מחסור, כי חולת אהבה אני (שה"ש ב, ה), אף בחליינו מקבלים אנו באהבה. ועבודת הקודש עליהם בכתף ישאו, כי נורא אלהים ממקדשיך (תהלים סח, לו):
מנורת המאור
הייסורין הם על שני דרכים. האחד, אם הוא חוטא ייסורין באין עליו להזכירו לעשות תשובה, והשני, אינו חוטא וייסורין באין עליו, ייסורין של אהבה הן. כדגרסי' במ' ברכות אמ' רבא אמ' רב סחורה אמ' רב הונא, אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו ויעשה תשובה, שנא' נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'. פשפש ולא מצא, יתלה בביטול תורה, שנא' אשרי הגבר אשר תייסרנו יה וגו'. תלה ולא מצא, בידוע שייסורין של אהבה הן, שנא' כי את אשר יאהב ה' יוכיח וגו'. וגרסי' במסכת הוריות בפרק כהן משיח, דרש רב נחמן בר רב חסדא, מאי דכתי' (קהלת ח, יד) יש הבל אשר נעשה על הארץ, יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים, ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים, אשריהם צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים שלעולם הבא בעולם הזה, אוי להם לרשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים שלעולם הבא בעולם הזה. וגרסי' במכילתא לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם. ר' עקיבא אומר, לא תעשון אתי, שלא תנהגון בי כדרך שאחרים מנהגין ביראותיהן. כשהטובה באה עליהן מכבדין את אלהיהם, שנא' (חבקוק א, טז) על כן יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו כי בהמה שמן חלקו ומאכלו בריאה, וכשהפורענות באה עליהן מקללין את אלהיהם, שנא' (ישעיהו ח, כא) והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה. אבל אתם, אם הבאתי עליכם טובה תנו הודאה, [ואם הבאתי עליכם רעה תנו הודאה], שנא' (תהלים קטז, יג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. וכן איוב אומר ה' נתן וה' לקח יהיה שם ה' מבורך. ושנינו במסכת ברכות בפרק כיצד מברכין, חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה.
שני לוחות הברית
ולבאר ענין הלבנה צריך להקדים הקדמה. קדושתינו שאנו מקדשין אותו יתברך היא כפולה, וכן קדושת הש"י שמקדש אותנו ג"כ כפול, הרי שתים שהן ארבע. כיצד, אנו מקדשין בקדושת הגוף, ובקדושת הנשמה שאנו מוסרין חיותינו עבורו יתברך בשביל קדושת שמו נחשבנו כצאן לטבחה ועושין בשמחה כענין שנאמר (שה"ש ב, ה) כי חולת אהבה אני, שאני כנסת ישראל אוהב אותך בחליי, כלומר בעת קבלת היסורין. משא"כ באומות העולם כתיב בעבודה זרה שלהם (ישעיה ח, כא) והיה כי ירעב והתקצף וקלל באלהיו. ועל כן רובם המלכים בג' שעות הראשונות מניחים כתריהם ומשתחוים לחמה כדאיתא בע"ז (ד, ב), כי החמה לעולם אינה פגומה. אבל ישראל מונין ללבנה שהיא פגומה ולפעמים מליאה, ועל הכל מברכין, כשם שמברכין על הטובה כך מברכין על הרעה (ברכות מח, ב), על כן מונין ישראל ללבנה: