מוסר על ישעיהו ט:טז

וְהִנֵּה כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע. נֶחֱלָק לְשִׁשָּׁה חֲלָקִים: הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן – כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם וְהַמּוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ. פְּעָמִים כִּי תַּחַת יֹפִי. יִתֵּן דֹּפִי. וְהִנֵּה זֶה לִבּוֹ יִקְפֹּץ פִּיו מִדַּת [יקבץ און ממדת] שְׁתֵּי הַכִּתּוֹת הָרָעוֹת. שֶׁהֵם כַּת שַׁקָּרִים וְכַת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע. וְהִנֵּה הֻזְהַרְנוּ מִן הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא לְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרַע אוּלַי הִנֵּה הוּא שָׁוְא וּדְבַר כָּזָב. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ"ג:א') לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא. וְאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי י"ז:ד') מֵרַע מַקְשִׁיב עַל שְׂפַת אָוֶן שֶׁקֶר מֵזִין עַל לְשׁוֹן הַוֹּת. פֵּרוּשׁוֹ – שְׁתֵּי כִּתּוֹת מְקַבְּלוֹת לָשׁוֹן הָרַע. הָאַחַת – אִישׁ מֵרַע וּבַעַל זָדוֹן. מִלְּשׁוֹן (ישעיה ט':ט"ז) כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע. כִּי הוּא חוֹשֵׁד בִּכְשֵׁרִים. וְאוֹהֵב לִמְצֹא פְּגָם וְאָשָׁם עַל חֲבֵרוֹ וְקָלוֹן עַל כְּבוֹדוֹ. וְהָיָה כְּשָׁמְעוֹ כִּי יַגִּיד עָלָיו רֵעוֹ לָשׁוֹן הָרַע. זְדוֹן לִבּוֹ הִשִּׁיאוֹ לְהַאֲמִין כִּי הַדְּבָרִים כֵּנִים. וְהַכַּת הַשֵּׁנִית – אִישׁ שֶׁקֶר. גַּם הוּא מַאֲזִין וּמַאֲמִין עַל לְשׁוֹן הַוּוֹת. כִּי אַחֲרֵי אֲשֶׁר לֹא יִרְחַק מִדְּבַר שֶׁקֶר. לֹא יָחוּשׁ אִם תְּקַבֵּל נַפְשׁוֹ כָּזָב. וְאִם תִּשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא. עַל כֵּן יְמַהֵר לְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרַע. שֶׁקֶר מֵזִין. כְּמוֹ אִישׁ שֶׁקֶר. וְכֵן (ירמיה ט':ה') שִׁבְתְּךָ בְּתוֹךְ מִרְמָה. בְּתוֹךְ אַנְשֵׁי מִרְמָה. (תהילים ק"ט:ד') וַאֲנִי תְּפִלָּה. אִישׁ תְּפִלָּה.

הַחֵלֶק הַחֲמִישִׁי – נַבְלוּת הַפֶּה. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַמְנַבֵּל אֶת פִּיו אֲפִלּוּ נִגְזַר עָלָיו גְּזַר דִּין שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה לְטוֹבָה נֶהְפָּךְ עָלָיו לְרָעָה. וְאָמַר יְשַׁעְיָה (ט':ט"ז) עַל כֵּן עַל בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח ה' וְאֶת יְתֹמָיו וְאֶת אַלְמְנֹתָיו לֹא יְרַחֵם, כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע, וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה, בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה. וּבַעֲבוּר זֹאת הַמְנַבֵּל אֶת פִּיו כְּבַד עָוֹן וְנִתְעָב וְנֶאֱלָח. כִּי עָזַב וְהִנִּיחַ הַבּוּשָׁה וְהַצְּנִיעוּת שֶׁהֵם הַמִּדּוֹת הַיְּדוּעוֹת לְזֶרַע הַקֹּדֶשׁ. וְהָלַךְ עַל שְׁבִילֵי עַזּוּת פָּנִים שֶׁהִיא מִדַּת הַנְּבָלִים הָרָעִים. וְהַשֵּׁנִית – כִּי חִלֵּל אֶת קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד':ו') וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה. וְזֶה נָהַג עַל דֶּרֶךְ הַסְּכָלִים הַנִּמְאָסִים הַמַּרְחִיקִים מִדֶּרֶךְ הַשֵּׂכֶל שֶׁכֻּלּוֹ יָפֶה אַף נָעִים. וְעָלָה בָּאְשָׁם וַתַּעַל צַחֲנָתָם וְכָל חָכָם וְנָבוֹן שַׁקֵּץ יְשַׁקְּצֵם וְתַעֵב יְתַעֲבֵם. וְהִנֵּה הוּא מְחַלֵּל כְּלִי הַשֵּׂכֶל אֲשֶׁר הוּא יָקָר מִכָּל כְּלִי חֶמְדָּה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ':ט"ו) וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי דָעַת. וְהַשּׁוֹמֵעַ דְּבַר נַבְלוּת הַפֶּה עָנְשׁוֹ גָּדוֹל כִּי לֹא יֶאֱטֹם אָזְנוֹ וְלֹא יִבָּדֵל מִתּוֹךְ דּוֹבְרֵי נְבָלָה. וְעָלָיו נֶאֱמַר (משלי כ"ב:י"ד) שׁוּחָה עֲמֻקָּה פִּי זָרוֹת [זעום ה' יפול שם].

וְאָמְרוּ (שבת לג): בַּעֲוֹן נַבְלוּת פֶּה צָרוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת וּבַחוּרֵי שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל מֵתִים.