מוסר על ישעיהו יא:ט

ובזה מבואר המדרש באיכה רבתי (א, לב), כי ה' הוגה (איכה א, ה), יכול על מגן. תלמוד לומר, על רוב פשעיה. קשה דקארי לה מאי קארי, איך היה ה"א שבחנם ישלח הקב"ה פורעניות, אפכא מצינו שבחנם חונן כמו שאיתא על פסוק (שמות לג, יט) וחנותי את אשר אחון כו'. אבל להכות מכת חנם חס ושלום. חנם נקרא ענין פעולה שאין יוצא ממנה דבר תכלית נצחי, על זה אמר כי ה' הוגה. יכול על מגן, כלומר שלא יהיה יוצא מזה פעולה טובה נצחיית, רק המכות והיסורין הם לנקום מהם על מה שעברו. על זה אמר על רוב פשעיה, כלומר המכות והיסורין מזככים אותן ומשברין הקליפות והם נקראים רוב פשעיה, כי בעונותינו הרבים הקליפות נתפשטו שהם הרוב, כי ראיתי בני עליה והמה מועטים. ועליהם הרמז (שם כג, ב) לא תהיה אחרי רבים לרעות, המכות והגליות והצרות ובפרט צרת חורבן המקדש הם מזככים ויתבטלו הקליפות שהם עתה הרוב, ולעתיד לא זו שיהיה רוב תשבחות, אלא (ישעיה יא, ט) ומלאה הארץ דעה מקטנים ועד גדולים. ולזו הסיבה נקרא ט' באב מועד, כי מתוך צרה, רוחה. וזהו שאמר (שם סו, י) שישו אתה משוש וגו'. וכן מה שאמר כי הד' צומות יהיו לששון ולשמחה אשר על זה בא הרמז בתורתינו הקדושה שאמר אהרן (שמות לב, ה) חג לה' מחר. ומצאתי בקונטרס דהאר"י ז"ל, שהדברים כפשוטן, כי יש מחר שהוא לאחר זמן (תנחומא ב, יג), ויהיה חג לה' מחר שהוא י"ז בתמוז, כי יהיה לששון ולשמחה:

ובאמרו אתה חונן שהוא התחלת תפלה ובקשה ישים ללבו כי ראש לכל תפלה היא בקשת דעה וכן עשה ראש החכמים לא שאל אריכות ימים ולא עושר כי אם חכמה כי באמת זהו עיקר בריאת אדם ואמרו במדרש (ב"ר פי"ט ג) כשרצה הקב"ה לברוא אדם אמרו מלאכי השרת מה אנוש כי תזכרנו וכו' א"ל הקב"ה חכמה יתירה יש באדם מכם כשנברא א"ל מה שמך א"ל אדם א"ל ראו כי חכמה יתירה יש בו ע"כ ויש להבין מה חכמה יתירה יש באדם מורכב בחומר עלול לטעות ומקרי זמן ופגעי זמן ופוגעים בו וכל חכמתו בנויה על החושים כנודע שהם המולידים המושכלות הראשונות וממנו יולדו תולדות וכבר מבואר כי החושים הם טועים על הרוב וכאשר בארתי במקום אחר אל בינתך אל תשען כי האדם מיועד לטעויות ולשגיאות ושכלים נבדלים הם מנוקים מכל טעות וחומר העכור לא יבא בם והם שוכנים באויר למעלה וא"כ מה נאמר במלאכים שהם טהורים וקרובים אל ה' וכבוד ה' עליהם חופף ומה שייך שיש חכמה באדם יותר מבהם גם תמוה מה זה האות שקרא עצמו אדם וכי יש בזה כ"כ רוב מהחכמה להיות שנוצר מאדמה אבל הענין כך מ"ש אשר יצר את האדם בחכמה כי חכמת הבורא לא יצויר בבורא שכל נבדל ויציר נחמד ונפלא כי כך מחייב ממש טבע העילה שאין לו סוף ואין לו סוג ח"ו שיעלול שכל נבדל גדול ונורא ממש שלם ולא יחסר לו אלא שזה עילה וזה עלול זה יוצר וזה יצור אבל חכמת הבורא ניכר יותר באדם שהוא קטן הכמות ויוצר הכל שהוא אין סוף לגדולתו ורוממותו נפח באפיו נשמת חיים באדם שהוא יציר קטן ממש כנקודה נגד הגלגל כך ערך בני אדם נגד מלאכי מעלה כי נגד הבורא לא שייך ערך וענין כלל וזהו חכמתו וגדולתו שיצמצם כחו יתברך בנפיחה באף בן אדם כ"כ דבר משוער ומוגבל ומצומצם ובזה יוכר גדולת וחכמת יוצר בראשית הן בקטנות כמותו הן בשפלות מעשיו ואיכותו היותו קרוץ מחומר וידבק בו רוח אלהים אשר נפח בו יוצר הכל ואמרו (בספר הקנה) הנופח ממה שבעצמו נופח ולכך אמרו כי הנשמה חלק אלוה ממעל ועיקר החכמה נפלאות ה' כי כבר העידו כל בעלי הטבעים וכאשר אמרנו בדרושים קודמים כי אדמה לא ישונה בשום זכזוך שבעולם לשנות איכותה ואם ע"י חכמת אלכימ"ה יעשו שיהיה מזוכזך כעין ספיר כאשר אחד עשה כן בפראג אצל שר א' ועשה ע"י לאבר"טרום שלו שאבן מעפר ארץ היה מזוקק וזך כספיר ואבן בדולח מ"מ זהו באמת תכלית אדמה וכך היה קודם המבול אבל שיהיה נעשה מאדמה ענין אחר א"א בטבע וכבר התחכמו רבים והתפארו שביכלתם לעשות כן ושקר נחלו ומעשיהם היה רק אחיזת עינים למי שאינו בקי בשלמות בחכמת אלכימ"ה הנ"ל אמנם האדם אף שהוא חומר ע"י נשמה שלו מתהפך החומרי לרוחני ונעשה מעפר גשם החמישי ויותר נכבד וממש נעשה שכל נבדל כאשר ידוע כי מעט מהחומר בא אל הקבר אבל עיקר מהגוף נדבק בנפש ונשמה והיא ההולכת עמם לגיהנם וגן עדן והיא המקבלת צער ונועם כי הגוף הולך עם הנשמה והוא דם חיוני ובזה מיושב מה שצעקו המינים אם השתות שהוא הגוף ויסוד אדם יהרסון כי ירקב בקבר צדיק מה פעל שיגע בעוה"ז בתורה ותעודה ולעוה"ב הנשמה תחת עדן והגוף כלה ענן וילך אבל שקר בפיהם כי עיקר הגוף הולך עם הנשמה בצער ועונג וזהו האדם באמת ויותר שהאיש צדיק יותר גופו זך ונהפך לרוחני עד מעט שבמותו נבלע ונרקב בקבר ויתרו נסע עם נפש לחיי נצחי ומשה לרוב זכותו כל גופו היה ממש נהפך לרוחני והיה זך כשחקים ולא נבלע ונרקב בעפר ולהיות כי כך היה גזירת המקום אל עפר תשוב וכל כמה דלא בלע גופא בעפרא אין הנשמה כ"כ ברום גבוה ולהתבלע בעפר הזה על פני האדמה אי אפשר כי הגיע גופו ממש למדרגת גשם החמישי ולכך ברא הקב"ה בערב שבת סמוך לשבת כאשר נגזר על אדם שאל עפר ישוב ברא קבר למשה רבינו (אבות פ"ה מ"ו) שהוא עפר אחר כעין עפר למעלה ג"כ כמו גשם החמישי ושם נקבר ולכך לא ידע איש את קבורתו להיותו גשם חמישי ולא ישיגהו ובזה תבין מה שהקשו שכבר גדר הפילוסוף בהגיון בגדר השמות כל שיש בו דבר חשוב ושפל שלא יחול השם על השפל כי אם על הנכבד וזהו פשוט וא"כ אדם שהוא מורכב מחומר שהוא הגוף והצורה עצמית שהיא צורה שכלית נפש רוחני וא"כ איך יקרא אדם שהוא ענין אדמה ולא יקרא שמו על שם הנפש שבו שהוא דבר עיקרי ונכבד ורבים מפילוסופים שפקרו ע"י כן בהשארת נפש וצורה עצמית תהיה עונותם על עצמותם אבל הענין הוא כי כל פועל שיפעל כלי וחפץ יקרא שמו על מבחר פעולתו ולא על מבחר עצמות הכלי וגם השם על כונת הפעולה דרך משל אם כוונת הפעולה לחמם יקרא שם חימום כמו תנור שהוא מלה מורכבת מאור והוא תן אור והאל"ף נבלעת במבטא והיות מבחר הפעולה וחכמה נפלאה להפך האדמה לרוחני ונפש צורה נבחר מגשם חמישי וגם זה כונת הפעולה ותכלית הבריאה מבורא ית' להגביה שפלים כמדתו ולהוציא יקר מזולל לעשות אדמה גשם חמישי ורוחני נקרא אדם בשם אדמה כי זה חכמת הפעולה וכונתו להפוך אדמה לרוחני וזהו תשובת הקב"ה למלאכי השרת חכמה יתירה יש באדם הרצון בבריאת אדם ניכר חכמה יתירה מהבורא יותר מן בריאת מלאכי השרת ולכך אמרו יוצר אדם בחכמה כי בו ניכר חכמת הבורא בכל אופן כמש"ל ונתן ע"ז מופת בשאלו לאדם מה שמו קרא עצמו אדם ייחס עצמו אחר חומר השפל ולא אחרי נשמתו חלק אלהים ממעל זהו חכמה מפוארה וכונת הבורא לקשר ולהפך חומר ליסוד החמישי ועצם השמים לטוהר כמש"ל וזה נכון וא"כ כל בריאת אדם לחכמה ודעה שזהו עילתו ולכך אמרו אתה חונן לאדם דעת לאדם דייקא והוא במתנת חנם כי מה ראה בורא עולם ליתן להאדם מהאדמה דעה לדעת בשמים ממעל וכל אופני מרכבה וכסא כבוד ינחילו לדעת כל צרופי שמות שבהם יצר העולם מה רבו דדי חכמה אשר ירוהו ללומדים והוגים בכל עת אין זה אלא חמלה יתירה לאין סוף וע"ז יוריד אדם כנחל דמעה ולבקש דעה מה' במתנת חנם ויכוין ובפרט בחורי למודי ה' שיתן לו הקב"ה לב מבין בתורה ופתוח לתורת אמת ולא של שוא ח"ו לשם גאוה וקנטור חלילה כי איך יבקש מה' ליתן לו דבר שאינו לרצון לפניו וכי מבקשים מבשר ודם דבר שיהיה לו אח"כ שלא לרצון וכי יאמר איש תן לי מנה כדי שאוכל עי"כ לקנות פטיש ורחיים ועי"כ לא יוכל הוא לישן כל הלילה וכיוצא בדברים האלה ואף זה כמוהו איך יבקש תן לי דעה כדי שעי"כ אתגאה ואשתרר על צבור שלא לשם שמים ואהיה שמח בהעדר חכמה אצל חבירי ומתכבד בקלונם ואוכל לטמא הטהור ולהסביר לו פנים מה שכל דברים אלו המה רעים בעיני ה' למאוד לכן יכוין שיהיה חכמה ודעת הכל לשם שמים ולא ח"ו כחכמת דואג ואחיתופל שע"י עצם חכמתם ירדו שאולה ועליהם נאמר (קהלת א יח) יוסיף דעת יוסיף מכאוב לא כן הבקשה הנכונה כי אם שיהיה החכמה חכמה של אמת וישים כונתו על בניו וצאצאיו שיהיו כולם בני תורה ואם זוכה לתלמידים יהיה כונתו על התלמידים שיהיו שלמים במדע ויראה ולא יהיה למודם שלא לשם שמים לשם יוהרא וקנטור ח"ו וישים לבו להתפלל שירבה דעה בעולם ויהיו בישראל ת"ח רבים כי זה סימן לביאת משיח כמבואר בזוהר (זוהר ח"ג כב ע"ב) דדור דעה שהיה בימי משה יהיה בימי משיח וכתיב (ישעי' יא ט) ומלאה הארץ דעה וכו':

ובמתן תורה בעצם שם ידוד נתגלה כל זה. א' נעשה ונשמע, הוא תלמוד, כי השמיעה היא הלמוד. ב' סוד התשובה שמגעת עד הכסא, מצינו בויכוח שהיה למשה רבינו ע"ה עם מלאכי השרת כדאיתא בפרק ר' עקיבא (שבת פח, ב), אמר הקב"ה למשה אחוז בכסא וחזור להם תשובה. וסוד הענין, כי מלאכי השרת קטרגו (תהלים ח, ה) מה אנוש כי תזכרנו כו', כי הוא מוכשר לקבל טומאה ולחטוא, ואיך תנתן לו התורה. באתה התשובה אחוז בכסא וחזור להם תשובה, כלומר תחזור ותאמר להמלאכים שיש תקנה להאדם אף אם יחטא, בתשובה שיעשה, כי גדולה התשובה שמגעת עד הכסא (יומא פו, ב), ובאחיזה זו בכסא בסוד הנשמות החצובות בכסא מנוצחים המלאכים ומעלתם מעוטה ממעלת אדם השלם, על כן ואתא מרבבות קודש במעמד הר סיני, והיו כ"ב אלף רבבות מלאכים נגד כ"ב אלף זרע המקודש הלוים כדאיתא במדרש (שמו"ר כט, ב), ומלאכי השרת היו משמשים לישראל דכתיב (תהלים סח, יג) מלאכי צבאות ידודון ידודון וכדאיתא בפרק ר' עקיבא (שבת פח, ב), והרכין הקב"ה השמים לארץ רמז לביטול צבא השמים נגד ישראל. וקירוב הארץ לשמים, רמז לחזרת כתנות אור, ומלאה הארץ דעה (ישעיה יא, ט), ויקויים (דניאל יב, ג) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, כי כן אדם הראשון קודם שחטא תפוח עקיבו היה מכהה גלגל חמה, וכן חזרו ישראל למעלה זו בקבלת תורה אור. וזהו סוד הכתרים והעדי שזכו להם ישראל. רק אח"כ כשחטאו בעגל, ויתנצלו את עדים (שמות לג, ו) וחזרו לסורם, ונתקיים בהם (תהלים פב, ו-ז) [אני] אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם. אכן כאדם וכו'. כמו אדם הראשון שהוסר ממנו כתנות אור ונעשה עור בסוד (ויקרא יג, ב) אדם כי יהיה בעור בשרו נגע וגו'. אבל משה רבינו ע"ה נשאר בקירון אור שזככה: