נַפְשִׁ֤י אִוִּיתִ֙יךָ֙ בַּלַּ֔יְלָה אַף־רוּחִ֥י בְקִרְבִּ֖י אֲשַֽׁחֲרֶ֑ךָּ כִּ֞י כַּאֲשֶׁ֤ר מִשְׁפָּטֶ֙יךָ֙ לָאָ֔רֶץ צֶ֥דֶק לָמְד֖וּ יֹשְׁבֵ֥י תֵבֵֽל׃
שני לוחות הברית
ואשרי המתחבר עמהם וקם לעסוק בתורה להשתתף עם המשוררים ההם, והם אומרים (תהלים קלד, א) הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה', המשתתפים בכנסת ישראל הנקראת בית ה', כי כשרוח צפון מתעורר בחצות הלילה מנשב בכינור דוד (עי' ברכות ג, ב), לפי שהתעוררות השמחה בא אליו מצד צפון, ואז מזמר לפני הקב"ה כענין שכתוב (תהלים פג, ב) אלהים אל דמי לך וגומר, וכתיב (שם ל, יג) למען יזמרך כבוד ולא ידום. וכשקול רנה של תורה עולה מלמטה, מחריש הקב"ה כל צבא מעלה ומקשיב הקול ההוא, וכנסת ישראל וכל צבא המלאכים מקשיבים הקול ההוא, כענין שכתוב (שה"ש ח, יג) היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני. וכשהקב"ה מושך חוט של חסד על כנסת ישראל, נוטלים חלקם כל המתחברים עמה בלילה. ולפי שהיה דוד יודע דבר זה, אמר (תהלים קיט, סב) חצות לילה אקום להודות לך וגומר, וכתיב (שם נז, ט) עורה כבודי וגומר, ודברי רז"ל (עי' מדרש תהלים נז, ד) אני מעיר את השחר ואין השחר מעיר אותו, לפי שלא היה ישן אלא כשינת הסוס (סוכה כו, ב), והוא סוד נעלם. וכשעלה עמוד השחר, באה הכלה מעוטרת מכמה שירות ותשבחות וכמה מיני תודה, כלולה ממעלה וממטה ויושבת בחיק דודה. וכשרואה אותה באותה התיקון הטוב, מצוה לכתוב בספר כל בני ביתו העומדים בבית ה' בלילות ומושך עליהם חוט של חסד. ומאותו החוט נכתר אותו צדיק בכתר המלך, ויראים ממנו עליונים ותחתונים, ואין בעלי הדין שולטים עליו, לפי שהוא רשום בסימן המלך וניכר שהוא מבני ביתו, ולפיכך אין דנין אותו. והנזהר בזה, מעיד על עצמו שהנשמה הקדושה מאירה בו, ומאהבתו ביוצרו מתעורר לעבודתו. ובשביל שהיא שעה רצויה, היה מזהיר הנביא ואומר (איכה ב, יט), קומי רוני בלילה לראש אשמורות, וכתיב (ישעיה כו, ט) נפשי אויתיך בלילה. וצריך ליזהר שלא יפסיק משיתחיל, עד שיתפלל עם הנץ החמה, עד כאן לשונו:
שני לוחות הברית
וזה לשון רשב"י פרשת אחרי מות (ח"ג סח, א) עלה קכ"א, נפשי אויתיך בלילה כו' (ישעיה כו, ט), בלילה, דבעי בר נש מרחימתו דקודשא בריך הוא למיקם בכל לילה לאשתדלא בפולחניה עד דאתער צפרא ויתמשך עליה חוטא דחסד, דתניא זכאה חולקא דההוא בר נש דרחימותא דא רחים ליה קודשא בריך הוא:
אור הצפון
ומופלא הדבר שהחיות מקיימות את שליחותן באמונה ויודעות לדייק להיפרע רק מהחייב ולא לנגוע במי שאינו חייב. ומה לא רק שהם מבצעים משפט אמת אלא גם מלמדים צדק בעולם. אמרו חז״ל: ״מהו ׳הנני מביא מחר ארבה בגבולך׳ - ולא בגבול בני חם, ועל זה נאמר (ישעיה כו). ׳כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו׳, שבמכת הארבה הכירו עד היכן גבול מצרים״ (שמות רבה יג). וכן נאמר במכת הצפרדעים ובכל המכות (ראה שם י). הרי עד כמה היצורים הללו בזמן שמילאו את שליחותו של הקדוש ברוך הוא להיפרע מן המצרים, נזהרו למרות טבעם לטרוף ולדרוס שלא יעברו על גבול המצרים ולא יפגעו באחרים, ומתוך המשפט שהם הביאו לארץ באו ללמד צדק כמה המשפט הוא מדויק שהוא מעניש רק את מי שנתחייב בזה ואינו נוגע באחר כמלא נימא.