מוסר על ישעיהו כז:א

האדם חפשי בדמיונו, ואסור במושכלו. דמיונו מוליכו שובב בדרך לב רצונו, בל יחת מהעתיד הודאי, עת יפקוד ה' על כל מפעליו, ובשפטים קשים יוסר, בל ילכד זר בגללו, הוא לבדו ישא פרי חטאו, אחד הוא, עושה העבירה והנענש. מרה היא, בל יאמר האדם זה חלי ואשאנו:

וְכֵן יֵשׁ מַשְׁחִיתִים מְיֻחָדִים, הַנִּקְרָאִים אוֹרְרֵי יוֹם, וְהֵם מְמֻנִּים עַל מִי שֶׁמְּקַלֵּל עַצְמוֹ בְּאֵיזֶה שְׁבוּעָה אוֹ שֶׁמְּקַלֵּל עַצְמוֹ בְּכַעַס, וְנוֹטְלִין הַאי קְלָלָה וּמְקָרְבִין אוֹתָהּ אֶל נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן, כַּת שֶׁל סַמָּאֵל, וְעַל יְדֵי כָּךְ הוּא מְקַטְרֵג וּמֵעִיר צָרוֹת רַבּוֹת וְרָעוֹת. וְכֵן יֵשׁ מַשְׁחִיתִים עַל הַמַּגְזִים גִּזּוּמִים, שֶׁהֵם לֹא כְּדַת תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, אוֹ שֶׁזּוֹרֵק כְּלִי בַּחֲמָתוֹ — אֲזַי אוֹתָן הַמְמֻנִּים נוֹטְלִין אוֹתָן דְּבָרִים רָעִים וּמַעֲלִים אוֹתָן לְבֵית וַעַד שֶׁלָּהֶם וְאוֹמְרִים: דָּא קָרְבָּנָא דִּפְלַנְיָא דְּקָרִיב לוֹן, וּמַכְרִיזִין כְּרוּז: וַי לְהַאי פְּלַנְיָא דְּאִסְטְאָה בָּתַר אֵל זָר וּפָלַח לְאֵל נֵכָר וְכוּ'.