וְהָיָ֨ה לָהֶ֜ם דְּבַר־יְהוָ֗ה צַ֣ו לָצָ֞ו צַ֤ו לָצָו֙ קַ֤ו לָקָו֙ קַ֣ו לָקָ֔ו זְעֵ֥יר שָׁ֖ם זְעֵ֣יר שָׁ֑ם לְמַ֨עַן יֵלְכ֜וּ וְכָשְׁל֤וּ אָחוֹר֙ וְנִשְׁבָּ֔רוּ וְנוֹקְשׁ֖וּ וְנִלְכָּֽדוּ׃ (פ)
שני לוחות הברית
מצורף לזה מה שכתב בעל צרור המור בפרשת ואתחנן וזה לשונו, או שרמז בעת ההיא וגו' לעת הגזירה, וזה לרמוז לנו שתפלת ותחינת משה היתה ראוי ובזמן ראוי כי מיד בעת החטא ובעת הגזירה ומיד ואתחנן אל ה' אשר חטא כנגדו לבטל הגזירה. וזה להורות לחטאים בנפשותם שישובו מיד אל ה' בעת חטאתם ולא יתאחרו לעמוד על נפשם, כי אם יום או יומים יעמודו לא יכלו מלט משא אחר שעבר יומו ובטל קרבנו, ואז צריכים רחמים גדולים וסיגופים גדולים לבטל הגזירה. מה שאין כן לשבים מיד. ולזה אמרו (שבת יא, א) יפה תענית לחלום אפילו בשבת, לפי שכשמראין לאדם חלום רע הוא בעבור שנמצא בו עון אשר חטא ומן השמים מרחמים עליו לתת לו הערה שישוב, כאמרו (ויקרא ד, כג) או הודע אליו חטאתו אשר חטא, וזאת ההודעה היא מצד היסורין או חלומות שמודיעין אליו חטאתו כמאמר אליהו (איוב לג, טו-טז) בחלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים [וגו']. יגלה אוזן אנשים ובמוסרם יחתום. ואם כן, אחר שהודיעוהו חטאו בחלום צריך לשוב מיד מחטאתו ולהתענות אפי' בשבת בענין שלא יעבור אותו יום שלא בקדושה, כי בכל יום ויום יש כח ידוע וממונה ידוע שהוא שואל ומשיב וטוען ומערער, ולכן צריך לתקן המעוות באותו יום ממש באופן שלא יתקיים בו (ישעיה כח, יג) וכשלו אחור ונפלו. ועל זה נאמר (משלי כז, א) אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה יולד יום:
ספר הישר
האחד - בהרגל העבודה ודרכיה. דע, כי כל הרוצה לעבוד את אלהיו עבודה גמורה בלב שלם, לא ישיגנה כי אם ברוב השקידה, באורך הימים, ברוב ההרגל ושלא יקוץ בה, ודע, כי עובד אלהים ימצא טורח גדול בתחילת עבודתו וטעם גדול באחרית עבודתו. וכן כל מעשה אשר יעשה אדם, ימצא יגיעה בראשונה, ותסור כבדות היגיעה באחרונה. ועל כן, הרוצה לקבל עליו עול העבודה, צריך לחשוב בכל הנאותיה ולהסתכל בהן תמיד. וירגיל עצמו בראשונה לעשות המעשים הקלים ואל יטריח על עצמו, אבל כל אשר ילך יוסיף, כאשר אמר (ישעיה כח) ״והיה להם דבר ה׳ צו לצו צו לצו קו לקו קו לקו זעיר שם זעיר שם״. ובראותו כי יוסיף יותר מאשר יוכל לסבול, יקל מעט ממנו, לבל תקוץ הנפש בו פתאום, ואחרי אשר יקל ממנו ויעברו עליו ימים, ישוב לקדמותו.