Musar על ישעיהו כט:א

ואמרו במדרש בית ראשון ובית שני שנעשו על ידי בשר ודם והם שלמה וכורש לפי שסופן ליחרב נקראו על שמו של בשר ודם שנאמר (ישעיהו כ״ט:א׳) ציון היא עיר דוד וכתיב (ד"ה א' י"א) קרית חנה דוד אבל הבית השלישי שעתיד להיות הבנין בנין שמים ועתיד להתקיים לעולם לכך נקראת על שמו של הקב"ה שהוא חי וקיים לעולם שנאמר (ישעיהו ס׳:י״ד-ט״ו) וקראו לך עיר ה' ציון קדוש ישראל, וכן אמר תחת הנחשת אביא זהב ותחת הברזל אביא כסף וגו', יאמר זה על ענין המסים שגזלו ממנו ורבוי העול שהטילו על ממונם של ישראל שהכל ישתלם להם בזמן המשיח, וכן מצינו במדרש תהלים (ע"ב) מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו. יקריבו לא נאמר אלא ישיבו שהן עתידים לשלם ולהשיב את הכל, וכתיב אחריו (ישעיהו ס׳:י״ח) לא ישמע עוד חמס בארצך, אם פרשה זו כבר עברה הרי חמס ושוד בגבוליה ואיה דבר הנביא, וכתיב אחריו (שם) לא יהיה לך עוד אור השמש לאור יומם וגו' ומתי נתקיים זה ואיך הקב"ה לארץ הקדושה לאור עולם ואיך הוא עומד לתפארתה והיא עומדת בזויה וחרבה ושוממה מבלי בניה. וכתיב אחריו (שם) לא יבא עוד שמשך וגו' ושלמו ימי אבלך. ואיך שלמו ימי אבלנו בבית שני ועתיד שיעבור עלינו הגלות הארוך הזה המבהיל המחשבות, והנה אנחנו בגלות החל הזה אבלי ציון לא שלמו ימי אבלנו עדיין עד יערה עלינו רוח ממרום והרי הבטיחנו הנביא כי אחר שישלמו ימי אבלנו שתהיה הארץ ירושה לישראל לעולם לא תפסק, הוא שחתם בזה ענין הפרשה הוא שכתוב (ישעיה ל) ועמך כלם צדיקים וגו':

והנה טעם סמיכת גאולה לתפלה כותיקין הוא שאמרו (שם) כשהחמה זורחת משתחוים גוים לחמה ומיד כועס ה' ולכך לבל יהיה גם עלינו עובר כעס מחויבים אנו תיכף ברגע זריחת החמה להתפלל ולעבוד את ה' בלבב שלם ואז יחון ה' אותנו מבלי יחול עלינו כעס ה' וזוהיא שלימות המתפלל כוותיקין שהיא למגן ומחסה בעד כעס ה' ולכך אינו ניזוק כיון דבעת ריתחא התפלל לא חל עליו הכעס וזהו נכון וכן בשקיעת החמה הרבה אומות שעובדים החמה בשקיעתה ולא נראית עוד על אופק ואף הם מעוררים כעס ולכך ראוי אז ג"כ להתפלל לה' וזהו סמיכות גאולה לתפלה בערבית בזמנה בצאת הכוכבים ולכן אמרו שכל הברכות חזרו לקללות כי בעת רתחא היה בלבו רע עלינו ונתקיימה בעו"ה מחשבתו אבל בתי הכנסיות ששם יתפללו בעתים מיוחדים להפר כעס ורגע אשר זעם ה' כנ"ל ולכך לא חלה עלינו מחשבתו לרעה כי ע"י בתי הכנסיות משביתים אנו חרון מאתנו וא"ש ראו כמה גודל מעלת בתי הכנסיות ועד היכן כח המתפללים בהם בטהרה ויראה מגיע וכמה מעלות טובות למקום עלינו ששייר לנו בגולה בתי כנסיות ובתי מדרשות ולהבין ענין בית הכנסת ביותר ודברי המזמור הנ"ל שהתחלנו בשנקדים להבין משנה דשלהי עדיות (פ"ח מ"ו) אמר רבי אליעזר שמעתי כשהיו בונים בהיכל ובעזרה היו עושים קלעים להיכל וקלעים לעזרות אלא שבהיכל בונים בחוץ (כדי שלא יזונו עיניהם מהיכל) ובעזרה בונים מבפנים אמר רבי יהושע שמעתי שמקריבין אע"פ שאין בית כו' שקדושה ראשונה וכו' קדשה לעתיד לבא אמר רבי יהושע מקובל אני מריב"ז וכו' הלכה למשה מסיני שאין אליהו בא לטמא ולטהר וכו' אלא לרחק וכו' ויש להבין מה ענין זה לזה הך דרבי אליעזר ורבי יהושע והך דר' יהושע דקיבל הלכה למשה מסיני שאין אליהו בא וכו' וגם כבר הרגיש הרמב"ם דמה ענין הלכה למשה מסיני בביאת אליהו איך שתהיה ענין ביאתו ומה זה שיהיה נמסר למשה טיבו יבא לאיזו סיבה שתהיה ביאתו ואנה מצינו זה כמו שכתב הרמב"ם בפירוש המשנה אבל להבין כל הנ"ל נקדים לתרץ דברי הרמב"ם כמו שכתב הראב"ד דאמרינן בפסחים (דף פה ע"ב) חלונות ועובי חומות נתקדשו ופריך הגמרא (שם פו) עובי חומות היכי משכחת ליה הא הוה ליה עליות דלא נתקדשו וצריך לומר דשוי לקרקע עזרה חומות היכי משכחת ליה ומשני משכחת ליה בשורא ובר שורא דכתיב ויאבל חיל וחומה דבר שורא שוה לקרקע העזרה והרמב"ם (פ"ו מהלכות בית הבחירה ה ט)העתיק החלונות ועובי חומות נתקדשו ומותר לאכול שם קדשי קדשים והשיגו הראב"ד דסבירא ליה דוקא בבר שורא דשוה לקרקע העזרה והכסף משנה הודה דצריך עיון וכתב אולי סמך אלעיל דכתב דעליות לא נתקדשו ועל כרחך מיירי בבר שורא ומלבד דתירצו דחוק דלא הוה ליה לסתום אף גם הא דמשנינן משכחת ליה בבר שורא על כרחך לא בעזרה מיידי דלא היו כן בחומת עזרה עיין במדות אם תמצא שהיתה חומת עזרה שורא ובר שורא מעולם לא היה כן רק הגמרא מיירי מעובי חומות בירושלים לענין דמותר לאכול על גבם קדשים קלים ובירושלים היה ההיקף משורא ובר שורא כדכתיב ויאבל חיל וחומה וא"כ אם כיון הרמב"ם במאמרו דעובי חומות נתקדשו לבר שורא על כרחך מיירי לענין אכילת קדשים קלים ואיך כתב הרמב"ם לאכול קדשי קדשים שהוא דוקא בעזרה ובעזרה לא היתה מציאות כלל לבר שורא ובאמת בלאו הכי יש לדקדק למה נקט רמב"ם בלישנא הך דעובי חומות נתקדשו לענין קדשי קדשים ולא לענין אכילת קדשים קלים בחומות ירושלים ואדרבה המשנה נשנית בפסחים דעובי חומות נתקדשו והיינו חומות ירושלים לענין אכילת פסח דנאכל בכל ירושלים דאם לא כן אין מקומו שם במסכת פסחים ונראה ליישב דאמרינן בגמרא דמגילה (דף י) אר"י המקריב בזמן הזה בבית חוני פטור דלא קדשה לעתיד לבא והדר ביה מקושיא דרב מרי דתנן אין בין שילה לבית עולמים וכו' ואין אחריה היתר ועוד תנן משבאו לירושלים נאסרו הבמות ולא היה להן עוד היתר והיא היתה לנחלה עכ"ל והקשה התוספות (ד"ה מאי טעמא) מתחלה מה קסבר ר"י וכי לא ידע המשנה והלא הן שגורות בפי כל והניחו בקושיא ומה שנראה ליישב והוא דשם אמרינן כתנאי ר"א אומר שמעתי שהיו עושים קלעים להיכל וקלעים לעזרה וכו' ואמרינן שמעתי שמקריבין וכו' מכלל דר' אליעזר סבר לא קדשה לעתיד לבא אמר רבינא דלמא לכולי עלמא קדשה לעתיד לבא ומה דשמיע ליה קאמר וקלעים לר"א לצניעותא בעלמא ויש להבין מהיכי תיתי נימא כן דלא קאמר רק מה דשמיע ליה דאם כן דלא נפקא מינה לדינא מה העיד בה ר"א דשמע דהיו קלעים כיון דלדינא לא נפקא מינה בשלמא אי קמ"ל דלא קדשה לעתיד לבא שפיר העיד אבל אי לא משמע מיניה וכי בעדיות נשנית עדותן של חכמים לספורי מעשים מה דלא נפקא מינה כלל לדינא דבר זה נשתקע ולא נאמר לכן נראה דידוע בגמרא (זבחים לג) וכן בגמרא דפסחים הנ"ל דמדות המקדש וביחוד ההיכל נמסרו מה' כדכתיב (דה"א כח יט) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל ואם יחסר מהמדה כל שהוא כפי המסורה מעכב כמבואר בגמרא בכמה דוכתא ופשוט והנה במשנה דמדות (פ"ד מ"ו) וכן הרמב"ם כתב דאורך ההיכל מאה אמה וקחשיב בתוך המאה אמה עובי כותל מערבית שש אמה ומזרחית שש אמה וכן רוחב ההיכל ע' אמה ומנה בתוכו כותל דרומי וכותל צפוני שש שש ולפ"ז יש כאן קושיה כשהיו בונין היו עושין קלעים בהיכל לפנים מהחומה כדי שיהיו בונים בחוץ א"כ מקום עובי הכתלים היה חוץ לקלעים א"כ לא היה מן קלע מערבית למזרחית רק פ"ח אמה וכן מן קלע צפון לדרום רק נ"ח אמה וא"כ אילו אמרינן דקדושה בטלה רק הקלעים היו משמשים כמו מחיצות כמ"ש רש"י א"כ לא היה כאן היכל רק אורך פ"ח על רוחב נ"ח וזהו נגד מדה של ההיכל המסורה ברוח הקדש מיד ה' ואיך סלקא דעתיה לעבוד בו עבודה לה' לא ירצה (ועיין במדרש רבה (ב"ר פרשה ס"ד י') בימי ריב"ח שנתנה מלכות רשות לבנות הבית רק להחסיר במדתו ונתבטל הבנין עי"כ) וזוהיא קושי' חזקה ועל כרחך צריך לומר דהקדושה לא נתבטלה דקדשה לעתיד לבא אם כן מקום הכתלים לפנים יחשב דהרי הן בקדושתן רק קלעים היו לצניעות והיא כמעט ראיה שאין עליה תשובה ותמהני מהמחברים שלא הרגישו בה כלל ובזה קושיה הנ"ל מיושבת דשפיר מוכח דר"א סבירא ליה קדשה לעתיד לבא רק קלעים משום צניעות ולא קשיא א"כ מאי קמשמע לן בעדותו דאדרבה טובא קמשמע לן דמזה דשמע דהיו עושין קלעים מוכח דקדשה לעתיד לבא דאם לא כן הא חסרה להם המדה והנה יש מקום לומר לפי מה דמחלק הרמב"ם (פ"ו מהלכות בית הבחירה הט"ז) בין קדושת מקדש לקדושת ארץ ישראל דמקום השריית שכינה לא בטלה דאע"פ ששמם לא זזה השכינה וכבר נודע דעיקר השרית שכינה היתה בהיכל וקדש קדשים מדדרשינן וכבוד ה' מלא את הבית (דה"ב ז א) דהיינו היכל ולא עזרה כנודע א"כ י"ל אף דקדושת עזרה בטלה והותרו במות מכל מקום ההיכל שהוא מקום שריית שכינה לא בטלה וא"כ אתי שפיר דבהיכל דעשו קלעים לפנים מעובי חומות דלא בטלה קדושה ועשיית קלעים מבואר טעמן שלא יזונו מהיכל וזהו צריך לומר לכולי עלמא אפילו למאן דאמר בטלה דאם לא כן למה עשו מבפנים וכמ"ש רש"י אבל בעזרה דעשו קלעים מאי צניעותא שייך שם בחצר ועל כרחך משום בנין דבטלה קדושת מחיצות ולא קדשה לעתיד לבא רק לפי מה דתנן במשנה דזבחים (פרק יד ה) משבאו לירושלים כו' לא היה להם עוד היתר והיא היתה לנחלה ואמרינן דירושלים היתה לנחלה דכתיב היה לי נחלתי כאריה ביער ומבואר בסוף מדות (פ"ד מ"ז) דכינוי אריה מוסב על ההיכל דהיכל צר מאחריו ומלפניו היה רחב ודומה לארי שנאמר (ישעיה כט א) הוי אריאל קרית חנה דוד ע"ש א"כ אילו יש סלקא דעתא להבדיל בין היכל לשאר עזרה וירושלים אין להביא ראיה מקרא דנחלה המוסב על אריה שהוא היכל לקדושת עזרה לומר שאין אחריה היתר ועל כן צריך לומר דאין הפרש וא"ש דר' יצחק ידע להנך משניות רק סבירא ליה תנאי היא ולא קשיא ממשניות כיון דתנאי הן כמו שכתב התוספות להדיא ואי קשיא הא על כרחך אף ר' אליעזר דשמע דהיו קלעים על כרחך צריך לומר דקדשה לעתיד לבא דאל"כ חסרה לה היכל במדה כנ"ל י"ל דהיכל ודאי קדשה לעתיד לבא אמנם רב מרי הקשה לו ראשון מהך דמגילה רק דלא תימא תנאי היא הוסיף להקשות לו מהך משנה דזבחים דקתני ביה היא היתה לנחלה וע"כ מוכח דאין הבדל בין היכל לעזרה דהא הך קרא דנחלה מיירי בהיכל כנ"ל וא"כ מהך דשמע ר"א דהיו קלעים מוכח דקדשה לעתיד לבא ושפיר הדר ביה ובזה מיושבת קושית התוספות נמי דהקשו הא תנאי איכא בעלמא דלא קדשה לעתיד לבא ולמה הדר ביה דלפי מה שכתבתי ניחא דכיון דמהך דר"א דמקלעים להיכל מוכח דקדשה לעתיד לבא ואם כן כל התנאים בעדיות סבירא להו קדשה לעתיד לבא הלכתא כוותיה כדקיימא לן בכל דוכתי דהלכה במה דתניא בבחירתא ופשיטא דהלכה קדשה לעתיד לבא כתנאי דעדיות ואתי שפיר ובזה יובנו דברי הרמב"ם דלהרמב"ם קשיא ליה קושיא דלעיל דאיך סלקא דעתיה בגמרא דר"א סבירא ליה דלא קדשה דאם כן חסרה ליה מדה בהיכל כנ"ל אמנם ליישב צ"ל דלפי מה דאמרינן בגמרא (שבועות יד) וכן פסק הרמב"ם דמותר להוסיף על עיר והעזרות על פי בית דין של ע"א ולמ"ד לא קדשה לעתיד לבא על פי בית דין לבד לחוד ואין צריך מלך ואורים ותומים כמבואר בגמרא פ"ב דשבועות (שם) וצ"ל אע"פ דכתיב הכל בכתב מיד ה' השכיל היינו לגרוע אבל להוסיף יש רשות להוסיף על פי בית דין וכך היה צווי והשכלה מה' ולפי זה יש לומר באמת השכלת המדה מה' לא היה רק רוחב ההיכל באורך וברוחב בלי עובי החומות ולא היה באמת רק רוחב נ"ח על אורך פ"ח רק הם הבית דין של ע"א ונביאים הוסיפו לקדש בגמר בנין כל עובי חומות ולכך היתה המדה של היכל אורך ק' על רוחב ע' אבל זו לא היתה מדה הניתנה משמים רק היא על ידי תוספת בית דין וא"כ לא קשה מקלעים שהיו מבפנים דחסרה ליה מדה כנ"ל דאין זה חסרון מהמדה המושכלת מאת ה' כי באמת לא היתה המדה רק פ"ח על נ"ח רק בגמר הבנין קדשו גם כן החומות ואז נעשה היכל ק' על ע' וא"כ שפיר הקריבו על ידי קלעים כי היתה מדת קלעים מכוונת ועובי חומה תוספת ולק"מ ולפי זה תליא אי אמרינן לא קדשה לעתיד לבא א"כ צריך לומר הא דהיו קלעים בהיכל דמדה שהיה בכתב מיד השם לא היה עובי החומות בכלל אבל אי אמרינן קדשה לעתיד לבא לא זו דאין אנו צריכים לדוחק הזה אף גם דאי אפשר לומר בבית שני הוסיפו על היכל עובי חומה ולכך מדתו ק' דלמ"ד קדשה לעתיד לבא בכל אלו תנן וצריך להוספה מלך ואורים ותומים מה דחסרו בבית שני ואם כן על כרחך צריך לומר דמזמן בית ראשון בכתב מיד ה' היה מדת ההיכל כמו שהיא מנויה במסכת מדות והנה על קושית הגמרא מעובי החומות דהא הוה ליה עליות י"ל דלא קשה מידי דהתם בפסחים פריך מעליות של בית קדשי קדשים דנתקדשו ומשני הגמרא היכל קאמרת שאני היכל דכתיב ויתן דוד כו' את תבנית אולם כו' ועליותיו כו' וכתיב הכל בכתב מיד ה' כו' הרי דעליות היכל נתקדשו ואמרינן בזבחים פרק קדשי קדשים (דף ס"ג) דמותרים כהנים לאכול קדשי קדשים בהיכל וכן פסק הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות (פ"י ה"ג) וא"כ שפיר יש לומר דעובי חומות ההיכל נתקדשו שיהיו מותרים לאכול שם קדשי קדשים אך הא הוה ליה עליות זה אינו דהא מיירי בהיכל ושם נתקדשו עליות כמבואר בגמרא ולא קשה מידי רק זהו אי עובי חומה היה במדה שנמסר לדוד משמים אם כן שפיר יש לומר דשם נתקדשו עליות אבל לפי מה שכתבתי לעיל דכפי המדה שנמסרה לדוד לא היה עובי חומה בכלל רק אחר כך קדשו אותו בתוספת עזרה אם כן לא שייך גביה הכל בכתב וכו' דהא היה רק תוספת על פי בית דין ואם כן עדיין קשיא הא עליות לא נתקדשו ולא תהיה תוספות זו יותר טובה מקדושת עזרה עצמה דלא נתקדשו עליות ואם כן י"ל דגמרא דהקשתה על רב דאמר עליות לא נתקדשו ממשנה עובי חומות נתקדשו תיפוק ליה דהוי ליה עליות לא הוי מצי לשנויי דמיירי בעובי חומות דהיכל דהוא קשה אם כן רב דאמר כתנאי הניחא למאן דאמר קדשה לעתיד לבא אבל למאן דאמר לא קדשה לעתיד לבא א"כ צ"ל כהנ"ל דעובי חומת היכל לא היה בכתב מיד ה' לקדשו ואם כן עדיין קשה דהוה ליה עליות כהנ"ל ולכך משני הגמרא דאתיא ככולי עלמא בבר שורא אבל לפי דקימא לן קדשה לעתיד לבא ומוכח דעובי חומת היכל היה בכתב מיד ה' כהנ"ל א"כ שפיר יש לומר דקאי על היכל ולענין אכילת קדשי קדשים דשרי בהיכל כנ"ל ואין צריך לדוחק אבר שורא והן הן דברי הרמב"ם דפסק קדשה לעתיד לבא ושפיר י"ל דקאי על עובי חומות ולכך דייק בלישנא עובי חומות נתקדשו לאכול שם קדשי קדשים והיינו בחומת היכל ולכך לא נקט בלשנא קדשים קלים כי מיירי בחומות היכל ולא שייך שם אכילת קדשים קלים רק קדשי קדשים דדרשינן מקרא (במדבר י"ח י) בקודש הקדשים תאכלנו וא"ש ודברי הרמב"ם מזוקקים שבעתים ודו"ק והנה בגמרא יבמות פרק האשה (דף צ ע"ב) מחולקים התוספות ומחברים אם נביא רשאי לשנות הדין אפילו לשעה במקום דלאו מגדר מלתא דבגמרא פריך אליו תשמעון אפילו אליהו בהר הכרמל ומשני הגמרא למגדר מלתא שאני ותפסו רבים מהמפרשים לעיקר דאפילו אליהו שהיה נביא וקעביד שחוטי חוץ לשעה לולי דהיה למגדר מילתא אין בידו לעשות דהוה בכלל אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש ודעת רמב"ם (הלכות יסודי התורה פ"ט ה"ג) דלשעה יכול לשנות אפילו בלי מגדר מלתא ובלבד שיהיה מוחזק בנבואה וחוץ מעבודה זרה ר"ל ולשיטה זו יש לומר דלא קשה מהנ"ל איך הקריבו בקלעים דחסרה ליה מדתו של היכל ומעכבא דהא הקלעים היו אותן שנים משך הבנין מן ימי כורש עד ג' לדריוש וזה הכל בימי חגי זכריה מלאכי והם היו הבונים כדכתיב בעזרא להדיא ע"ש וא"כ י"ל דבאמת משורת הדין היה אסור להקריב בהיכל דחסרה ליה מדה רק ע"פ נביאים הקריבו שנים הללו דיש כח בידיהם לשנות הדין על פי נבואה לשעה אמנם לדיעה ראשונה לית ליה כן דהוי בכלל אלה מצות וכו':