מוסר על ישעיהו לב:יז

ובמדבר סיני רבה (הושע ב) והיה מספר בני ישראל כחול הים מה דרכו של חול אדם מכניסו לאור ומוציא אותו שלם ועושין כלי זכוכית כך ישראל נכנסין לאור ויוצאין חיים שנא' (דניאל ג) עבדוהי די אלהא עילאה פוקו ואתו, ואף לעתיד לבוא הם נכנסין לגיהנם ועכו"ם נכנסין לגיהנם אלו נכנסין לתוכה ואובדין וישראל יוצאין מתוכה בשלום שנא' (ישעיה מג) כי תלך במו אש לא תכוה וגו' כי אני ה' אלהיך מחזיק בימינך האומר לך אל תירא אני עזרתיך, לכך משלם בחול ולעתיד לבא משלם בככבים מה הככבים מזהירין בכל הרקיע כך הם מזהירין לעתיד לבא שנאמר (דניאל יב) והמשכילים יזהירו וגו'. ולמה נמשלו כככבים ולא כחמה ולבנה אלא אברהם נמשל לחמה ויצחק ללבנה ויעקב לככבים לעתיד לבא החמה והלבנה בושים שנאמר (ישעיה כד) וחפרה הלבנה ובושה החמה והככבים אינם בושים כך אברהם ויצחק פניהם מתכרכמות לעתיד לבא בשביל בניהם, אברהם בשביל ישמעאל ובני קטורה. יצחק בשביל עשו ואלופיו. הכוכבים אין להם בושה כך יעקב אין לו בושה שנא' (ישעיה כט) לא עתה יבוש יעקב וגו' שכולם צדיקים שנאמר (שיר ד) כלך יפה רעיתי ומום אין בך. מה הככבים חולקין כבוד זה לזה ושלום ביניהם שנאמר עושה שלום במרומיו כך הצדיקים אוהבין זה לזה. גדול השלום שהוא שקול כנגד הכל שנאמר (ישעיה מה) עושה שלום ובורא רע. גדול השלום שניתן לענוים שנא' (תהלים לז) וענוים יירשו ארץ וגו'. גדול השלום שניתן לאוהבי תורה שנאמר (שם קיט) שלום רב לאוהבי תורתך וגו'. גדול השלום שניתן ללומדי תורה שנא' (ישעיה כד) וכל בניך למודי ה' וגו'. גדול השלום שניתן לעושי צדקה שנא' (שם לב) והיה מעשה הצדקה שלום. ע"כ במדבר סיני רבה:

מי שמעשה את חבירו לעשות צדקה גדול שכרו מן העושה אותה שכן דרשו בפרק השותפין (ב"ב דף ט) אמר רבי אלעזר גדול המעשה יותר מן העושה שנא' (ישעיהו ל״ב:י״ז) והיה מעשה הצדקה שלום וגו', אמר להו רבא לבני מחוזא עושו אהדדי כי היכי דליהוי לכו שלמא במלכותא. מצינו מצוה שהיא מכלל הצדקה וגדולה היא מן הצדקה והיא נקראת פדיון שבוים ומצוה רבה היא דכתיב (ירמיהו ט״ז:י׳) והיה כי יאמרו אליך אנה נצא וגו' ואמר רבי יוחנן כל המאוחר בפסוק זה קשה מחבירו חרב קשה ממות איבעית אימא קרא אי בעית אימא סברא אב"א סברא האי מצטער והאי לא מצטער אי בעית אימא קרא (איכה ד׳:ט׳) טובים היו חללי חרב מחללי רעב, שבי קשה מכולן דכולהו איתנהו בגויה, ואפשר לומר כי לגודל המצוה שבח הקב"ה את עצמו בה בדבור ראשון של אנכי הוא שאמר (שמות כ׳:ב׳) אשר הוצאתיך מארץ מצרים וגו' ולא אמר אשר בראתי שמים וארץ כי רצה להזכיר המצוה והוא מצות פדיון שבוים של ס' רבוא יותר מן הפלא העצום של בריאת העולם והוא יתברך צונו והלכת בדרכיו:

גדול השלום שהוא קודם לשבחו של מקום, שכן כשבא יתרו אצל משה, מיד (שמות יח, ז) וישאלו איש לרעהו לשלום, ואחר כך (שמות יח, ח) ויספר משה לחתנו את כל הניסים שעשה הקדוש ברוך הוא לישראל. ולא עוד אלא שכל המצות שעושין הרשעים בעולם הזה, הקדוש ברוך הוא נותן שכרן בעולם הזה כגון עושר וחיים ונכסים ובנים וכבוד ושאר הטובות, חוץ משלום, שאינו נותן להן שנאמר (ישעיהו מח, כב) אין שלום אמר ה' לרשעים. ולא עוד אלא שהשלום נתנו הקדוש ברוך הוא שכר לצדיקים שנאמר (ישעיהו לב, יז) והיה מעשה הצדקה שלום וגומר. ולא עוד אלא שבשלום מקרב את הגרים ובעלי תשובה שנאמר (ישעיהו נז, יט) בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב וגומר. גדול השלום שבכל המסעות כתיב ויסעו ויחנו, שהיו נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת, כיון שבאו לפני הר סיני נעשו כולן חנייה אחת, שנאמר (שמות יט, ב) ויחן שם ישראל נגד ההר. אמר הקדוש ברוך הוא הרי השעה שאני נותן תורה לבניי. שכל זמן שהן שרויין בשלום זה עם זה השכינה ביניהן. וכן הוא אומר (דברים לג, ה) ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי וגומר. אימתי מלכותו ושכינתו של מקום מתקיימת בישראל, בזמן שכולן נעשין אסיפה אחת. ואמרו חז"ל גדול השלום ושנאוי המחלוקת, דגול השלום שאפילו חס ושלום ישראל עובדין עבודה זרה וביניהן שלום כביכול אומר הקדוש ברוך הוא איני יכול לפגוע בהם, שנאמר (הושע ד, יז) חבור עצבים אפרים הנח לו. אבל לאחר שנחלקו ראה מה כתיב בהן, (הושע י, ב) חלק לבם עתה יאשמו וגומר.