מוסר על ישעיהו לה:ג

כן אנחנו אלה היום. מעונים אנחנו בעינוי נפש. עונותינו עברו ראשנו איש איש לפי ערכו – הרחק מאוד נעמוד מהמרכז אשר לזה נברא. ומהתכלית אשר בא לעולם הגשמי הלזה להכין לו לאחריתו. ועתה ראינו אור בהיר מתנוצץ לזכות את הרבים. לחזק ידים רפות בלימוד המוסרי. לתת עצה ותחבולה לעשות מנהג נכון בזה. עד אשר ישלום הגאוה המרחפת בענין הלזו. לאמר ולהתפאר הראיתם האיש הלזה. כמה ידו תקיפה בחכמת היראה והמוסר. אשר מתוך שלא לשמה יבא לשמה. אם יצליח ד' את דרכינו. אין ערוך להנולד כמה יגדל ערכו. ובזאת נבנה גם אנחנו מה. ואם מעט ואם הרבה נאכל – :

ומה נעשה כי דלים אנחנו, מוצא לכסף אין להחזיק התורה ולומדיה – ולזאת נחפש דברים לחזק ידים רפות, לעוררם בדעת ובתבונה אל הלימוד המוסרי, המעותדה לבל מרפא לחלי הנפש, ללמוד וללמד לשמור ולעשות ככל האמור בה, למען תהיה תקוה טובה לאחריתינו, כי כל אשר יחובר אל החיים יש בטחון, אם במוסרי יתלו להתהפך מרע לטוב, ולהוציא יקר מזולל, וד' הטוב יחזק לבבינו, אם נהי' ממזכי הרבים אשר אין חטא בא על ידם:

ולזאת ראשית מעשינו לחזק ידים רפות. לנהלם אל בית הספר לימוד המוסרי. בהשכל ודעת. בלב נכון. ובשפתים דולקים. ולחזור מאמרי חז"ל המלהיבים לב האדם. איש איש די מחסורו אשר יחסר לו. והיה אם יהי' ה' עמנו לבצע מעשינו. ויכלנו עמוד. ובזאת מה נכון הדבר לכל איש אשר קרבת ה' יחפצון. להיות שוקד על הדבר. להסיר ולבטל כל מונע ומעכב בתחבולות נכונות ומועילות: