מוסר על ישעיהו מד:ו

אלו מצות המוזכרות בפרשה זו הם נחלקים לג' חלקים, שהם שלשה עמודים שהעולם עומד עליהם. תורה, עבודה, גמילות חסדים. תורה הוא הציוויין של לא תוסיף ולא תגרע המורה על שלימות התורה, והיא כמו שאמרו חכמי הפילוספים דבר שהוא שלם בתכלית השלימות אין שייך בו לא חסר ולא יתיר. כי אלו היה חסר, אינו שלם. ואלו היה מקבל יתרון, נמצא לא היה נשלם. על כן גדר השלם הוא שאין בו לא חסר ולא יתיר. ונודע כי התורה תלויה בשמו הגדול שהוא ידו"ד כמו שנאמר (תהלים יט, ח) תורת ידו"ד תמימה, כמו שהארכתי בזה במסכת שבועות שלי פרק תורה אור. וכמ"ש בזוהר בפסוק (שמות ג, טו) זה שמי וזה זכרי, י"ה עם שמי עולה שס"ה. ו"ה עם זכרי עולה רמ"ח. וכתיב (ישעיה מד, ו) אני ראשון ואני אחרון, והוא השלם המוחלט אין בו גרעון ולא הוספה:

העיקר הרביעי קדמון לכל דבר, מעונה אלהי קדם קדימה מוחלטת, כמו שכתוס (ישעיה מד, ו) אני ראשון ואני אחרון. ואמר אין ראשית לראשיתו, כי יש שהוא ראשית אבל יש ראשית לראשיתו, על דרך משל, ראש חודש ניסן הוא ראשון לחדשים הבאים אחריו, אבל בשנה שעבר היה ראשית לראשיתו. וכן שנה לפני שנה. ראובן הוא ראשון לשמעון ולוי כו', אבל יש לו ראשית, כי יעקב ראשון לפניו, וכן למעלה מיעקב כו'. אמנם השם יתברך ראשון ואין ראשית לראשיתו:

שם הגבורה אלהים והוא נכלל בידו"ד, וכבר רמז זה הפסוק (מלכים א יח, לט) יהוה הוא האלהים יהוה הוא האלהים, כלומר אף ששם יהוה רחמים, ושם אלהים דין, מתייחדים ביחוד אחד. ואמר ב' פעמים, לגלות לנו ב' פעמים רמז בשמו סוד היחוד הזה. כיצד, ידו"ד עולה כ"ו, כתוב כ"ו במילוי כ"ף ו"ו תמצא אותיות ראשונות כ"ו שהוא מנין ידו"ד, ואחרונות פ"ו מנין אלהים בסוד (ישעיה מד, ו) אני ראשון ואני אחרון, על זה אמר יהו"ה הוא האלהים. ואמר יהו"ה הוא האלהים פעם שנית, כי עוד יש רמז שני לזה, וזה כתוב שם ידו"ד במילוי כזה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א עולה מ"ה, כתוב מ"ה במילוי מ"ם ה"א עולה פ"ו כמנין אלהים. ואלו שני עניינים רמוזים בברכת (במדבר ו, כד) יברכך ה' וישמרך, הראשי תיבות ב' יודין וא"ו, עולה כ"ו. וסופי תיבות כה"ך, עולה מ"ה: