וּמִֽי־כָמ֣וֹנִי יִקְרָ֗א וְיַגִּידֶ֤הָ וְיַעְרְכֶ֙הָ֙ לִ֔י מִשּׂוּמִ֖י עַם־עוֹלָ֑ם וְאֹתִיּ֛וֹת וַאֲשֶׁ֥ר תָּבֹ֖אנָה יַגִּ֥ידוּ לָֽמוֹ׃
שמירת הלשון
כִּי בֶּאֱמֶת אֵין קֵץ לִקְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל, שֶׁיֵּשׁ שִׁשִּׁים רִבּוֹא פֵּרוּשִׁים לְכָל פָּסוּק וּפָסוּק שֶׁבַּתּוֹרָה. וְאִיתָא בְּמִדְרַשׁ אוֹתִיּוֹת דְּר' עֲקיבָא, דְּאוּר שֶׁל שְׁמוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַעְלָה, הוּא עֶשְׂרִים וְאֶחָד אֲלָפִים רִבְבוֹת פַּרְסָאוֹת, כְּמִנְיַן שֵׁם אֶהְיֶה. וְאָמְרוּ חֲזַ"ל וְהוּא בְּיַלְקוּט תְּהִלִּים: אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא נִתְּנוּ פָּרָשִׁיּוֹת הַתּוֹרָה עַל הַסֵּדֶר, שֶׁאִלְמָלֵי נִתְּנוּ עַל הַסֵּדֶר, כָּל מִי שֶׁהָיָה קוֹרֵא בָּהֶן, הָיָה יָכוֹל לְהַחֲיוֹת מֵתִים וְלַעֲשׂוֹת מוֹפְתִים, לְכָךְ נִתְעַלֵּם מֵהֶן סִדְרָן שֶׁל הַתּוֹרָה, וְהוּא גָּלוּי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מ"ד ז'): "וּמִי כָּמוֹנִי יִקְרָא".