מוסר על ישעיהו נא:טז

דרשו רז"ל בפ' חלק (סנהדרין דף צט:) כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה שנאמר (ישעיהו כ״ז:ה׳) או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. רב אמר כאלו בנה פלטרין של מעלה שנאמר (שם נא) ואשים דברי בפיך וגו' לנטוע שמים וליסוד ארץ. רבי יוחנן אמר אף מגין על כל העולם שנאמר (שם) ובצל ידי כסיתיך. רבי לוי אמר אף מקרב את הגאולה שנאמר (שם) ולאמר לציון עמי אתה. ובמסכת אבות (פרק ששי) אין כבוד אלא תורה שנאמר כבוד חכמים ינחלו. אל תחמוד גדולה יותר מלמודך ואל תתאוה לשלחנם של מלכים ששלחנך לעוה"ב גדול משלחנם בעוה"ז. וכתרך גדול מכתרם, שהמלכות בשלשים מעלות והכהונה בעשרים וארבעה והתורה בשמונה וארבעים דברים היא נקנית. כל המלמד תורה בעוה"ז זוכה ומלמדה לעוה"ב שנאמר (משלי יא) ומרוה גם הוא יורה:

וְאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֶלָּא בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ל"ג כ"ה): "אִם לֹא בְּרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה, חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי". וְזֶה לְשׁוֹן הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית (דף מ"ז.): כָּל מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא בְּכָל יוֹמָא, יִזְכֶּה לְמֶהֱוֵי לֵהּ חוּלְקָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, וְיִתְחַשַּׁב לֵהּ כְּאִלּוּ בָּנֵי עָלְמִין, דְּהָא בְּאוֹרַיְתָא אִתְבְּנֵי עָלְמָא וְאִשְׁתַּכְלַל, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (משלי ג' י"ט): "ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ" וְגוֹ', וְכָל דְּאִשְׁתַּדַּל בָּהּ שַׁכְלֵל עָלְמִין וְקַיֵּם לֵהּ. וְתָא חֲזֵי, בְּרוּחָא עֲבַד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא וּבְרוּחָא מִתְקַיְּמָא, דָּא רוּחָא דְּאִנּוּן דְּלָעַאן בְּאוֹרַיְתָא וְכוּ', עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וְזֶה לְשׁוֹן פָּרָשַׁת צַו (דף ל"ה.): פָּתַח ר' אֶלְעָזָר וְאָמַר (ישעיה נ"א ט"ז): "וָאָשִׂם דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ" וְגוֹ', תְּנִינַן: כָּל בַּר נָשׁ דְּאִשְׁתַּדַּל בְּמִלֵּי דְּאוֹרַיְתָא וּשְׂפוּתֵהּ מְרַחְשָׁן בְּאוֹרַיְתָא, קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָפֵי עֲלֵהּ, וּשְׁכִינְתֵּהּ פָּרְשָׂא עֲלֵהּ גַּדְפָהָא כוּ'. וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְּהוּא מְקַיֵּם עָלְמָא, וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָדֵי עִמֵּהּ, כְּאִלּוּ הַהוּא יוֹמָא נָטַע שְׁמַיָּא וְאַרְעָא.

וזהו ענין שהאדם בחידושי תורה שמחדש בורא עולמות חדשות כדאיתא בזוהר פרשת בראשית (ח"א ד, ב) וזה לשונו, ר"ש פתח, ואשים דברי בפיך (ישעיה נא, טז), כמה אית ליה לבר נש לאשתדל באורייתא יממא ולילי', בגין דקב"ה ציית לקלהון אינון דמתעסקי באורייתא. ובכל מלה דאתחדש באורייתא על ידא דההוא דאשתדל באורייתא, עביד רקיעא חדא. תנן, בההוא שעתא דמלה דאורייתא אתחדשת מפומי דבר נש, ההיא מלה סלקא ואתעתדת קמיה קב"ה, וקודשא ביה נטיל לההיא מלה ונשיק לה ועטרין לה בשבעין עטרין גליפין ומחקקן, ומלה דחכמתא דאתחדש סלקא ויתבא על רישא דצדיק חי עלמין, וסטא מתמן ושטא בשבעין אלף עלמין וסליקת לגביה עתיק יומין. וכל מילין דעתיק יומין מילין דחכמתא אינון ברזא סתימין עלאין. וההיא מלה סתימא דחכמתא דאתחדשת הכא, כד סלקא אתחברא באינון מלין דעתיק יומין וסלקא ונחתא בהדייהו, ואעלת בתמניסר עלמין גניזין דעין לא ראתה אלהים זולתך (ישעיה סד, ג), נפקו מתמן ושאטן ואתיין מלאין ושלמין ואתעתדו קמיה עתיק יומין. בההיא שעתא, ארח עתיק יומין בההיא מלה וניחא קמיה, מכלא נטיל לההיא מלה ואעטר לה בתלת מאה ושבעין אלף עטרין, ההיא מלה טסת וסלקא ונחתא ואתעבידא רקיעא חדא. וכן כל מלה ומלה דחכמתא אתעבידין רקיעין קיימין בקיומא שלים קמי עתיק יומין, והוא קרי לון (ישעיה סו, כב) שמים חדשים, שמים מחודשין, סתימין דרזין דחכמתא עלאה. וכל אלין שאר מלין דאורייתא דמתחדשין קיימין קמי קודשא בריך הוא וסלקין ואתעבידו ארצות החיים, עד כאן לשונו: