כִּ֤י הֶֽהָרִים֙ יָמ֔וּשׁוּ וְהַגְּבָע֖וֹת תְּמוּטֶ֑נָה וְחַסְדִּ֞י מֵאִתֵּ֣ךְ לֹֽא־יָמ֗וּשׁ וּבְרִ֤ית שְׁלוֹמִי֙ לֹ֣א תָמ֔וּט אָמַ֥ר מְרַחֲמֵ֖ךְ יְהוָֽה׃ (ס)
שמירת הלשון
הַמָּקוֹם יְחַזֵּק לִבֵּנוּ לֵילֵךְ בְּדַרְכֵי חֲסָדָיו, וּמִמֵּילָא לֹא יָמוּשׁ מֵאִתָּנוּ גֹּדֶל חֲסָדָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (ויקרא רבה ל"ו): אִם רָאִיתָ זְכוּת אָבוֹת וּזְכוּת אִמָּהוֹת שֶׁנִּתְמוֹטֶטֶת, הִדָּבֵק בִּגְמִילוּת חֲסָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נ"ד י'): "כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה, וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ" זֶה גְּמִילוּת חֲסָדִים. "וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט" זֶה הַמֵּשִׂים שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ וּבֵין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, שֶׁגַּם זֶה גְּמִילוּת חֲסָדִים הוּא, וִיקֻיַּם עָלֵינוּ מַה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב (ישעיה נ"ד י"ד): "בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי" וְגוֹ'.
מנורת המאור
גרסי' בפרקי ר' אליעזר, בפרק י"ח, ויכלו השמים והארץ וכל צבאם. וכי כלו שמים וארץ מלהיות ומלעמוד עוד, והלא כת' את השמים ואת הארץ אני מלא, אלא שכלו ממעשה ומפועל בששת ימי בראשית. אמרו ישראל לפני המקום, רבון כל העולמים, השמים והארץ כלית ממלאכה ומפועל בששת ימי בראשית, רחמיך וחסדיך [אל תכלא, שאם תכלא רחמיך וחסדיך אין אנו יכולים לעמוד, שעל רחמיך וחסדיך העולם עומד], שנא' (ישעיהו נד, י) כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וחסדי מאתך לא ימוש וגו'. שבע חנוכות ברא הב"ה, ששה מהן חינך ואחת עומדת לדורות. ברא יום הראשון וגמר כל מלאכתו וחינכו, שנא' (בראשית א, ה) ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. ברא יום שני וגמר כל מלאכתו וחינכו, וכן כל ששת ימי המעשה. ברא יום שביעי לא למלאכה, ולא נאמר בו ויהי ערב ויהי בקר, שהיה שמור לדורות. משל לאחד שהיה לו כלי חמדה, ולא רצה להנחילו אלא לבנו, כך יום שבת ומנוחה לא רצה הב"ה, להנחילו אלא לישראל. תדע לך שהוא כן, כשיצאו ישראל ממצרים, עד שלא נתן להם התורה, נתן להם את השבת. ושתי שבתות שבתו ישראל עד שלא נתן להם התורה, [שנא' (נחמיה ט, יד) ואת שבת קדשך הודעת להם וגו' ביד משה עבדך]. ולפיכך בירך אלהים את השבת, שנא' ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו.
מעלות המדות
ולא עוד אלא שבזכות גמילות חסדים אסר הקדוש ברוך הוא עצמו בשבועה, שנאמר (מיכה ז, כ) אשר נשבעת לאבתינו מימי קדם, ואמרו חז"ל אם ראית זכות אבות וזכות אמהות שנתמוטטת הדבק בגמילות חסדים, שנאמר (ישעיהו נד, י) כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וחסדי מאתך לא ימוש, זה גמילות חסדים וברית שלומי לא תמוט זה המשים שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחבירו, שגם זה גמילות חסדים הוא. ומר מרחמך ה', שהקדוש ברוך הוא מתמלא רחמים על עולמו, כביכול למד מבריותיו. ומה אלו שהן צריכי חסד עושין חסד זה עם זה, אני שאני מלא חסד ורחמים על אחד כמה וכמה שאני צריך לגמול חסד עם בריותי. ומעשה במונבז המלך שעמד ובזבז כל אוצרותיו לעניים בשני בצורת, חברו עליו אחיו ובית אביו, אמרו לו אבותיך גנזו אוצרות והוסיפו על של אבותם, ואתה עמדת ובזבזת שלך ושל אבותיך. אמר להן, אבותי גנזו אוצרות למטה, ואני גנזתי למעלה, שנאמר (תהלים פה, יב) אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף. אבותי אצרו במקום שהיד שולטת בהן, ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בהן, שנאמר (תהלים פט, טו) צדק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יקדמו פניך. אבותי גנזו אוצרות שאין עושין פירות, ואני גנזתי אוצרות שעושין פירות, שנאמר (ישעיהו ג, י) אמרו צדיק כי טוב וגו'. אבותי גנזו אוצרות ממון, ואני גנזתי אוצרות נפשות, שנאמר (משלי יא, ל) פרי צדיק עץ חיים ולקח נפשות חכם, אבותי גנזו אוצרות בעולם הזה, ואני גנזתי לעולם הבא שנאמר (ישעיהו נח, ח) והלך לפניך צדקך וגו':