מוסר על ישעיהו נה:ג

עוֹד אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי ט"ו:ל'-ל"א) מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם. אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין. וְיֵשׁ לְכָל חֲכַם לֵב לָדַעַת כִּי לֹא יִתָּכֵן שֶׁחִבֵּר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם דְּבָרִים בְּטֵלִים כָּאֵלֶּה חִנָּם בְּתוֹךְ דִּבְרֵי הַמּוּסָר וְיִרְאַת ה'. כְּשֶׁכְּבָר הֵעִיד עָלָיו הַכָּתוּב (מלכים א ד') וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם. אָכֵן זֶה פֵּשֶׁר הַדָּבָר. מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב. הָעַיִן אֵבֶר נִכְבָּד מְאֹד כִּי יִרְאוּ בּוֹ אֶת הַמְּאוֹרוֹת הַמְשַׂמְּחִים אֶת הַלֵּב. וְנִכְבָּד מִמֶּנּוּ הָאֹזֶן כִּי יִשְׁמְעוּ בּוֹ שְׁמוּעָה טוֹבָה הַמְּדַשֶּׁנֶת אֶת הָעֶצֶם שֶׁאֵין בּוֹ הַהַרְגָּשָׁה וְלֹא יְדֻשַּׁן בִּמְאוֹר עֵינַיִם בִּלְתִּי בְּתַעֲנוּג יָתֵר. וְכֵן אָמְרוּ זַ"ל כִּי הָאֹזֶן נִכְבָּד מִשְּׁאָר הָאֵיבָרִים. שֶׁאִם סִמֵּא אֶת עֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי עֵינוֹ. חֵרְשׁוֹ נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי כֻלּוֹ. וְהֵן הָאָדָם חַיָּב לַעֲבֹד אֶת הש"י בְּאֵיבָרָיו וִיצוּרָיו כֻּלָּם כִּי לַעֲבוֹדָתוֹ יְצָרָם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ט"ז:ד') כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ. אַף כִּי בָּאֵבָרִים הַנִּכְבָּדִים אֲשֶׁר יָצַר בּוֹ נִתְחַיֵּב לַעֲבֹד בָּהֶם אֶת יוֹצְרָם. וְהָעֹנֶשׁ הַגָּדוֹל יָתֵר מְאֹד אִם יַפְרִיעֵם מִמַּעֲשֵׂה מִצְוֹתָיו וַעֲבוֹדָה לֹא יַעֲבֹד בָּהֶם וְלֹא כִגְמוּל עֲלֵיהֶם הֵשִׁיב. כִּי ה' הֵטִיב עִמּוֹ בְּחוּשָׁיו הַנִּכְבָּדִים טוֹבָה עֲצוּמָה וְכָבוֹד וְהָדָר עִטְּרוֹ בָּהֶם. עַל כֵּן הִקְדִּים לְהַזְכִּיר אַחַת מִמַּעֲלוֹת הָאֹזֶן בַּעֲבוּר הַרְאוֹתְךָ גֹּדֶל חוֹבַת עֲבוֹדָתוֹ. וּבֵאֵר אַחֲרֵי כֵן כִּי תִהְיֶה עֲבוֹדַת הָאֹזֶן בִּשְׁמֹעַ אֶל הַתּוֹכָחוֹת. וְאָמַר אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין פֵּרוּשׁוֹ – רָאוּי לִשְׁכּוֹן בֵּין הַחֲכָמִים. אַחַר אֲשֶׁר יַקְשִׁיב בְּתוֹכַחְתָּם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה נָפַל אָדָם מִן הַגַּג וְנִשְׁבְּרוּ אֵיבָרָיו צָרִיךְ רְטִיָּה וְתַחְבֹּשֶׁת עַל כָּל אֵבֶר מֵאֵיבָרָיו וְעֶצֶם מֵעֲצָמָיו. וְהַחוֹטֵא אֲשֶׁר חָטָא בְּכָל אֵיבָרָיו וְנֶחְשָׁב כְּאִלּוּ רָבְתָה מַכָּה בְּאֵיבָרָיו כֻּלָּם מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו א':ו') מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם. וְהִנֵּה הקב"ה מְרַפֵּא כָּל אֵיבָרָיו בִּרְטִיָּה אַחַת וְהִיא שְׁמִיעַת הָאֹזֶן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נ"ה:ג') הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם.

סדר התפלות. ערבית כשאר לילות של ימים טובים, וחותם ופרוש. ומתפללין שבעה ברכות, שלש ראשונות ושלש אחרונות, וקדושת היום באמצע, אלא שחותמין בשלישית המלך הקדוש. כדגרסי' בפ"ק דברכות, א"ר חנינא סבא משמיה דרב, כל השנה כולה מתפלל האל הקדוש מלך אוהב צדקה ומשפט, חוץ מעשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים, שמתפללין המלך הקדוש המלך המשפט. ואם טעה ואמ' האל הקדוש, חוזר לראש, דשלש ראשונות חשובות כאחת. ואמ"ר ואם טעה ואמר בתפלת שמונה עשרה, בברכת השיבה שופטינו, מלך אוהב צדקה ומשפט, אם נזכר קודם שעקר רגליו, חוזר להשיבה שופטנו, ואם לאו חוזר לראש. ותקנו להוסיף בברכת מגן זכרנו לחיים, כי בחיים נופל לשון זכירה, דכתי' (ישעיהו נה, ג) זכרו ותחי נפשכם, וכתי' זכירה באברהם, דכתי' (תהלים קה, מב) כי זכר את דבר קדשו את אברהם, לפיכך תקנו זכירה במגן אברהם.

לעולם יעשה לו אדם רב ללמוד תורה ממנו, שכל השומע תורה בעולם הזה מפי חכם, זוכה לשמוע תורה מהב"ה לעולם הבא. כדגרסי' בואלה שמות רבה והיה אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה וגו'. לקול ה' אלהיך, אלו עשרת הדברות, שנאמר (דברים ה, יח) את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם, קול גדול ולא יסף. והישר בעיניו תעשה, אלו אגדות משובחות הישרות והנשמעות באוזן כל אדם. והאזנת למצותיו, שתהא מרויח את אזניך. אמ' ישעיהו ע"ה, כל שהוא מטה את אזנו ושומע דברי תורה זוכה להיות לי, שנא' (ישעיהו נה, ג) הטו אזניכם אלי שמעו ותחי נפשכם. ושמרת כל חוקיו, אלו העריות, שנא' (ויקרא יח, ל) ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחוקות התועבות וגו'. ד"א והיה אם שמע תשמע, שמע מצוה אחת משמיעין אותו מצות רבות, שנא' (דברים יא, יג) והיה אם שמע תשמע, שכח מצוה אחת משכחין אותו מצות הרבה, שנא' (דברים ח, יט) והיה אם שכח תשכח את ה' אלהיך. והאזנת למצותיו, אלו הלכות. ושמרת כל חוקיו, אלו גזירות, כמו שכתבתי. שמעון בן עזאי אומר, שמע מה ת"ל תשמע, מפני שהייתי אומר, רצה אדם לשמוע משמיעין אותו מיד, לשכוח משכחין אותו. אמר הנביא לישראל, בעולם הזה אתם שומעין דברי תורה מפי בשר ודם, אבל לעתיד לבוא, כשיופיע הב"ה במלכותו, אתם שומעין מפיו, שנא' (ישעיהו ל, כא) ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר, וכת' וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך.