כִּ֣י לֹ֤א מַחְשְׁבוֹתַי֙ מַחְשְׁב֣וֹתֵיכֶ֔ם וְלֹ֥א דַרְכֵיכֶ֖ם דְּרָכָ֑י נְאֻ֖ם יְהוָֽה׃
תומר דבורה
השגחה על צרכי אחרים: וְעוֹד מִדֶּרֶךְ הַחָכְמָה לִהְיוֹתָהּ מַשְׁגַּחַת עַל כָּל הַמְּצִיאוּת מִפְּנֵי שֶׁהִיא הַמַּחְשָׁבָה הַחוֹשֶׁבֶת עַל כָּל הַנִּמְצָאוֹת וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר (יְשַׁעְיָה נה, ח): "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם", וּכְתִיב (שְׁמוּאֵל ב יד, יד): "וְחָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח" וכתיב (ירמיה כט, יא): "כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת הַמַּחֲשָׁבֹת אֲשֶׁר אֲנִי חוֹשֵׁב עֲלֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל מַחְשְׁבוֹת שָׁלוֹם וְלֹא רָעָה לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית תִּקְוָה". כָּךְ צָרִיךְ הָאָדָם לִהְיוֹת עֵינָיו פְקֻחוֹת עַל הַנְהָגַת עַם ה' לְהוֹעִילָם, וּמַחְשְׁבוֹתָיו תִּהְיֶינָה לְקָרֵב הַנִּדָּחִים וְלַחְשֹׁב עֲלֵיהֶם מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת, כְּמוֹ שֶׁהַשֵּׂכֶל חֹשֵׁב תּוֹעֶלֶת הַנִּמְצָא כֻּלּוֹ, כָּךְ יַחְשֹׁב הוּא תּוֹעֶלֶת הַחֲבֵרִים וְיִתְיַעֵץ עֵצוֹת טוֹבוֹת עִם ה׳ וְעִם עַמּוֹ בִּפְרָט וּבִכְלָל, וְהַיּוֹצֵא מֵהַהַנְהָגָה הַטּוֹבָה יְנַהֲלֵהוּ אֶל הַהַנְהָגָה הַיְשָׁרָה וְיִהְיֶה לוֹ כְּמוֹ שֵׂכֶל וּמַחְשָׁבָה לְנַהֲגוֹ וּלְנַהֲלוֹ אֶל הַמִּנְהָג הַטּוֹב וְהַיֹּשֶׁר, כַּמַחֲשָׁבָה הָעֶלְיוֹנָה הַמְיַשֶּׁרֶת הָאָדָם הָעֶלְיוֹן.
שני לוחות הברית
וזה לשון עבודת הקודש פרק כ"ב מחלק התכלית, כבר כתבנו בהרבה מקומות מזה הספר כי התורה כולה אצולה מהחכמה העליונה, היא חכמת אלהים המחשבה העליונה אשר אינה מושגת כלל, ועליה נאמר (ישעיה נה, ח) כי לא מחשבותי מחשבותיכם, מחשבתי כתיב חסר וי"ו. וכן אמרו במדרשו של ר"ש בן יוחאי ע"ה (ח"ג ו, א). ועוד שם, תא חזי, מחשבה דקודשא בריך הוא היא עילאה ורישא דכלא, ומההיא מחשבה אתפשטא ארחין ושבילין לאשתכחא שמא קדישא, ולאתקנא בתקונוי כדקא יאות. וההיא מחשבה אתנגיד נפיק שקיו דגנתא דעדן לאשקאה כלא. ומההיא מחשבה אשתכח תורה שבכתב ותורה שבעל פה. ובההיא מחשבה קיימין עילאין ותתאין, עד כאן. וסוד הענין, כי התורה שבכתב ותורה שבעל פה שהם ו"ה בשם הגדול נאצלו מהמחשבה העליונה, ושתי התורות שקבלנו מפי הגבורה שהיא תורה שבכתב ופירושה שהיא תורה שבעל פה נאצלו מהם ונחקקו ונחקרו מהם, ומקור הכל הוא המחשבה ההיא הנעלמת מעיני כל חי ההשגה בה מניעה. וכמו שהמקור ההוא נמנע ההשגה אם לא ברצון הרוצה האמיתי אשר עלה במחשבתו הנפלאה ורצה לחצוב ממנה שני המאורות הגדולים תורה שבכתב ותורה שבעל פה, כן במה שחוצב ממנו נמנע ידיעתו והשגת רצונו בו אם לא יודיענו ויפרשנו בעצמו. ולזה כמו שהוצרכו הקבלה מפיו בתורה שבכתב החצובה ממקור ההוא, כן הוצרכה הקבלה מפיו בתורה שבעל פה שהוא פירש החציבה ההיא. וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל הביא בידיו סימני המקור ההוא אשר חוצבה ממנו להורות על מקומה, ובאה רשומה וחתומה בטבעת הגדולה ההיא הכוללת הכל, עד כאן לשונו:
שני לוחות הברית
ויוסף הוא השליט (בראשית מב, ו). אמר הנביא (ישעיה נה, ח) בשם הש"י, כי לא מחשבותי מחשבותיכם, כי מחשבת אדם הכל המה הבל הבלים והבלים בלי מספר, האדם חושב ענין זה הוא טובה ובאמת הוא רע. וכן חושב ענין לרעה, והאלהים חשבה לטובה. ראה מחשבת השבטים היה לעבד נמכר יוסף להיותו עבד לאבד זכרו, וזה הדבר בעצמו היה סבה שנעשה למלך. על כן תמים תהיה עם ה' ובטל רצונך מפני רצונו: