מוסר על ישעיהו נו:יא

וַעֲבֵרָה הַחֲמוּרָה שֶׁבְּאֵלּוּ עֲשָׂרָה עֲבֵרוֹת הַנִּזְכָּרוֹת לְעֵיל, הוּא הַמְנַבֵּל פִּיו וְהַמְדַבֵּר דְּבַר אֶפִּיקוֹרְסוּת עַל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וּמִי שֶׁהוּא אַלָּם וְסַרְבָן. וְעוֹד מִדָּה אַחַת חֲמוּרָה מִכָּל הַנִּזְכָּרוֹת לְעֵיל, שֶׁגַּם כֵּן בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה מְנַדִּין אוֹתוֹ: הַמֵּעֵז פָּנָיו בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם, וְאֵין לוֹ בּשֶׁת כְּלָל. לֹא דַּי לוֹ בְּחֵרֶם וְנִדּוּי הַנִּזְכָּר לְעֵיל, עוֹנְשׁוֹ הוּא לְהִתְגַּלְגֵּל בַּכֶּלֶב. וְזֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (יְשַׁעְיָה נו, יא): "וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ". וְאִם תֹּאמַר: גִּלְגּוּל בַּכֶּלֶב הוּא עֹנֶשׁ קַל — בּוֹא וּרְאֵה דָּבָר אֶחָד וְהִתְבּוֹנֵן בְּעֹנֶשׁ זֶה, כְּמִי שֶׁהוּא בָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ, רַחֲמָנָא לִצְלַן.