וְנוֹדַ֤ע בַּגּוֹיִם֙ זַרְעָ֔ם וְצֶאֱצָאֵיהֶ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעַמִּ֑ים כָּל־רֹֽאֵיהֶם֙ יַכִּיר֔וּם כִּ֛י הֵ֥ם זֶ֖רַע בֵּרַ֥ךְ יְהוָֽה׃ (ס)
מנורת המאור
אחר שאכלו, פתח ר' חייא ואמר, למנצח על אילת השחר מזמור לדוד. איילת השחר זו כנסת ישראל, שנקראת איילת אהבים ויעלת חן. וכי איילת השחר היא ולא איילת היום. אלא בוא וראה, בתחלת הלילה כל השערים ננעלו, ועליונים ותחתונים שקטין, והמזיקים שטין בכל העולם, ומחזירין ועוברין על גופות בני אדם, וסובבין את מטותיהם, ורואין דמות פניהם בצלם אלהים, ומתייראים מהם. ונשמות בני אדם עולות למרום, כל אחת ואחת כפי השגתה, ובחצות הלילה הכרוז יוצא במרום ומכריז, ויפתחו השערים, ורוח צפונית מנשבת בכנורו של דוד, ומנגן מאליו. אשריהם הצדיקים המתעוררים משנתם בעת ההיא ומתעסקין בתורה. וכל העוסקין בתורה בעת ההיא נקראו חבירים להב"ה ולכנסת ישראל, ולא עוד אלא שנקראים אחים, שנא' למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך. ובעת הנץ החמה, כרוז עומד במרום ומכריז, ושערים של צד דרום נפתחים, ושערי רחמים נפתחין, והב"ה מקבל שירות ותושבחות שישראל משבחין אותן, והמלאכים משבחין מלמעלה וישראל מלמטה, ומלאכי רחמים שנוטלין תושבחותיהן של ישראל ונותנין אותן לפני הב"ה וכותבין אותן על ספר, והב"ה מושך על ישראל חוט של חסד, ואותו חוט הוא כמו עטרה בראש, בכל אחד ואחד, וייראו מפניו עליונים ותחתונים. ואפי' בזמן שהב"ה יושב על כסא דין, הם נכנסים בשער המלך, ואין מי שימחה בהן, ולא יהיה רשות למדת הדין עליהם, לפי שהם נחתמים בטבעת המלך, והם ניכרים וידועים שהם מהיכל המלך, ושהם ברוכי ה', שנא' (ישעיהו סא, ט) כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'. אשריהם הצדיקים העוסקים בתורה, ועליהם הכתו' אומר ויאמר אלי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.
מנורת המאור
והב"ה בירך את השבת עצמו, ובירך את יעקב ואת בניו בזכות שהם משמרים אותו, שנא' (ישעיהו סא, ט) כל רואיהם יכירום כי הם זרע בירך ה'. בירך את השבת עצמו כיצד, ויכלו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה, ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות.
שני לוחות הברית
וראיה לזה מה שאמר רשב"י (זוהר ח"ב ריז, ב) זה לשונו, אמר רשב"י לחביריו, ואתון חבריא הא קודשא בריך הוא אשתעשע השתא באיננון מילין דקא מתעטרי בההוא אורחא, וקא קיימתון קמי מאריכון בדיוקנייכו קדישין, דהא אנא בשעתא דחמינא לכו ואסתכלית בדיוקנייכו חמינא בכו דאתון רשימין ברזא דאדם, וידענא דהא דיוקנא דלכון אתעתדא לעילא, והכי אזדמנן צדיקיא לאשתמודע לעיניהון דכלא ולאחזאה פרצופא קדישא לקמיה כל עלמא, הדא הוא דכתיב (ישעיה סא, ט) כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'. אדהכי חמי ר' יוסי דהוה מהרהר במילי דעלמא, אמר ליה יוסי קום אשלים דיוקנך דאית חד חסר בך. קם ר' יוסי וחדי במילין דאורייתא וקם קמיה. מסתכל ביה ר' שמעון אמר ליה ר' יוסי השתא אנת שלים קמי עתיק יומין ודיוקנך שלים, עכ"ל: