יָשׁ֣וּב יְרַֽחֲמֵ֔נוּ יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֺֽנֹתֵ֑ינוּ וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כָּל־חַטֹּאותָֽם׃
מנורת המאור
אל ידמה בנפשו בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים והחסידים בעולם הבא, בשביל עונותיו ופשעיו שעשה קודם שעשה תשובה, ואל יעלה על לבו שמזכירין עונותיו הראשונים לאחר שעשה תשובה ופירש מהן, ונמצא מתבייש מהן. אין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד וידיד, ועונותיו הראשונים נשכחים, שנא' (ילקות שמעוני על נ"ך של"ז, א) ולא יהיה עוד לבני ישראל למבטח מזכיר עון, וכתי' (מיכה ז, יט) תשוב תרחמנו תכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם. ושבח גדול הוא לבעל תשובה תשובתו, ומעלתו גדולה, ותשובתו רצוייה לפני הב"ה, שהרי אחר שטעם החטא כבש את יצרו ופירש ממנו ועשה תשובה שלימה לפני הב"ה בכל לבו ובכל נפשו, ושיבר תאותו ועזב מעשיו הרעים. והוא דארז"ל מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים עומדים. פי' הצדיקים גמורים לא חטאו מעולם ולא טעמו טעם חטא, ואלו היו טועמים איפשר שלא היו יכולין לפרוש ממנו, אבל בעלי תשובה שחטאו והורגלו בעבירות ונעשית להם כטבע, וכבשו את יצרם ושינו את טבעם והגיעו אל הקצה האחרון שהוא הפך מטבעם, וחזרו בתשובה, לפיכך שכרן גדול. וגרסי' בפרק חלק א"ר אבהו, מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדים, שנא' (ישעיהו נז, יט) שלום שלום לרחוק ולקרוב, ברישא לרחוק והדר לקרוב. ור' יוחנן אמ' אין לך רחוק אלא שהיה רחוק מעבירה, אין לך קרוב אלא שהיה קרוב מעבירה, ונתרחק ממנה.
שני לוחות הברית
ועוד יש בדבר ענין נעלם מצוי אצל בעלי הכשוף, שכל מעשיהם בדבר שלא נזקק לנקיבה מעולם, הבאים מכחו כל מעשיהם בעת שנזקק לנקבה, ולזה בשביל כבודו שהוא מלך נותנים לו שעיר שלא נתן חילו לאחר, והשעיר הזה היו נותנים לשר הנזכר במה שיתעסק בעוד שיכנס בן אצל אביו, ובזה היו מעבירין אותו מן המקדש, וזאת היתה עצה נפלאה כדי לכפר על ישראל והיה נהנה משלחן המלך, ולפיכך שני שעירים ולא ידע כי בנפשו הוא, כי כשישראל משלחין לו דורון זה שמח בנפשו שסעד עם המלך. וסימן (אסתר ה, יב) אף לא הביאה אסתר המלכה וגו'. וכתיב (שם ט) ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב. ומיד מהפך בזכותן של ישראל, וקב"ה שומע עדותו ומכפר עליהם לכל עונותיהם של ישראל על ראשו, ומחלק אותם על עמו, דכתיב (ויקרא טז, כב) ונשא השעיר עליו את כל עונותם. (מיכה ז, יט) ותשליך במצולת ים כל חטאתם. והוא משל על כל הנמשכין ממנו והוא מצולת הים האחרון, וחושבים שהם מתנות גדולות שהעביר הקב"ה מישראל ונותנין להם, ואין יודעין בענין הגדול הזה, לפי שאין יודעים אלא הדבר המסור להם לדעת:
שני לוחות הברית
צריך בעל תשובה תמיד לכבוש זכיותיו ולהנשא חובתיו, רצונו לומר שאף שיש לו זכיות הרבה, יכבשם ויקטינם בעיניו ויחשוב במה הוא נחשב, כי מה צדקותינו הלא כל הגבורים כו' ואנשי השם כו', וא"כ מה הם זכיותי וכמעט בטילים במעוטם ואינם כדאי אפילו לחיי שעה שנותן לי השם יתברך וזן ומפרנס אותי. ולענין חובותיו, יגדילם וינשאם ויאמר מה רבו חטאי בעונותי הרבים. ועל זה אמר דוד המלך ע"ה (תהלים נא, ה) וחטאתי נגדי תמיד. ראה אם דוד עבד ה' שהיה ברום המעלות וזכיות אמר כן, ומה יעשו אנשים שפלים כמונו. על כן תהיה מחשבת אדם כן תמיד, והש"י משלם מדה כנגד מדה. והקב"ה ג"כ יכבוש זכיותיו וישא עונותיו לטובתו באם הוא מחצה על מחצה, וכדאיתא בפ"ק דר"ה דף י"ח (צ"ל יז, א) דבבינונים בית הלל אומרים ורב חסד מטה כלפי חסד. ואמרו בגמרא היכי עביד, רבי אליעזר אומר כובשו, שנאמר (מיכה ז, יט) ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו. רבי יוסי בר חנינא אומר, נושא, שנאמר (שמות לד, ז) נושא עון ועובר על פשע. פירש רש"י, כובש, את כף המאזנים של זכות ומכריעין את העונות. יכבוש עונותינו, יכרעו בו. נושא, מגביה כף מאזנים של עון, עד כאן לשונו: