מוסר על מלאכי ג:ב

וְכֵן יָשִׂים בִּמְקוֹם יִסּוּרִים צוֹמוֹת וְתַעֲנִיּוֹת וְהוֹרָדַת דְּמָעוֹת וּמְנִיעַת נַפְשׁוֹ מִן הַתַּעֲנוּגִים כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ק"ט:כ"ד) בִּרְכַּי כָּשְׁלוּ מִצּוֹם וּבְשָׂרִי כָּחַשׁ מִשָּׁמֶן. וְנֶאֱמַר (יואל ב':י"ב) שֻׁבוּ עָדַי בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְצוֹם וּבִבְכִי וּבְמִסְפֵּד. וְיֵאָנַח תָּמִיד בִּמְרִירוּת לִבּוֹ כְּמוֹ שֶׁזָּכַרְנוּ בַּשַּׁעַר הָרִאשׁוֹן מִן הַתְּשׁוּבָה. וְיָשִׂים רִבּוּי הַמְּרִירוּת בִּמְקוֹם הַיִּסּוּרִין. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י"ח:י"ד) רוּחַ אִישׁ יְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ וְרוּחַ נְכֵאָה מִי יִשָּׂאֶנָּה. פֵּרוּשׁ – כַּאֲשֶׁר יֶחֱלֶה הַגּוּף הַנֶּפֶשׁ תִּסְבֹּל חָלְיוֹ. מִלְּשׁוֹן (מלאכי ג':ב') וּמִי מְכַלְכֵּל אֶת יוֹם בּוֹאוֹ. כְּלוֹמַר תַּעֲזֹר לַגּוּף וְתִסְעָדֵהוּ כַּאֲשֶׁר תְּדַבֵּר עַל לִבּוֹ וּתְנַחֲמֵהוּ לְקַבֵּל וְלִסְבֹּל. אֲבָל כַּאֲשֶׁר הַנֶּפֶשׁ חוֹלָה וּנְכֵאָה מִן הַיָּגוֹן וְהַדְּאָגָה. מִי יְנַחֵם הַנֶּפֶשׁ וּמִי יִסְבֹּל וְיִסְעֹד אוֹתָהּ. הִנֵּה כִּי הַדְּאָגָה וּמְרִירוּת הַלֵּב יִכְבְּדוּ מֵחֹלִי הַגּוּף. כִּי הַנֶּפֶשׁ סוֹעֶדֶת הַגּוּף בְּחָלְיוֹ. אֲבָל כְּשֶׁהַנֶּפֶשׁ חוֹלָה וּנְכֵאָה מִיְּגוֹנָהּ לֹא יִסְעָדֶנָּהּ הַגּוּף. וְאִם תִּמְצָא אֶת הַחוֹטֵא תְּלָאָה, וְתִקְרֶה עָלָיו צָרָה, וְיַצְדִּיק עָלָיו אֶת הַדִּין וִיקַבֵּל הַמּוּסָר בְּאַהֲבָה, יִהְיֶה זֶה לוֹ לְמָגֵן מִן הַיִּסּוּרִין הָרַבִּים הָרְאוּיִין לָבוֹא עָלָיו. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ט"ו) כִּי חֲמַת אָדָם תּוֹדֶךָּ שְׁאֵרִית חֵמֹת תַּחְגֹּר. פֵּרוּשׁ – כַּאֲשֶׁר צַעַר הָאָדָם יוֹדֶה אוֹתְךָ כְּלוֹמַר שֶׁיּוֹדֶה אוֹתְךָ הָאָדָם בְּעֵת צַעֲרוֹ. מִלְּשׁוֹן (איוב ו':ב') לוּ שָׁקוֹל יִשָּׁקֵל כַּעְשִׂי שֶׁעִנְיָנוֹ הַצַּעַר. שְׁאֵרִית חֵמֹת. שֶׁהָיוּ מְפֻתָּחוֹת לָבוֹא עַל הָאָדָם. כְּעִנְיָן (מלכים א כ':י"א) אַל יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ. תַּחְגֹּר וּתְעַכֵּב אוֹתָם וְאַל תְּבִיאֵם עָלָיו. וְזֶה הַדֶּרֶךְ מָשָׁל לִמְפַתֵּחַ הַחֶרֶב וּמֵשִׁיב אוֹתָהּ אֶל נְדָנָהּ. וְנֶאֱמַר (ישעיה י"ב:א') אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי. פֵּרוּשׁ – אוֹדְךָ עַל מוּסָרְךָ וְקִבַּלְתִּיו בְּאַהֲבָה, וּבַעֲבוּר זֶה שֶׁאוֹדְךָ עַל שֶׁאָנַפְתָּ בִּי, יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי. וְכֵן בְּעִנְיַן הַהוֹדָאָה עַל הַטּוֹבָה נֶאֱמַר (תהילים נ"ב:י"א) אוֹדְךָ לְעוֹלָם כִּי עָשִׂיתָ וַאֲקַוֶּה שִׁמְךָ כִי טוֹב נֶגֶד חֲסִידֶיךָ. פֵּרוּשׁוֹ – אוֹדְךָ עַל הַטּוֹבָה שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּדִי. וּבַעֲבוּר זֶה אֲקַוֶּה לְהַתְמָדַת טוֹבָתְךָ. וְנֶאֱמַר (תהילים קט"ז:י"ג) כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא (תהילים קט"ז:ג-ד) צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּעִנְיַן מָה שֶׁכָּתוּב (תהילים ג':א') מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ, (משלי כ"א:ט"ו) שִׂמְחָה לַצַּדִּיק עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט. מִדָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים פּוֹרְעִים חוֹבָן וּמְזַמְּרִין לְהקב"ה. מָשָׁל לְבַעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה לוֹ אָרִיס וְהָיָה אוֹתוֹ אָרִיס חַיָּב לוֹ. עָשָׂה אוֹתוֹ אָרִיס אֶת הַגֹּרֶן וּצְבָרָהּ וַעֲשָׂאָהּ כְּרִי. נָטַל בַּעַל הַבַּיִת אֶת הַכְּרִי וְנִכְנַס הָאָרִיס רֵיקָן לְבֵיתוֹ וְהָיָה שָׂמֵחַ שֶׁהָיָה נִכְנָס רֵיקָן. אָמְרוּ לוֹ יָצָאת מִגָּרְנְךָ וְיָדְךָ עַל רֹאשְׁךָ וְאַתָּה שָׂמֵחַ, אָמַר לָהֶם אַף עַל פִּי כֵן הַשְּׁטָר מְמֹרָק. פָּרַעְתִּי אֶת חוֹבִי.

עוד מהדברים המביאים את האדם לידי הכנעה וביטול הכעס, כתב החסיד בעל חובת הלבבות, שאחד מהם הוא כאשר בא יחשוב בחליפותיו ובוא אליו המות מהרה והפסק מאוייו ותקוותו וצורת עמדו בקברות. והב' הוא כאשר יעבור על לב אדם מה שהוא חייב בו מעבודת אלהים על רוב חסדיו עליו וגודל טובו, והתעלמותו אליו מן המצות השמעיות והשכליות וקצורו בהם, והפסק טענותיו ואמתלאותיו יום החשבון וחרטתו במעמד הגדול, יכנע וישבר רוחו, כמו שכתוב (מלאכי ג, יט) כי הנה יום בא בוער כתנור וכו', ומי מכלכל את יום בואו (שם ב):

הפרט הב' שיחשוב שאם לא יחזור בתשובה, שפתע פתאום ילכד בעונו, ויבא עליו חרון אף הב"ה, ולא יהיה בו כח לעמוד מפני זעמו, שנא' (מלאכי ג, ב) ומי מכלכל את יום בואו ומי העומד בהראותו, וכתי' (משלי כד, כב) כי פתאום יקום אידם ופיד שניהם מי יודע. לפיכך צריך שיחשוב את נפשו ויעשה תשובה קודם שיתן את הדין לפני הב"ה ולא יהיה לו פנאי לעשות תשובה. ועל זה אמר דוד ע"ה חשבתי דרכי וגו'. פי' חשבתי דרכי בעולם הזה, לעשות עליהם תשובה, קודם שאלך לעולם הבא, שאין בו תשובה.