מוסר על מלאכי ג:יב

ותדבק נפשו בדינה וגו' (בראשית לד, ג). במדרש רבה (פ, ו) ר"ל אמר בג' לשונות של חבה חבב הקב"ה את ישראל בדביקה, בחשיקה, בחפיצה. בדביקה, (דברים ד, ד) ואתם הדברים בה'. בחשיקה, (שם ז, ז) לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם. ובחפיצה, (מלאכי ג, יב) ואשרו אתכם כל הגוים וגו', ואנו למדים אותו מפרשתו של אותו הרשע כו', עיין שם. כלומר אם הרשע הזה שהיתה כוונתו להנאות עצמו עולם הזה, רצה להשיגו בדביקה בחשיקה ובחפיצה, ומה יעשה האדם הרוצה להשיג מענין עולם הבא ואיך וכמה צריך וצריך לדביקה וחשיקה וחפיצה:

ועל ענין אהבה זו אמרו רז"ל במדרש רבה (בר"ר פ, ז) אמר ר' שמעון בן לקיש בשלשה לשונות של חיבה חבב הקב"ה את ישראל, בדביקה בחשיקה בחפיצה. בדביקה מנין שנאמר (דברים ד, ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם. בחשיקה מנין, שנאמר (שם ז, ז) חשק ה' בכם. בחפיצה מנין, שנאמר (מלאכי ג, יב) ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו ארץ חפץ. ואנו למדין מפרשתו של אותו הרשע. בדביקה, (בראשית לד, ג) ותדבק נפשו בדינה בת יעקב. בחשיקה, כתיב (שם ח) שכם בני חשקה נפשו בבתכם. בחפיצה, (שם יט) כי חפץ בבת יעקב. ר' אבא בן אלישע מוסיף עוד תרין, באהבה ובדבור. באהבה, (מלאכי א, ב) אהבתי אתכם אמר ה'. בדבור, (ישעיה מ, ב) דברו על לב ירושלים. ואנו למדין מפרשתו של אותו רשע. באהבה, (בראשית לד, ג) ויאהב את הנערה. בדבור, (שם) וידבר על לב הנערה, דברים שהם מנחמים את הלב, עכ"ל:

הקדמה, ענין הדביקות הוא ג', עוד יש רגל רביעי. כיצד, בב"ר פרשת וישלח (פ, ז) אמר ר"ל בג' לשונות של חיבה חיבב הקב"ה את ישראל, בדביקה בחשיקה בחפיצה. בדביקה, (דברים ד, ד) ואתם הדבקים. בחשיקה, (שם ז, ז) לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם. בחפיצה, (מלאכי ג, יב) ואשרו אתכם כל העמים כי תהיו ארץ חפץ. הביאור, הא' הוא דביקות ית' עלינו חשקה בכם. ב' הוא דביקות ואתם הדבקים בה' מאתנו אליו. ג' דביקותינו ביחד בסוד כנסת ישראל כאיש אחד, וזהו כי תהיו ארץ חפץ: