מוסר על מלאכי ג:יח

הַמַּדְרֵגָה הַשְּׁנִיָּה – חֹמֶר מִצְווֹת עֲשֵׂה: יְסוֹד הַשָּׂכָר וְשֹׁרֶשׁ הַגְּמוּל חֵלֶף הָעֲבוֹדָה בְּקִיּוּם מִצְווֹת עֲשֵׂה. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י"ג:י"ג) וִירֵא מִצְוָה הוּא יְשֻׁלָּם. וְנֶאֱמַר (מלאכי ג':י"ח) וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ. וְהָעֲבוֹדָה הִיא בַּמִּצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בְּמַעֲשֶׂה. בֵּין שֶׁאֵין בָּהֶם זוּלָתִי מִצְוַת עֲשֵׂה בֵּין יֵשׁ עִמָּהֶן לֹא תַעֲשֶׂה. כְּגוֹן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט"ו:ז') לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְגוֹ'. וּמִצְוַת הָעֲבוֹדָה תִּתְבָּאֵר בְּשַׁעַר הָעֲבוֹדָה בעז"ה. אוּלָם יִמָּצֵא דֶּרֶךְ בִּשְׂכַר הַנִּזְהָר מֵעֲבוֹר עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. אֲשֶׁר הַשֵּׂג יַשִּׂיג לִשְׂכַר עוֹשֶׂה מִצְוָה כְּגוֹן אִם הִזְדַּמֵּן דְּבַר עֲבֵרָה לְיַד הָאִישׁ. וְהִתְאַוָּה תַּאֲוָה לִדְבַר עֶרְוָה וְכָבַשׁ יִצְרוֹ כִּי זֶה מֵעִקְּרֵי יִרְאַת הש"י. וְכֵן מִי שֶׁהִזְדַּמֵּן לְיָדוֹ לְהִתְעַשֵּׁר בְּאוֹנָאָה וְתַרְמִית וְאֵין רֹאֶה וְאֵין יוֹדֵעַ. וְהִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ וּבֹר כַּפָּיו. שְׂכָרוֹ עַל זֶה כְּזוֹרֵעַ לִצְדָקָה וְטוֹרֵחַ בַּמִּצְוָה. וְכֵן כָּתוּב (תהלים קי"ט:ג') אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כֵּיוָן שֶׁלֹּא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ. וּכְבָר הִקְדַּמְנוּ לְךָ פֵּרוּשׁ הַמִּקְרָא הַזֶּה. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יָשַׁב וְלָא עָבַר עֲבֵרָה נוֹתְנִין לוֹ שָׂכָר כְּעוֹשֶׂה מִצְוָה כְּגוֹן שֶׁבָּא דְּבַר עֲבֵרָה לְיָדוֹ וְנִצּוֹל מִמֶּנּוּ. וְעוֹד אָמְרוּ (מלאכי ג':ט"ז) לְיִרְאֵי ה' וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ זֶה הַבָּא דְּבַר עֲבֵרָה לְיָדוֹ וְנִצּוֹל מִמֶּנּוּ. גַּם הַשָּׂכָר הַזֶּה עִקָּרוֹ וִיסוֹדוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁכָּבַשׁ יִצְרוֹ בְּיִרְאַת אֱלֹקִים כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י':כ') אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל הֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כִּבְמִצְוָה חֲמוּרָה שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת. וְהִנֵּה בַּתּוֹרָה פֹּרַשׁ מָה יֵעָשֶׂה לְכָל הָעוֹבֵר עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה וְיֵחָלֵק עֲלֵיהֶם עֳנָשִׁים וּמִשְׁפָּטִים וְדָת מַה לַּעֲשׂוֹת בָּהֶם. וְהָעֳנָשִׁים מַלְקוּת אַרְבָּעִים מִיתָה וְכָרֵת בִּידֵי שָׁמַיִם וְאַרְבַּע מִיתוֹת בֵּין דִּין. וּמַתַּן שְׂכָרָן עַל כָּל מִצְוָה לֹא נִתְפָּרֵשׁ בַּתּוֹרָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחְדְּלוּ לְקַיֵּם הַמִּצְוֹת הַקַּלּוֹת וְיִתְעַסְּקוּ בַּחֲמוּרוֹת לְבַדָּנָה.

אולם, אין לחשוב שאין לו לאדם לשאוף למדריגות גבוהות, אבל שאיפה זו צריכה להיות מתוך אהבה להקב"ה ולא מתוך גבהות הלב. דוגמא לזה הוא הא דאיתא בחגיגה (דף ט' ב'), "מאי דכתיב (מלאכי ג', י"ח) 'ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלקים לאשר לא עבדו' וכו', אמר ליה עבדו ולא עבדו תרוייהו צדיקי גמורי נינהו, ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד". הביאור בזה הוא שכרגיל אדם פוסק מללמוד כשמגיע למספר מסויים של חזרות. אבל מי שאוהב ללמוד תורת ה' לא יפסיק אלא ימשיך ללמוד ולא יאמר שכבר הגיע עד הסוף. זו היא שאיפה להשיג מדריגה גבוהה בתורה שנובעת מתוך אהבה ולא מתוך גבהות הלב.

ונראה שבזה יש לבאר את דברי הגמ' בחגיגה (ט' ב'), "אמר ליה בר הי הי להלל, מאי דכתיב (מלאכי ג', י"ח) 'ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלקים לאשר לא עבדו', היינו צדיק היינו עובד אלקים, היינו רשע היינו אשר לא עבדו (מי הוא צדיק ומי הוא עובד אלקים, הלא אחד הוא, רש"י), אמר ליה עבדו ולא עבדו תרוייהו צדיקי גמורי נינהו, ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד".