מוסר על מלאכי ג:כא

וְיֵשׁ אֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא יַרְגִּישׁוּ בְּעִנְיַן הַמָּוֶת לַעֲשׂוֹת צֵדָה לַדֶּרֶךְ וּלְתַקֵּן מַעֲשֵׂיהֶם וְלֹא יַעֲלוּ עַל לִבָּם יוֹם מוֹתָם עַד בּוֹאוֹ. וְהֵם נִמְשָׁלִים כַּבְּהֵמוֹת אֲשֶׁר לֹא יַרְגִּישׁוּ בְּעִנְיַן הַמָּוֶת עַד יוֹם הַטְּבִיחָה. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים מ"ט:ט"ו) כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּבֻל לוֹ. פֵּרוּשׁוֹ – כַּצֹּאן שַׁתּוּ נַפְשָׁם לִשְׁאוֹל כִּי לֹא יַרְגִּישׁוּ בְּעִנְיַן מוֹתָם עַד בּוֹאוֹ פִּתְאוֹם. מָוֶת יִרְעֵם. אֵין מוֹת הָרְשָׁעִים כְּמוֹת הַבְּהֵמוֹת מוֹת הַבְּהֵמוֹת פַּעַם אַחַת וְהָרְשָׁעִים מָוֶת יִרְעֶה בָּהֶם בְּכָל יוֹם. מִלְּשׁוֹן (מיכה ז':י"ד) יִרְעוּ בָּשָׁן וְגִלְעָד וּמֵעִנְיַן (איוב י"ח:י"ג) יֹאכַל בַּדָּיו בְּכוֹר מָוֶת. כִּי נֶפֶשׁ הָרְשָׁעִים הַהַשְׁחָתָה וְהַהֶפְסֵד יִדְבְּקוּ בָּהּ בְּכָל עֵת עַד אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵת וְתִכְלֶה וְתֹאבַד. וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר. הִמְשִׁיל זְמַן תְּחִיַּת הַמֵּתִים לַבֹּקֶר אֲשֶׁר יָעִיר בּוֹ הָאָדָם מִשְּׁנָתוֹ. וּכְעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל י"ב:ב') וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ. כִּי אָז יִרְדּוּ הַיְּשָׁרִים בָּרְשָׁעִים כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ (מלאכי ג':כ"א) וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּעִנְיַן יוֹם הַדִּין לִתְחִיַּת הַמֵּתִים. לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ גּוּפָן כָּלֶה וְנִשְׁמָתָן נִשְׂרֶפֶת וְנַעֲשִׂין אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁנֶּאֱמַר וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים וְגוֹ'. וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל. צוּרָם כְּמוֹ צוּרָתָם וְכֵן (הושע י"ג:ב') כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים. כִּתְבוּנָתָם. וְיִקָּרֵא הַנֶּפֶשׁ צוּרַת הָאָדָם. וְיֵשׁ מִן הַדּוֹבְרִים עַל הַנֶּפֶשׁ שֶׁאָמְרוּ בְּגֶדֶר הַנֶּפֶשׁ שֶׁהִיא צוּרַת עִקָּרִית. וּבֵאוּר הָעִנְיָן כִּי נֶפֶשׁ הָרָשָׁע יְבַלֶּה שְׁאוֹל אוֹתָהּ. וְהִיא מִזְּבוּל לוֹ. כִּי הַנֶּפֶשׁ מִן הָעֶלְיוֹנִים מִלְּשׁוֹן (ישעיה ס"ג:ט"ו) מִזְּבוּל קָדְשְׁךָ. וְהָרָשָׁע סִבֵּב בְּחַטֹּאתָיו וְעוֹלֵל לְנַפְשׁוֹ נֶפֶשׁ הַיְּקָרָה וְהָעֶלְיוֹנָה שֶׁהִיא מִזְּבוּל לוֹ. לְבַלּוֹת אוֹתָהּ שְׁאוֹל מַטָּה. וְכַמָּה קָשֶׁה הַמָּוֶת לְמִי שֶׁלֹּא הִפְרִיד תַּאֲוַת הָעוֹלָם מִנַּפְשׁוֹ עַד אֲשֶׁר יַפְרִידֶנָּה הַמָּוֶת. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת דֶּרֶךְ אֶרֶץ. רְצוֹנְךָ שֶׁלֹּא תָּמוּת. מוּת עַד שֶׁלֹּא תָּמוּת. בֵּאוּר הָעִנְיָן הָרוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יוֹם הַמָּוֶת לְחַיֵּי עַד יְדַבֵּר אֶל לִבּוֹ אַחֲרֵי אֲשֶׁר סוֹפוֹ לַעֲזֹב אֶת הָאֲדָמָה וּלְהַנִּיחַ חֶפְצֵי הַגּוּף וּבְאַחֲרִיתוֹ יִשְׂטְמֵם וְיִטְּשֵׁם. יַעַזְבֵם בַּחַיִּים וְלֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּאֲדָמָה רַק לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה. וְאָז יִהְיֶה לוֹ יוֹם הַמָּוֶת לְחַיִּים שֶׁאֵין לָהֶם הֶפְסֵק.

בני, בואו וראו כמה גדול כח התפלה שכל מי שהוא קורא קריאת שמע ומתפלל בכוונת הלב אין תפלתו חוזרת ריקם שכך אמרו חז"ל באגדה רצונך לידע כח התפלה שאם אינה עושה כולה עושה חציה מקין שעמד ורצח ונגזר בעונו בנע ונד וכיון שנתפלל ואמר גדול עוני מנשוא אמר להקדוש ברוך הוא וכי כל העולם אתה סובל ולעוני אי אתה סובל מיד נתבטל חצי הגזירה שנאמר וישב בארץ נוד. וכן מצינו בחזקיה שאמר לו ישעיה צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה. וכיון שנתפלל לפני המקום אמר לו ישעיה כה אמר ה' שמעתי את תפלתך וגו' ולא עוד אלא שהתפלה מקרעת גזר דין של אדם שכך אמרו חז"ל ד' דברים מקרעין גזר דין של אדם ואלו הן צדקה, צעקה, שינוי השם, ושינוי מעשה מרעה לטובה, ויש אומרים אף שינוי מקום. צדקה דכתיב וצדקה תציל ממות. צעקה דכתיב ויצעקו אל ה' וגו' ושינוי השם דכתיב ויאמר אלהים אבל שרי וגו' וכתיב וברכתי אותה. ושינוי מעשה דכתיב וירא אלהים את מעשיהם כי שבו וגו'. ויש אומרים אף שינוי מקום דכתיב ויאמר ה' אל אברם לך לך וגו' וכתיב ואעשך לגוי גדול. גדול כח התפלה שכל מי שזהיר בקריאת שמע ובתפלה שחרית וערבית הרי הן עומדין לו ליום הדין דתנא דבי אליהו עתיד הקדוש ברוך הוא לישב בבית המדרש שלו וצדיקי עולם יושבין לפניו ונושאין ונותנין במקרא במשנה במדרשות בהלכות ובאגדות ואומר על טמא טמא ועל טהור טהור על טמא במקומו כו' ואח"כ מביאין את הרשעים ודנין אותן בפניהם יש נידונין ל' יום ויש נידונין ששים יום ויש נידונין ג' חדשים ויש נידונין ו' חדשים כללו של דבר שנו רז"ל במשנה משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש ואחר י"ב חדש עומדין הצדיקים לפני מי שאמר והיה העולם ואומרים לפניו רבונו של עולם כשהיינו באותו עולם אלו בני אדם משכימים ומעריבין בבית הכנסת וקורין שמע ומתפללין ועושין שאר מצות והוא אמר להם אם כך עשו לכו ורפאו אותן. מיד הולכין הצדיקים ועומדין על עפרן של רשעים ומבקשין עליהן רחמים והקדוש ברוך הוא מעמידן מעל עפרן ועומדין על עפרן של רשעים ומבקשין עליהן רחמים והקדוש ברוך הוא מעמידן מעל עפרן ועומדין על רגליהם שנאמר (מלאכי ג, כא) ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם. שנאמר הקול קול יעקב ואמרו חז"ל קולו של יעקב שולט בבתי כנסיות והקדוש ברוך הוא משרה שכינתו ביניהן ויושב ושומע תפלותיהן כענין שנאמר ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. ואמרו חז"ל באגדה על כל קילוס וקילוס שישראל משבחין להקדוש ברוך הוא הוא משרה שכינתו ביניהן ויושב ושומע תפלותיהן כענין שנאמר ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. ואמרו חז"ל באגדה על כל קילוס וקילוס שישראל משבחין להקדוש ברוך הוא הוא משרה שכינתו ביניהן, מאי טעם, ואתה קדוש. ועוד אמרו באגדה מלאך הממונה על התפלה ממתין עד שיתפלל כנסת אחרונה שבישראל ונוטל כל התפלות ועושה אותן עטרה ונותן בראשו של מקום שנאמר ברכות לראש צדיק לראש צדיק של עולם. ואמרו חז"ל לעולם יקדים אדם תפלה לצרה שאלמלא לא הקדים אברהם תפלה לצרה בין בית אל ובין העי לא נשתיירו משונאיהן של ישראל שריד ופליט. ואמרו עוד באגדה לא תהא בוסר בשעת הריוח שלא להתפלל אמר הקדוש ברוך הוא כשם שאני זקוק להוריד לך גשמים וטללים לגדל צמחים לתחיית הבריות כך תהא זקוק להתפלל לפני ולברך אותי מעין מעשי. ולא תאמר אני בריוח מה אני מתפלל וכשתבא לך צרה תבא ותתפלל אלא עד שלא תבא לך צרה הוי מקדים ומתפלל. וכן אמר בן סירא אוקיר לאסיא עד דלא תצטריך לו. חביבה היא התפלה לפני המקום ביותר שכך אמרו חז"ל גדולה התפלה יותר ממעשים טובים שאין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה רבנו עליו השלום ואף על פי כן לא נענה אלא בתפלה שנאמר אל תוסף דבר אלי וכתיב בתריה עלה ראש הפסגה. ועוד אמרו כל המאריך בתפלתו אינה חוזרת ריקם. מנלן, ממשה רבנו עליו השלום שנאמר ואתנפל לפני ה' כראשונה וכתיב וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא חביבה היא תפלתן של צדיקים לפני המקום שאדם מקבל בה פני שכינה בכל יום ולא עוד אלא שמלאכי השרת משכימין לבית הכנסת להתפלל הן אומרים לו ברוך אתה בבואך ומכיון שהוא מתפלל תפלתו ובא לצאת הן אומרים לו ברוך אתה בצאתיך. ולא עוד אלא שהקדוש ברוך הוא נגלה עליו ומברכו שנאמר בכל המקום אשר אזכיר וגו' גדולה כוחה של תפלה שכל זמן שאדם מתפלל ומכוין לבו לאביו שבשמים הקדוש ברוך הוא מקבל תפלתו ולא עוד אלא שמוחל לו על כל עונותיו שנאמר כי לא אל חפץ רשע אתה וגו' ואמרו חז"ל באגדה אין הקדוש ברוך הוא חפץ לחייב כל בריה אלא מבקש שיתפללו הבריות לפניו ויקבלם וכן הוא אומר ה' שמעה ה' סלחה ואמרו חז"ל באגדה עכשיו אין לנו לא נביא ולא כהן ולא מקדש ולא מזבח ולא קרבן מי מכפר עלינו ואף על פי שחרב הבית לא נשתייר בידינו אלא התפלה הזאת לפיכך אמר דניאל ה' שמעה ה' סלחה. ואמרו חז"ל באגדה גדולה תפלה יותר מן הקרבנות. דכתיב להשתחות ולזבוח להשתחות ברישא והדר לזבוח. וכיון שהתפלה הוקשה לקרבנות צריך לו לאדם לכוין את לבו לשמים ולעמוד לפניו באימה וביראה ברתת ובזיע ולא יהא מתפלל ואין לבו על התפלה אלא שפונה אל דברי הבטלה שמחשבה מפגלת התפלה ואינה עולה לרצון. וכן הוא אומר זבח רשעים תועבת ה' ותפלת ישרים רצונו הואיל והתפלות נתקנו במקום הקרבנות א"כ צריכין הציבור לברור להן שליח ציבור שיהיה אדם כשר חסיד וירא שמים ומנוקה מכל דופי לפי הדור כדי שיתקבלו תפלותיו לרצון שכך אמרו חז"ל גבי תענית עמדו בתפלה אף על פי שיש שם חכם או זקן אין מעבירין לפני התיבה אלא הרגיל ומטופל ואין לו יגיעה בשדה וביתו ריקם מן העבירה וזקן ופרקו נאה שלא יצא עליו שם רע בילדותו שפל ברך ומרוצה לעם ויש לו נעימה וקול ערב ורגיל לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ובקי בכל הברכות כולם ואם אין להם מעבירין כל מי שירצו כדי שלא יתבטלו מן התפלה. ואמרו חז"ל מאי דכתיב היתה לי נחלתי וגו' כאריה ביער נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה זה שליח ציבור שיורד לפני התיבה שאינו הגון שכשם שהכהן העובד עבודה על גבי המזבח צריך שיהיה מנוקה מכל מום ומכל דופי כדי שיתקבלו קרבנותיו לרצון, כן צריך להיות שליח ציבור חסיד וירא שמים ומנוקה מכל דופי כדי שיתקבלו תפלותיו לרצון. משל לבני מדינה שהיה להן דבר לפני המלך. מי שולחין אצלו לא חכם והגדול שבהם שהוא חביב אצל המלך, ושהוא יודע לקבוע צרכיהם מלפניו קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שצריך להעביר לפני התיבה אדם כשר והגון שתהא תפלתו רצויה לפני המקום, ושיהא יודע לתבוע צרכיהן של ישראל כענין שנאמר קחו עמכם דברים וגומר. אמרו חז"ל באגדה מהו דברים בעלי דברים פשוטין וטובין קרויין טבין דרושין טבין כגון לוי בר סיסי וחביריו לוי בר סיסי נכנסו הגייסות לעירו, נטל ספר תורה ועלה לראש הגג אמר רבון כל העולמים אם חדא מילא מדין ספרא ייעלון להון לסטיא ואם לאו יזלון להון לסטייא ואזלן להו:

נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן (משלי ב). מי שיש בלבו שורש יראת שמים ראוי לו להשיב אל לבו שהוא בעוה"ז שליח מאת הקב"ה ונשתלח בעולם הזה לקיים התורה והמצות ויש עליו לעשות שליחותו באמונה כאשר נצטוה ואם עשה כן הלא שכרו אתו ופעולתו לפניו ומובטח לו שהוא בן העוה"ב. משל לעבד ששלחו המלך בשליחותו אל עבר הים שהוא ראוי לו שלא יסור מלבו ענין שליחותו ושלא יהיו עיניו ולבו כי אם על שליחותו עד שובו אל המלך ויפיק רצון ממנו. ועז"א שלמה ע"ה (שם ד) בדרך חכמה הוריתיך הדרכתיך במעגלי יושר להיות בה' מבטחך הודעתיך היום אף אני. להודיעך קשט אמרי אמת להשיב אמרים אמת לשולחך. יאמר הודעתיך היום שאתה שליח בעוה"ז נשתלחת שם לעשות שליחותך. והשליחות לדעת קשט אמרי אמת כדי שתוכל להשיב ולתת חשבון מאותן אמרי אמת למי ששלחך בעוה"ז, ואמר אף אתה כלו' שתתבונן בזה ותשית אל לבך כמוני וזהו לשון אף אתה. והזכיר דברי אמת על דברי תורה שהם עדות ומופת על השגחת השי"ת באדם כי מתוך שהוא משגיח עליו מצוהו ומזהירו על אמרי אמת וסיבת ההשגחה באדם היא הנשמה המאירה את הגוף ועל כן המשילה שלמה ע"ה לנר ואמר נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן. ונר ה' ע"ד הפשט הוא השמש כי הוא המאור הגדול בשמים ולגודל מעלתו ושהוא מספר כבוד הש"י יחס אותו אל הש"י והודיענו בזה כי כשם שהשמש הוא המאיר לארץ ולדרים עליה כן נשמת אדם היא נר בתוך הגוף להאיר פעולות הגוף והקב"ה שהוא חופש כל חדרי בטן עמה הוא מענישו וגומלו על פעולותיו גם על מחשבותיו שהוא מחשב בחדרי לבו. וכיון שנתבאר שהנשמה סבת ההשגחה באדם ראוי שיפשפש אדם במעשיו ויתעורר על פעולותיו ויתבונן ביום המיתה כי מי שאינו מתבונן ביום המיתה המשילו הכתוב לבהמה המעותדת לשחיטה שהרי סוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה והבהמה אינה מרגשת ביום המיתה עד הרגע אשר יובילוה לטבוח כן יש אנשים נמשלו כבהמות נדמו אינם מחשבים כלל ביום המיתה עד בואה, הוא שאמר דוד ע"ה (תהלים מט) כצאן לשאול שתו מות ירעם וירדו בם ישרים לבקר וצורם לבלות שאול מזבול לו, אמר שתו כלומר שתו נפשם מות ירעם מיתת הבהמה פעם אחת והאנשים האלה מות ירעה אותם בכל יום ובכל שעה כבהמה הרועה בכל יום והישרים שהם מתבוננים תמיד ביום המיתה ישלטו בהם לזמן תחיית המתים הנמשל לבוקר שנא' (מלאכי ג) ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם. ויש לפרש עוד נר ה' נשמת אדם כי קרא הנשמה נר ה' על שם שהנר מדליקין אותו מן האור, וכן הנשמה העליונה שבאדם היא לקוחה מן האור הראשון ועיקר הויות האדם אינו אלא בשבילה, וזהו שתמצא במעשה בראשית (בראשית ב) ויהי האדם לנפש חיה, למדך הכתוב שעיקר הוייתו של אדם אינו אלא בשביל נפש חיה, והזכיר לשון ויהי שהוא מורה על הקיום ולא תמצא מלת ויהי במעשה בראשית עם זכרון הדבר הנברא בעצמו כי אם בב' דברים בבריאת האור הראשון ובבריאת האדם שחוזר לברר הדבר הנברא שכבר הזכירו במלת ויהי זה שכתוב ויהי אור ויהי אדם לנפש חיה, ומכאן יתבאר לך ענין הנפש במעלתה וקיומה לעד כאור העליון עצמו ותמצא ביום אחד של מעשה בראשית ה' פעמים אור וכנגדה ארז"ל ה' שמות יש לנשמה, נשמה, יחידה, רוח, נפש, חיה, ומפני זה נמשלה הנשמה לאור לפי שנבראת עם בריאת האור, ודבר זה רמזו הקב"ה לאיוב במענה מן הסערה שהזכיר לו ענין האור הראשון והזכיר בריאת הנשמות הוא שאמר (איוב לח) איזה דרך ישכן אור וחשך איזה מקומו, ידעת כי אז תולד ומספר ימיך רבים. ביאור הכתוב הגד לי אם ידעת דרך האור שנברא ביום ראשון ואם תתבונן בנתיבותיו כי אם ידעת זה ידעת כי אז תולד כלומר ידעת הכל שהרי באותה שעה נולדת ומספר ימיך רבים. וזה כלפי בריאת הנשמה. ומפני שהנר לקוח מן האור לכך קראה נר וייחס אותה לשם יתעלה. ואמרו במדרש אמר הקב"ה לאדם צרך בידי ונרי בידך, נרך בידי שנא' (משלי ז) נר ה' נשמת אדם. נרי בידך זו התורה שנא' כי נר מצוה ותורה אור אם אתה משמר את שלי אני משמר שלך. א"ר חייא משל לשנים שהיו להם שני כרמים זה היה לו ביהודה וזה היה לו בגליל זה שביהודה היה כרמו בגליל וזה שבגליל היה כרמו ביהודה, לימים הגיעו זה אצל זה אמר לחבירו שמור כרמי שבגליל ואשמור כרמך שביהודה ואם אתה מזכיר את כרמי אני מזכיר את כרמך, כך אמר הקב"ה לישראל אם שמרת תורתי אני אשמור את נפשך שנאמר (דברים יא) אם שמור תשמרון אם שמרתם תשמרון, ע"כ: