מוסר על מלאכי ג:כג

ובמדרש שלח אורך ואמתך המה ינחוני. אמר ישראל לפני הקב"ה גאל אותנו כמו שגאלת לאבותינו מן הלחץ שהיו לוחצים מצרים וכה"א (שמות ג׳:ט׳) וגם ראיתי את הלחץ אין לי אלא לחץ למה קודר אתהלך בלחץ והלא שלחת להם שני גואלים משה ואהרן שנא' שלח משה עבדו אהרן אשר בחר בו. וכמו כן ישלח לנו שנים כנגדן שנא' שלח אורך ואמתך המה ינחוני. האחד זה אליהו שנאמר (מלאכי ג׳:כ״ג) הנה אנכי שלח לכם את אליהו הנביא. והשני מלך המשיח שנא' (ישעיהו מלכים ב א׳:ו׳) הן עבדי אתמך בו וגו' לכך נאמר (תהילים מ״ג:ג׳) שלח אורך ואמתך, לשם נאמר (שמות ט״ו:י״ז) תביאמו ותטעמו וכאן נא' (תהילים מ״ג:ג׳) יביאוני אל הר קדשך. והזכיר שלישי בסוף המזמור השני (שם) מה תשתוחחי נפשי וגו' כי שם באותו זמן תהיה ההודאה שלימה, והוא שהזכיר בכתוב של מעלה (שם) ואבואה אל מזבח אלהים אל אל שמחת גילי ואודך בכנור אלהים אלהי, ואז תשוב הנבואה לקדמותה (ישעיהו י״א:ט׳) ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. והקב"ה יצוק על ישראל רוח נבואה כמי שיוצק מי גשמים על הארץ שנאמר (שם מד) כי אצק מים על צמא ונוזלים על יבשה אצוק רוחי על זרעך וברכתי על צאצאיך. וידוע כי המים משיבים נפש הצמא וכן כתיב אשפוך את רוחי על כל בשר. וכן הבטיח ישעיה הנביא ע"ה שתהיה ההשגה והידיעה על השלמות יותר ממה שהיתה במעמד הר סיני אף שהיה עין בעין היה זה ע"י מחיצה מבדלת והוא הענן שהיה הכבוד בא בתוכו וכענין שכתוב (במדבר י״ד:י׳) וכבוד ה' נראה בענן אל כל בני ישראל וכתיב ומראה כבוד ה' כאש אוכלת וגו'. וכל הראיה הזאת לא היתה אלא במחיצת ענן. והוא שכתוב בפירוש אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם. מפני שהזכיר עין בעין סמך לו מיד ועננך כלומר במחיצת ענן אבל לעתיד לבא בזמן הגאולה עתידין כל ישראל לראות הכבוד בלא מחיצת ענן שנא' (ישעיה נד) קול צופיך נשאו קול יחדו ירננו וגו':

זה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה שלוש כתות ליום הדין יום מועד הוא לדין הכל הוא שכתוב עליו (מלאכי ג כג) "יום ה' הגדול והנורא" והוא יום וזמן מתחילת העולם הבא וכן שנינו בפרק חלק (סנהדרין י ג) אנשי דור המבול אין להם חלק לעולם הבא ואין עומדין בדין אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא אבל עומדין בדין ועליהם שנו בתוספתא (סהדרין יג א) זה שאמרנו שלוש כתות ליום הדין וכו' אבל אין הכוונה לחכמים זיכרונם לברכה להאריך עונש האדם ושכרו עד היום ההוא ושלא יבוא דין ועונש או שכר לנפשות קודם אותו הדין אלא לפי שהם זיכרונם לברכה מונין כת הצדיקים הגמורים והם הזוכים לחיי העולם הבא שהוא אחר יום הדין לפיכך ספרו בהם שכרם הגמור שהוא חיי העולם הבא וכן כת הרשעים הגמורים הם הנכרתים מחיי העולם הבא והם הנדונים באותו היום העתיד להחזירם בגיהנם ולהכרית ולהאביד הנפש שם מתוך העונש והצער הגדול המתחדש שם עליהם הלכו בברייתא זו אחר סוף מתן שכרן שלמצות ואחר סוף עונשן שלעבירות אבל כל אחד ואחד מבני אדם יש לו הדין בשעת מיתתו והוא נדון בשלוש דיני כתות הללו בעצמן הצדיקים הגמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לגן עדן והוא עצמו חיים מחיי העולם הבא ורשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לגיהנם ונדונין בו ובינונים מצפצפים משם להוציאן למקום מנוחה כמו שאנו עתידין לבאר בין בדין שלגיהנם ההווה בכל יום לכל נפש ונפש בין בדין הגמול העתיד שהזכירו בברייתא זו כל אדם נדון שם כפי מעשיו בשלשה דינין שמנו עליו דין הקל שבהן אין לו קצבה אלא כל אחד נדון ומצפצף ועולה והחמור שבהן לדורי דורות והבינוני דינו שנים עשר חודש לאחר שנים עשר חודש בזמן הזה גיהנם פולטתו ונמסרות לדומה ואין להם מנוחה ואנו עתידים לבאר זה בדבור וברמז אבל לאחר שנים עשר חודש מן הדין הגדול גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים אף על פי שיש בבעלי עבירה עצמן שענשו גדול מחברו וחיובו יתר הימנו וכולן נידונין שנים עשר חודש כך יש בעונשים צער ויסורין בגיהנם לאחד יותר מחבירו גיהנם למטה מגיהנם לעונש וצער כמו שאנו עתידים להזכיר והכל במשפט אמת ודין יושר שנאמר "כי כל דרכיו משפט".

ועל זה בא הרמז ענין פנחס, ודרשו רז"ל (ילקוט ריש פנחס) פנחס הוא אליהו. כי הש"י ישלח לנו את אלי' הנביא לפני בא יום ה' וגו' (מלאכי ג, כג.) ויונתן תרגם בפסוק (שמות ד, יג) שלח נא ביד תשלח, ע"י פנחס, כי הוא מוכן לשליחות של עתיד, כי פנחס הוא אלי'. ויש להתבונן מאין הוציא יונתן בן עוזיאל דבר זה מזה הפסוק: