מוסר על מלכים א א:יד

הִנֵּ֗ה עוֹדָ֛ךְ מְדַבֶּ֥רֶת שָׁ֖ם עִם־הַמֶּ֑לֶךְ וַאֲנִי֙ אָב֣וֹא אַחֲרַ֔יִךְ וּמִלֵּאתִ֖י אֶת־דְּבָרָֽיִךְ׃

מעלות המדות

קשה היא המחלוקת שהיא מביאה את האדם לידי מלקות, שנאמר (דברים כה, א) כי יהיה ריב בין אנשים וגומר, אין שלום יוצא מתוך מריבה, (דברים כה, ב) והיה אם בן הכות הרשע, מי גרם לו ללקות הוי אומר המחלוקת. קשה היא המחלוקת שהיא מביאה לידי מיתה שנאמר (שמות כא, כב) וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה, (שמות כא, כג) ואם אסון יהיה וגו', מי גרם לה הוי אומר המחלוקת. ואמרו חז"ל מותר לומר לשון הרע על בעלי מחלוקת, ומה טעם (מלכים א א, יד) ואני אבוא אחריך ומלאתי את דבריך, ומפני מה נהרג אדוניה בן חגית, עילה מצאו על שתבע אבישג השונמית, שבעבור כך לא היה חייב מיתה, אלא שמבקשין להתיר דמן של בעלי מחלוקת, לפיכך מצאו לו העילה הזאת.
שאל רבBookmarkShareCopy

אורחות צדיקים

אַךְ מִעוּט פְּעָמִים שֶׁלָּשׁוֹן הָרַע מִצְוָה. כְּגוֹן שְׁנֵי רְשָׁעִים שֶׁנִּתְיַעֲצוּ לַעֲשׂוֹת רָעָה – מֻתָּר לְגַלּוֹת בְּלָשׁוֹן הָרַע, וְלִגְרוֹם שֶׁיִּשְׂנְאוּ זֶה אֶת זֶה וְיַעֲשׂוּ רַע זֶה לָזֶה, שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ רַע לַטּוֹבִים. וְכֵן נוֹאֵף מְחַזֵּר אַחַר נוֹאֶפֶת – מִצְוָה לְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרַע, שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ הָעֲבֵרָה. וּפְעָמִים אֲפִלּוּ כְּשֶׁהַחוֹטֵא רָשָׁע גָּמוּר – אֵין לְהַכְלִימוֹ בָּרַבִּים בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לִדְאֹג שֶׁמָּא יֵצֵא לְתַרְבּוּת רָעָה. וּמֻתָּר לְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע עַל בַּעֲלֵי מַחֲלֹקֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א א יד): ״וַאֲנִי אָבוֹא אַחֲרַיִךְ, וּמִלֵּאתִי אֶת דְּבָרָיִךְ״ (ירושלמי פאה א א).
שאל רבBookmarkShareCopy