מוסר על מלכים א א:כו

מותר לספר לה"ר על בעלי מחלוקת שנא' (מלכים א א׳:כ״ו) ולי אני עבדך ולצדוק הכהן, וכל מי שאינו מספר לשון לה"ר ואינו מחזיק במחלוקת על אותם שאינם נוהגים כשורה הוא נענש בזה, וכן אמר הכתוב (הושע י׳:ט׳) מימי הגבעה חטאת ישראל וגו' שם עמדו, כלומר אם שם עמדו, יאמר הדור הזה לא השיגה אותם בגבעה לבער הרע כמו שהשיגה מלחמה לאנשי הדור ההוא. וענין מימי הגבעה כלומר מן הזמן ההוא חטאתם להקב"ה והיה הדור ההוא טוב יותר מזה כי בערו את הרע בענין הפילגש והחזיקו מלחמה עליהם ואתם לא כן כי אלו הייתם בדור ההוא לא עשיתם כמותם לבער הרעות מקרבכם:

וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ (במדבר י"ז:ה'). אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קי.) כָּל הַמַּחְזִיק בְּמַחְלֹקֶת עוֹבֵר בְּלָאו שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ. וּמֻתָּר לְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע עַל בַּעֲלֵי הַמַּחְלֹקֶת. שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א א':כ"ו) וְלִי אֲנִי עַבְדֶּךָ וּלְצָדֹק הַכֹּהֵן וְגוֹ' לֹא קָרָא.

מצאתי בספר אחד נקרא דרך חיים דף נ"ד, וכן ראוי להזהר בטרחא, והבלתי זהיר בה משיגיע למשכן ה' ימות טועה. ובסוף פרשת ציצית אני ה' אלהיכם, יש במלת אני טרחא. והנני מבאר למה אמר דוד (תהלים קטז, ו) אנא ה' כי אני עבדך וגומר, והנה באמרו אני עבדך אינו שולל שלא יהיה גם איש אחר עבדו, רק אני עבדך, וכבר ימצאו אחרים ג"כ עבדיו. וכן (מל"א א, כו) ולי אני עבדך וגו' ולשלמה עבדך לא קרא. ולכן אם אתה אומר אני ה' אלהיכם בלא טרחא, משמע אני ה' אלהיכם ואפשר שגם אחר יהיה אלהיכם. אבל כשאתה קורא אני בטעם טרחא, אז משמע אני ולא אחר, ולכן בכל אני ה' אלהיכם יש טרחא במלת אני. לבד כשיבא מלת כי בתביר קודם לה, לפי שאי אפשר לטרחא לבא אחר תביר אם לא במאריך באמצע, עד כאן לשונו: